"Cheese!"

יום חמישי, 11:16, 3 ביולי.

סוף השנה היה בפתח וזרם של התרגשות רטט בכול רחבי בית הספר. כולם דיברו על נשף הסיום, שעתיד להתקיים ביום חמישי הבא. שלטים והצבעות למלך ולמלכת הנשף.

ישבנו בשולחן בחצר עם סטפני. סופיה לא הגיעה היום וברני ישב עם שחקני הפוטבול.

"מתרגשות לגבי הנשף?" סטפני שאלה בחיוך.

"הוא די מטופש, לא?" רוז אמרה, "מלך ומלכת נשף? מה אנחנו, סרט של נטפליקס?"

צחקתי. "אבל אנחנו בכול זאת נלך, נכון?" שאלתי.

"אנחנו יכולות." היא ענתה. "אבל לדעתי זה די מיותר."

"אה..." מלמלתי. חיכיתי לנשף הזה וקיוויתי ללכת עם רוז.

"אנחנו יכולות ללכת אם זה חשוב לך כל כך." היא הסתכלה עליי. "לא, זה בסדר. את צודקת, הנשף הזה באמת מיותר."

*

"היי, לוקה, חשבתי שנלך ביחד לקניות!" אימא הציצה מבעד לדלת שלי. "בשביל?"

"שמלה לנשף." אימא אמרה בחיוך. "או חליפה, זה לא חייב להיות שמלה."

"אני לא הולכת." אמרתי בלחש. אימא נראתה מופתעת, "למה?"

"סתם, זה מיותר."

"לוקה שלי לעולם לא הייתה אומרת את זה. לוקה שלי הייתה קונה בגד מפוצץ ועונדת עגילים ענקיים ולא נורמליים והולכת לנשף." אימא אמרה.

צחקתי. "כן, זה נשמע כמוני. אבל רוז לא רוצה ללכת ואין לי חשק ללכת בלעדיה." אמרתי. "ואמרת לה שאת רוצה ללכת?" היא שאלה.

"לא. אני לא רוצה להכריח אותה ללכת." אמרתי בשקט וניסיתי לשוות לקולי רוגע וחוסר אכפתיות.

ללכת לנשף, עם בת, היה החלום שלי. הבטחתי לעצמי שאלך לנשף עם חברה עוד כשהייתי ביסודי ופחדתי לצאת מהארון. זו הייתה הדחיפה שלי ליציאה.

"שטויות, היא אוהבת אותך," אימא אמרה בגלגול עיניים, "תדברי איתה."

אימא יצאה למשמרת ערב ואדי כבר נרדם בחדרו. ישבתי בחדר והאזנתי לשירים כשנשמעו נקישות בדלת. מדליין?

ירדתי למטה ופתחתי את הדלת. רוז עמדה בפתח, "היי," היא אמרה.

"היי." אמרתי מבולבלת. "מה את עושה פה?"

"התחשק לי לראות אותך." היא אמרה והזמינה את עצמה אל תוך הבית. "תתעלמי מהבלגן." אמרתי.

"תעשי לי טובה, זה בלגן?" היא שאלה, "לא ראית את הבית שלי."

"זה נכון." מלמלתי. היא צחקה. "טוב, הוא לא ממש מבולגן."

צחקתי, "אז התגעגעת אלי?"

"את יודעת שכן." היא אמרה, הלחיים שלה נצבעו אדום. "אני לא, את לא אומרת את זה." אמרתי.

היא נאנחה, "אני מצטערת. קשה לי קצת לבטא רגשות בקול, אבל אני אוהבת אותך. באמת."

הסמקתי, "אני גם אוהבת אותך." מלמלתי ואז הוספתי, "רוצה לעלות למעלה?"

היא הנהנה ונכנסנו לחדר שלי. הוא היה יחסית מסודר.

"אימא שלך התקשרה אליי." רוז אמרה לפתע, "היא אמרה לי שרצית ללכת לנשף."

שתקתי. "למה לא אמרת לי?" היא שאלה.

"כי את אמרת שהוא מיותר ואני לא רוצה שנלך אם את לא רוצה..." אמרתי והשפלתי את מבטי לרצפה. "אני חושבת שהוא מיותר ביותר, אבל את חשובה לי ואני רוצה שתהיי שמחה." רוז אמרה, "ואם הנשף המטופש הזה חשוב לך, אנחנו נלך אליו! בתור זוג ונרקוד ריקוד מטופש ביחד והכול."

צחקתי. "תעשי את זה בשבילי?" שאלתי. היא גלגלה עיניים, "את ברצינות שואלת את זה אחרי הנאום שעשיתי?" היא שאלה ובזאת תקפה את שפתיי בנשיקה.

התכרבלנו וצפינו בסדרה ביחד, רוז הייתה מרוכזת במסך, חולשה לאנשים עם שיער לבן. אני צריכה לצבוע שיער. יתאים לי לבן...?

הדבקתי נשיקה קטנה במצחה והמשכתי לחבק אותה בשעה שהיא הביטה בדמות קטנה שמביטה על הציור המדוייק על הקיר שצייר לבן השיער. סדרות רומנטיות הן כל כך קיטשיות. אני אוהבת קישטיות.