יום שלישי, 19:48, 24 ביוני.

170 17 0
                                    

רוז ואני ישבנו במקום הרגיל שלנו בפצרייה של לו, מחכות לפיצה הרגילה שלנו. רק ששום דבר לא היה רגיל. ישבנו קרוב, והחזקנו ידיים. הטלפונים של שתינו רוטטים מידי שניה. הם התחילו לצלצל מיד אחרי ששתינו החלפנו תמונות פרופיל בחשבון האינסטגרם שלנו. אלפי הודעות מסטפני שדורשת הסבר מיד.

המלצר כרגיל חייך אלינו ואיחל בתאבון.

"אז רוזה או לוז?" רוז שאלה בחיוך. "מה?"

"נו, השיפניים שלנו." היא ענתה. צחקתי, "לוז." עניתי.

"מושלם." היא מלמלה.

מהר מאוד התחלנו לדבר על איזו סדרה ששתינו צופות בה, על כול הרימייקים שלה והדמויות האהובות עלינו, ואיך כול זה מתקשר ללורד וולדמורט.

צחקנו המון. אני אוהבת את הצחוק של רוז, הוא מתוק ופראי. היא לא מסתירה אותו.

נפרדנו קרוב לבית שלה, אחרי שלחשנו ברכות לילה טוב בתוספת לבבות סגולים ועיניי כלבלב ונשקנו נשיקה קטנה על השפתיים. 

"Cheese!"Where stories live. Discover now