נ.מ גונגקוק
הלכתי צעד אחורה...
לא עברה שנייה והוא הרים את ראשו אלי , פניו מכוסות דמעות שכל כך הכאיבו לליבי. עוד לפני שהבנתי מה קורה הוא תפס בצווארון חולצתי מושך אותי אליו במהירות , מניח את ראשו על חזהי ונותן לגל יבבות נוסף להיפלט מפיו. ממש הופתעתי , לא ציפיתי לזה , אבל מצד שני שמחתי שהוא עשה את זה , שמחתי מאד. חייכתי לעצמי ועצמתי את עיניי , מחזיר לו חיבוק. היה אפשר לשמוע בחלל החדר את קולות ההשתנקות מטאה שניסה להפסיק את הבכי. נשמתי עמוק והנחתי את ידי על ראשו מלטף אותו ברכות , "תרגע , הכל בסדר עכשיו" לחשתי לו תוך כדי שהסנפתי בשקט את ריחו המשכר , נהנה מכל רגע.
נ.מ טאהיונג
הדמעות מזמן הפסיקו לרדת , אך עדיין עמדנו ככה , מחובקים , בלי לעשות כלום... הייתי יכול להיות בטוח שגונגקוק מצליח לשמוע את ליבי שהחל להאיץ. 'למה? למה דווקא אתה? מה כל כך מיוחד בך שגורם לי להרגיש ככה?' חשבתי לעצמי.
התנתקנו מהחיבוק , "איך אתה חוזר הביתה?" הוא שאל "עם הרכב של אבא שלי" עניתי "אה , אוקי. בוא נרד למטה כבר נהיה מאוחר" הנהנתי כתשובה והתחלנו להתקדם לכיוון הפתח. רק עכשיו שמתי לב לדלת שהייתה מרוסקת לגמרי ולמטף כיבוי האש שהיה זרוק לידה , כעת הבנתי מה היה הבום החזק ממקודם , ורק המחשבה על זה גרמה לחיוך צדדי לעלות על שפתיי.
נ.מ גונגקוק
יצאנו מהחדר , ואז נזכרתי במשהוא... "שיט , הוסוק". הוסוק , שכחתי ממנו לגמרי בטח הוא לא מבין למה נעלמתי לכל כך הרבה זמן. בזווית עיני יכולתי לראות את טאהיונג נועץ בי מבט , לא התייחסתי לזה יותר מידי , רק זרקתי לעברו חיוך קטן פונה אל המדרגות יורד אותן במהירות מה שטאהיונג עשה את אותו הדבר אחריי.
בעודנו מתקדמים לכיוון הבר , חיפשתי בעיני את הוסוק אך לא מצאתי אותו , שלפתי את הטלפון מהכיס האחורי של מכנסיי וחייגתי אליו... "הוסוק איפה אתה?" "אני בבית , חשבתי שגם כבר עזבת , לא מצאתי אותך..." אה , זה.. היה לי משהוא דחוף לעשות" עניתי , מה כבר יכולתי להגיד לו? שהלכתי להציל את האדם שגורם ללב שלי להשתגע מאיזה סוטה? "טוב הלכתי לישון אני מת מעייפות" הוא אמר , בלי לשאול הרבה שאלות "או אוקי , ביי בנתיים" נתקתי את השיחה ואנחת רווחה נפלטה מפי , מודה להוסוק מכל הלב על שלא שאל יותר מידי...
הסתובבתי לאחור פוגש בעיניי את המלאך שלי. הוא עמד שם , מתעניין במה שסביבו כשידיו תחובות בכיסיי מכנסיו , שערו החלק והבלונדיני היה מעט פרוע כתוצאה ממקודם , ובעייניו מבט חולמני שגרם לי לנשוך את שפתי התחתונה. 'אוח , הוא כל כך יפה. אני לא שורד את זה'. הוא הזיז מעט את ראשו עד שמבטינו הצטלבו , עיניו התעגלו בהפתעה ולחייו נצבעו באדום. הוא כזה חמוד כשהוא נבוך.
נ.מ טאהיונג
יצאנו משם מתקדמים אל החניה."הנה , זה הרכב" אמרתי והוצאתי את המפתח , "רגע..." אמר ומיד אחרי זה המשיך "אפשר את המספר שלך?" הסתכלתי עליו בהפתעה , 'הוא רוצה את המספר שלי? למה?' בהתחלה התלהבתי , ואז הוא אמר , "זה רק כדי להיות בטוח שהגעת הביתה והכל בסדר..." התלהבותי הצטננה "אה סבבה" 'לפחות אני יודע שהוא דואג לי' חשבתי לעצמי , הוא הגיש לי את הטלפון שלו , שמרתי אצלו את המספר ונתתי לו אותו חזרה... "תודה" אמר וחייך , "סע בזהירות , אשלח לך הודעה יותר מאוחר תענה לי כדי שאדע שהגעת הביתה" "בסדר , לילה טוב גונגקוק תודה שעזרת לי היום , אני חייב לך".
נ.מ גוגנקוק
"בסדר , לילה טוב גונגקוק תודה שעזרת לי היום , אני חייב לך" "היי , הכל טוב" אמרתי , נותן לו תפיחה על השכם. הוא רק חייך את החיוך המושלם שלו , חיוך שכבש אותי כל פעם מחדש ונכנס לרכב...
רגע , גונגקוק? מאיפה הוא יודע איך קוראים לי? אני לא אמרתי לו!!! יכול להיות שהוא...
חברותתת מה קורה?¿?😁😁
זה הפרק השישי מה חושבות עליו?🤔🤔💞
רציתי להגיד תודה ענקיתתתת לכל מי שקוראת את הספר הזה מעריכה מאד , גם תודה רבה על התגובות וההצבעות שלכם זה נותן לי מוטיבציה להמשיך💖💖💖
אז תגיבו ותצביעו💞💞 (מחכה לזה חחחח🤣🤣) 😜
אוהבת אתכן מלאאא מלאאאא ושוב תודה אלופות💞💞💪💪💪
YOU ARE READING
כבול למציאות⛓️
Fanfictionחייו היו שלווים עד אותו היום שהכל השתנה... טאהיונג בחור בן 19 , ילד שאביו היה בשבילו אדם מיוחד עד שהמציאות התחילה להתערב. גונגקוק בן להורים אכפתיים שתמיד תמכו בו ובאחיו בכל דרך שבחרו ללכת... "למה עשית את זה?" " אני בסך הכל דואג לעתיד שלך" "כל מה שאנ...
