נ.מ גונגקוק
הסתכלתי עליהם מתרחקים כשההוא עוד מחזיק בידו של טאה , מושך אותו אחריו , התמקדתי באנשים שעמדו מלפני וחסמו לי את הדרך , מודע לזה שאין מצב שאני מגיע אליו בזמן. החלטתי לנסות לפלס לי דרך בין כולם. נכנסתי ביניהם דוחף בקטנה כמה אנשים , "סליחה , אפשר לעבור?" "סלח לי אני ממהר". כאשר הצלחתי להחלץ משם רצתי לכיוון המדרגות עולה אותן בדילוגים , כשנכנסתי לקומה כבר לא ראיתי אף אחד , הייתי אובד עצות , לא ידעתי מה לעשות , איך אוכל למצוא אותם עכשיו?
פתאום שמעתי צעקה מאחד החדרים הנעולים , "רד ממני יאטמבל". ניגשתי אל החדר במהירות לוחץ על הידית , נותן לעצמי להבין שהדלת נעולה , התחלתי לדפוק עליה חזק קורא תוך כדי,"טאהיונג? זה אתה? אתה שם?" "תעזור לי , בבקשה , הוא רוצה לאנוס אותי..." הוא צעק מתוך החדר ויכולתי לשמוע רעד בקולו. אחרי שניה שמעתי קול של גבר "תשתוק" הוא צרח ולאחר מכן קול של מכה... אני לא מאמין , לא רק שהוא לקח אותו בכוח אלא הוא גם מכה אותו. הוא כל כך הולך לחטוף ממני.!!!
"יא , שלא תעז לגעת בו אתה שומע אותי? טאהיונג, אל תדאג , אני יוציא אותך משם" צעקתי אל עבר הדלת מפסיק לדפוק עליה , מבין שלא זה מה שיעזור לי לפתוח אותה. הסתכלתי מסביב מקווה למצוא משהוא מועיל , פתאום תפס את עיני מטף כיבוי אש שהיה תלוי על הקיר , תלשתי אותו משם במהירות זורק אותו לכיוון דלת העץ הישנה.
נ.מ טאהיונג
רגלי החלו לרעוד כאשר הוא התחיל למשש אותם. כשלפתע...
"טאהיונג? זה אתה? אתה שם?" מישהוא צעק מעבר לדלת דופק עליה בחוזקה , 'לא יודע למה אבל הקול שלו מוכר לי' "תעזור לי , בבקשה , הוא רוצה לאנוס אותי..." צעקתי אליו חזרה בזמן שהגבר שישב מעלי קשר את עיניי בבד עבה. "תשתוק" הוא צרח עלי נותן לי סטירה חזקה , חזקה כל כך עד שכבר לא הרגשתי את הפנים שלי. "יא , שלא תעז לגעת בו אתה שומע אותי? טאהיונג , תרגע , אני יוציא אותך משם" משום מה אותו אדם גרם לי לתחושת חמימות וביטחון בכל הגוף , לפחות עכשיו מישהוא יודע שאני כאן.
אחרי כמה שניות נשמע בום חזק בחלל החדר. לא יכולתי לראות עדיין שום דבר בגלל הבד העבה שכיסה את עיניי... אחרי דקה של שקט הרגשתי איך האדם שישב מעלי נופל על הרצפה פולט זעקה מפיו מה שהפך לצעקות מיד לאחר מכן , כעת יכולתי לשמוע גם קולות של מכות ברקע.
"תעוף מפה , ושלא תעז להתקרב אליו שוב שומע???" *שקט* שקט שגרם לי למעט מבוכה , מבין שאותו אדם שהציל אותי מביט בי עכשיו. הוא התיישב על המיטה מעביר את ידיו אל מאחורי ראשי מתיר את קשר הבד שחסם את עיניי ומוריד אותו.
נשימתי נעתקה. גונגקוק? מה הוא עושה פה? ואיך הוא יודע את השם שלי? ליבי החסיר פעימה כשהוא חייך אלי , החיוך שלו , הוא כל כך יפה. הוא העביר את מבטו אל רגליי כאילו מסמן לי משהוא , הורדתי את מבטי , מסתכל לאותו הכיוון , וכשהבנתי שאני יושב למולו חצי עירום פני האדימו והשפלתי את ראשי. הוא רק גיחך לעברי , נותן לי את המכנס שהיה זרוק בפינת החדר , לקחתי אותו ממנו עם ראש מושפל וחצי חיוך , שמח שזה הוא ולא מישהוא אחר. נעמדתי והתלבשתי במהירות , כשסיימתי , הרמתי את ראשי וחייכתי אליו , עדיין מובך מעט "ת-תודה" אמרתי לו "אתה בסדר? הוא עשה לך משהוא?" הוא שאל בקול מודאג "ל-לא אני בסדר" "אוי אלוהים , אל תבוא לכאן יותר לבד , זה מסוכן" רק הנהנתי כתשובה , מרגיש איך כל הפחד נעלם לו ובמקומו החלו הדמעות לזלוג מעיניי.
נ.מ גונגקוק
כשהוא התחיל לבכות ליבי נשבר , לא יכולתי לראות את הדמעות האלו , זה כאב לי. רציתי לחבק אותו , אבל היססתי. הוא עדיין לא מכיר אותי , אני זר בשבילו , וגם יכול להיות שהוא לא זוכר אותי בכלל. התחרטתי , והלכתי צעד אחורה . אך בכלל לא ציפיתי למה שקרה אחר כך...
*אזזזז מה קרה אחר כך???
שאאאלום לכולם , מה קורה? איך מרגישים? היום ישבתי 7 שעות בזום. נכון טירוףףף???😨😰😰
אז אני יודעת שהפרק לא משהוא אבל אני פשוט סחוטה מעייפות. אבל עדיין , השתדלתי מאוד😊
בכל זאת מקווה שאהבתם💖 💖💖אז תגיבו ותצביעו👍👍👍
אוהבת אותכם מכל הלב💞💞💞💞 נשיקות😘
YOU ARE READING
כבול למציאות⛓️
Fanfictionחייו היו שלווים עד אותו היום שהכל השתנה... טאהיונג בחור בן 19 , ילד שאביו היה בשבילו אדם מיוחד עד שהמציאות התחילה להתערב. גונגקוק בן להורים אכפתיים שתמיד תמכו בו ובאחיו בכל דרך שבחרו ללכת... "למה עשית את זה?" " אני בסך הכל דואג לעתיד שלך" "כל מה שאנ...
