התעסקתי במצלמה שלי. משהו הסתבך עם הפלאש וניסיתי לסדר את זה. אני אצטרך להחליף מצלמה בקרוב, חשבתי לעצמי. הטלפון שלי צלצל, רוז. היא אף פעם לא מחייגת.
"היי?"
"היי," היא לחשה מהצד השני. והתאמצה לא לבכות. רוז לא אהבה לבכות מול אחרים. גם בטלפון.
"היי, מה קרה?" שאלתי, למרות שניחשתי את התשובה.
"ניסיתי לצאת בפניהם..."
"הם צעקו?" שאלתי. "אימא בכתה. היא אמרה ש-שזה רק שלב ושזה יעבור ויהיה בסדר..."
"אני מצטערת. רוצה שאבוא אלייך? או שתבואי אליי?"
"אני מעדיפה שלא." היא אמרה, "אני שונאת לבכות."
"אוקי. תגידי לי אם יקרה משהו, אוקיי?"
"אוקי."
"והם אוהבים אותך, תזכרי את זה."
"אני יודעת." היא לחשה וניתקה את השיחה.
רציתי ללכת אליה ולחבק אותה, אבל ידעתי שהיא שונאת להיראות חלשה.
שכבתי במיטה וניסיתי לשווא להירדם. חשבתי על רוז ותהיתי לעצמי אם היא שוכבת בחדר שלה, בחושך ובוכה בשקט.
YOU ARE READING
"Cheese!"
Roman d'amourרוז היא תלמידה חדשה שעברה עם משפחתה לאטלנטה באמצע שנת הלימודים. לוקה היא צלמת חובבת שמוצאת בתלתליה רוז את הדבר הכי מהפנט ביקום. השתיים מתחברות בזכות "הארי פוטר והאסיר מאזקבאן" וכמובן, בלטריקס לסטריינג', ונרקמת בניהן חברות שהיא אולי רק טיפה מסתם חב...
