נ.מ טאהיונג
פתחתי את עייני נותן לאור שנכנס דרך החלון לסנוור אותי. התישבתי על המיטה מביט סביבי ומשפשף את עייני בעייפות , שלחתי את ידי לעבר השידה שלצד המיטה ולקחתי משם את הטלפון ,מדליק אותו, ובאותו רגע קיבלתי שיחה מיונגי זוכר שהוא אמור לבוא ולאסוף אותי לבית ספר...
עניתי לשיחה של יונגי
"הלו"אמרתי תוך כדי פיהוק "טאהיונג,אתה צוחק עלי אתה עוד ישן?"
"למה קרה משהוא?"
"קרה ועוד איך קרה אני 5 דקות אצלך ,קום עכשיו, אם אני מגיע ואתה לא למטה אני לא מחכה לך קח בחשבון!"
"מה? מה השעה?" אמרתי מביט תוך כדי בשעון שעל ידי "גאד,8:10 טוב ביי יונגי שנייה אני מתארגן ויורד" "כן בטח" אמר ויכולתי לשמוע זלזול בקולו "טוב תזדרז אני כבר כמעט אצלך".
ניתקתי את הטלפון במהירות קם בקפיצה מהמיטה, דבר שגרם לי לסחרחורת קלה, נכנסתי למקלחת שם טיימר כדי לא לשכוח לצאת משם, במהירות שלא התאימה לי בשעות הבוקר סיימתי להתקלח מצחצח שיניים מסתרק ומתלבש יוצא בריצה מהחדר לכיוון היציאה כמעט ונופל במדרגות, בדרך ליציאה שמתי לב לאבא, שישב במטבח עם עיתון וכוס קפה ,"איפה אמא?" "יצאה לעבודה" ענה לי ומפנה את מבטו מהעיתון אלי, "בסדר" וחייכתי אליו.
אני אוהב את אבא שלי מאוד, אך כל פעם שהיינו אני והוא ליד אנשים הייתי שומע לחשושים מכל מקום, כמובן ששמתי עליהים פס ,הם לא עניינו לי את התחת. זה אבא שלי , ואני אוהב אותו ולא מעניין אותי מה אנשים חושבים , למרות שבזמן האחרון הוא נהיה די קריר ומרוחק אבל עם כל זה אני עדיין רואה בו אדם חזק ואמין שעבר הרבה בחייו , בשבילי אבא הוא אדם שארצה להיות כמוהו בעתיד ,חזק ואמיתי ...
טוב מספיק עם הדיבורים יונגי בטח כבר רותח עלי , יצאתי מהמטבח ,זורק לחלל הבית "הלכתי" ויוצא מהדלת לכיוון הכביש. מול השער היה הרכב של יונגי התקדמתי לכיוונו פותח את הדלת שלצד הנהג ,מתיישב וחוגר.
"נו התארגנתי מהר?" אמרתי שולח לעברו את חיוכי המרובע שתמיד ממיס את כולם (משום מה רק עליו זה לא עובד) "איזה מהר? אני מחכה לך כבר 3 דקות!!!!" "אוי איזה מעצבן , אתה חייב להיות כלכך דייקן?" נעניתי מצידו בשתיקה...
הגענו לבית ספר , יונגי פתח את דלת הרכב יוצא ממנו ואני אחריו. מזווית עיני ראיתי בחור בערך בשנות ה 17 לחייו רץ לכיוונינו וכשכבר היה קרוב קפץ על גבו של יונגי , אני, שכבר הרבה שנים מכיר את יונג , יודע מה מצפה לנער , יונגי הולך לצרוח עליו את חייו.
אבל את התגובה של יונגי באותו הרגע , בחיים לא חשבתי שאזכה לראות...
*אז מה לדעתכם הייתה התגובה של יונגי?
אז הנה , זה הפרק הראשון בסיפור הראשון שלי אני יודעת שהוא קצר מוות אבל בהמשך אני יאריך את הפרקים אם אני יראה שאהבו את הסיפור.
מקווה שאהבתם. אשמח מאוד אם תגיבו ותצביעו אוהבת מליונים💗💗❣️
YOU ARE READING
כבול למציאות⛓️
Fanfictionחייו היו שלווים עד אותו היום שהכל השתנה... טאהיונג בחור בן 19 , ילד שאביו היה בשבילו אדם מיוחד עד שהמציאות התחילה להתערב. גונגקוק בן להורים אכפתיים שתמיד תמכו בו ובאחיו בכל דרך שבחרו ללכת... "למה עשית את זה?" " אני בסך הכל דואג לעתיד שלך" "כל מה שאנ...
