Dangerous - מסוכן

Part 35

״מה זאת אומרת?״ הבטתי בג׳קסון בבלבול מוחלט
אנחנו מוזמנים לארוחה אצל ההורים שלי ועכשיו הוא אומר לי שאני לא יוצאת מהבית?
״יש בעיה״ אמר ״זה מסוכן לך לצאת״ אמר ממהר לחדר ארונות והלכתי אחריו עוצרת אותו ״תגיד לי מה יש״ אמרתי ״את לא צריכה לדאוג מזה״ אמר בקול נמוך מוריד את ידי ממנו ומוציא לו בגדים ״לא״ הרמתי את קולי נעמדת מולו ״תגיד לי מה יש״ התעקשתי והוא הוריד את חולצתו ונאנח והבטתי בו מחכה לתשובה
״האויבים שלי תוקפים״ אמר ופערתי את פיי ״אני צריך ללכת לשם״ אמר לוקח מכנס שחור ומוריד את מכנסו ושם את השחור
״לא״ תפסתי בידו אחרי שעיקלתי את מה ששמעתי, ידעתי עד כמה המלחמה הזו הולכת להיות מסוכנת, אני לא רוצה שהוא יהיה בסכנה.
״אל תלך״ אמרתי מביטה בו והוא הניד בראשו לשלילה ״אני חייב״ אמר שם את חולצתו ״זה מסוכן״ מלמלתי ״אני בתוך זה כבר שנים אנג׳ל״ אמר ״ועד היום אני חיי״ הוסיף, משפט הזה אמור כביכול להרגיע אותי?
כי הוא ממש לא הרגיע אותי.
״בבקשה אל תלך״ אמרתי מתקרבת אליו ומביטה בו מלמטה,
הוא שם ידיו על לחיי משני הצדדים ועצמתי את עיניי לרגע וחזרתי לפקוח אותן ״את לא צריכה לדאוג נסיכה״ אמר ״הכל בסדר״ אמר מתקרב אלי ומנשק אותי בעדינות לכמה שניות ״אל תצאי מהבית״ אמר שהתנתק ממני ״את בטוחה כאן אני אדאג שיכפילו את השמירה עכשיו״ המשיך והנהנתי בחוסר רצון ״תשמור על עצמך״ אמרתי לו והוא הנהן שתל נשיקה בקודקוד ראשי ולקח את אקדחו מהשידה ויצא מהחדר, התחשק לי לבכות.
לעזאזל אני כבר לא יכולה בלעדיו.
לקחתי את הטלפון שלי מתקשרת ליניר להודיע שלא נגיע כי אבא לא עונה, הוא בן אדם שהטלפון תמיד רחוק ממנו,
״כן יפה״ ענה לי יניר ״מה קורה״ שאלתי ״אני בסדר מה שלומך״ שאל וכשדיברתי איתו הבנתי עד כמה אני מתגעגעת אליו ״הכל בסדר״ אמרתי ״אנחנו לא נגיע לארוחה בסוף״ אמרתי מבואסת ״אני יודע נסיכה״ אמר ועל פרצופי היה מבט מבולבל ״מאיפה אתה יודע״ שאלתי ״ג׳קסון דיבר איתי ואני בדרך אליו״ אמר וקפצתי ממקומי ״לא״ הרמתי את קולי לטלפון ״אל תלך גם אתה בבקשה״ אמרתי וכבר לא יכולתי להילחם בדמעה שרצתה לצאת מעיניי כל כך,
זה בדיוק מה שחסר לי, שגם יניר יהיה בסיכון עם ג׳קסון ״הכל בסדר אנג׳ל״ אמר מנסה להרגיע אותי,
ללא הצלחה מיותר לציין.
״לוקאס וג׳וי בדרך אלייך״ אמר ומשהו בתוכי שמח למרות כל המצב, ״ואיפה דניאל״ שאלתי נזכרת באחי ׳החדש׳
״הוא איתי״ אמר יניר ״מה״ שאלתי ״בבקשה תפסיקו לגרור עוד אנשים לתוך העולם הזה״ אמרתי מתחננת ״תפסיקו לסכן את עצמכם״ הוספתי בלחישה ״אף אחד לא בסיכון״ ״אנחנו משפחה״ ״אנחנו ביחד בזה״ אמר ״אני צריך לנתק״ אמר
״תשמרו על עצמכם״ לחשתי שניה לפני שניתק
ובכיתי בשקט בחדר, נמאס לי מזה.
