"Cheese!"

יום שלישי, 19:22, 13 במאי.

יצאתי מהמקלחת, מגבת כרוכה סביב גופי. המזגן היה דלוק על חום ונתן הרגשה נעימה כשנכנסתי לחדר.

החלפתי לפיג'מה קצרה וייבשתי את שיערי. לא דיברתי עם רוז. התחמקתי ממנה בשיעורים. והיא ממני.

מלאני לא יצרה איתי קשר מאז שסיפרתי לה על הנשיקה ביני לבין רוז. ניסיתי לחייג אליה פעמים רבות, אבל היא מעולם לא ענתה.

נאנחתי ואספתי את השיער שלי לקוקס נפוח ומבולגן. "היי, אולי נדבר?" שלחתי למלאני. ההודעה נקראה, אבל היא לא הגיבה.

נאנחתי שוב וסגרתי את מסך הטלפון שלי, לא לפני שאני לוחצת על נגן המוזיקה ושמה לי פלייליסט מעורבב של להקות בנים בריטיות-איריות, ביקיני קיל, וכמה שירים מוזרים בנורווגית.

התחלתי לסדר את החדר. לא כי רציתי או היה לי כח, אלא כי אימא איימה עליי שאם לא אעשה את זה, היא תשלח את אדי שיעזור לסדר.

סידרתי את שולחן העבודה שלי והחזרתי את "האסיר מאזקבאן" חזרה למדף. נזכרתי בחיקוי המטופש שלי של בלה וחיוך עלה על פני.

וירד באותה המהירות.