אחרי משהו כמו 20 דקות שמעתי דפיקות בדלת החדר וקמתי ישר לפתוח
אלו היו לוקאס וג׳וי, אלוהים יודע כמה שמחתי לראות אותם.
ישר נפלתי לזרועותיו של לוקאס והוא ליטף את ראשי ״נסיכה שלנו״ מלמל לתוך החיבוק והתרחקנו לאחר מספר שניות ״הכל בסדר אל תבכי״ אמר לוקאס ״אני רק דואגת״ מלמלתי בבכי וג׳וי התקרב אלי מניח נשיקה על ראשי ״בוא נרד למטה״ אמר לוקאס, הנהנתי לחיוב וירדנו שלושתנו במדרגות עד לקומת הקרקע באחוזה ויצאנו לחצר הגדולה, רציתי לנשום קצת אוויר נקי,
ישבנו בפינת ישיבה שלושתנו
״למה יניר הלך איתו?״ שאלתי מנפצת את השקט ששר, שני אחיי הביטו אחד בשני ״תענו לי״ אמרתי
״אפשר לומר שיש לג׳קסון ולנו כמה אויבים משותפים״ ״הכעיס אותם שהמשפחות איחדו כוחות״ אמר מהסס, כאילו חקב פעמיים אם לומר לי, וידעתי שצדקתי בעוגע למלחמה שתהיה.
בהמשך הערב שניהם רק ניסו לשנות נושא ולהסיח את דעתי, אך זה לא הצליח. מחשבותיי היו אצל אחי והאיש שאני אוהבת. כן, אוהבת.
אחרי כמה זמן האחים שלי היו צריכים ללכת, אחרי ששאלו אותי מליון ואחת פעמים אם זה בסדר ועניתי שכן, ישבתי לבד בחצר בוהה באוויר.
עברו להן איזה שעתיים אולי יותר
רק חיכיתי שג׳קסון יבוא ואראה שהוא בסדר,
הספיקה לי פעם אחת שהוא היה בבית חולים והרגשתי שאני מאבדת אותו.
קמתי ממקומי נכנסת לבית לקחת כוס מים,
הלכתי למטבח באפס כוחות, שתיתי מים ועליתי למעלה נשכבת במיטה, לא התכוונתי להירדם,
אבל העייפות השתלטה עליי ונרדמתי.
- 04:00 (לפנות בוקר) -
קמתי מהשינה מסתכלת סביבי מחפשת את ג׳קסון
הסתכלתי בשעון וישר קפצתי מהמיטה לוקחת את הטלפון שלי ומתקשרת לג׳קסון, הוא לא ענה.
יצאתי מהחדר וירדתי למטה, התיישבתי בספה בוהה בטלוויזיה הכבויה.
•נקודת מבט ג׳קסון•
המקסיקנים הבני זו*ות לא עוזבים אותנו,
אני שולט בעולם התחתון הרבה יותר מהם, הם לא מפסיקים לתקוף את אנשיי בבתים ונכנסים לשטח שלי. ואיתי לא מתעסקים.
אני כבר לא סופר כמה אנשים הרגתי הלילה, ניסו להרוג אותי מכל כיוון אפשרי, נפצעתי אבל יהיה להם קשה לקחת את נשמתי.
הם תקפו אחוזה של השומרים שלי שנמצאת בשטח השייך לי, ושם הייתה המלחמה בנינו.
״סמית׳ ״ שמעתי מאחורי קול מתנשף והסתובבתי לעברו, זה היה דוד ראש אירגון הפשע של המקסיקנים.
״נמאס לי ממך״ אמר לי וחייכתי חיוך מלא ברוע טהור.
״הגיע הזמן שאקח את מקומך״ אמר והרים את אקדחו מכוון אותו אלי ״לא למדת דוד״ אמרתי וליקקתי את שפתי התחתונה ״להרוג את האריה לא מרפא את הנשיכה״ אמרתי והוא הידק את אחיזתו באקדח ותוך שניה נשמעה יריה ואז שקט מוחלט.
-
טם טם טם
תהנו💋
תודה אהובות על כל התגובות המהממות
אין עליכן❤️