נ.מ גונגקוק
הכנסתי את המפתח אל חור המנעול מסובב אותו ונכנס אל הבית בשקט , מקווה שלא הערתי אף אחד. סובבתי את ראשי לאחור מסמן בעיניי לטאה שעוד עמד מחוץ לבית לבוא אחריי , מה שהוא נכנס וסגר אחריו את הדלת מונע מהקור המקפיא שבחוץ להמשיך להיכנס אל תוך הבית.
הוא הוריד מעצמו את המעיל שהיה עליו והחל מחפש בעיניו הקטנות אחר מקום להניח אותו בעת שנשך את שפתו התחתונה , מה שהשווה לו מראה חמוד , גורם לחיוך גדול וחשוף שיניים להימתח על פניי (אף פעם לא יצא לי לחייך כל כך הרבה בגלל מישהו , זה מרגיש טוב , מן סוג של חמימות כזו שקשה להסביר)
רצון עז להרגיש אותו תקף אותי באותו רגע , בהתחלה ניסיתי להפסיק לחשוב על זה עד שלא הצלחתי להחזיק את זה בפנים ותפסתי בידו. היא הייתה קרה אך בכל זאת חיממה את כולי בצורה מטורפת שגרמה לקצב ליבי לעלות. הוא הסתכל עלי במבט מופתע ומבולבל כאחד ומיד לאחר מכן משך את ידו משחרר את אחיזתי ממנו , לקחתי נשימה עמוקה , בכלל לא מצטער על שעשיתי את זה.
הוא השפיל מעט את ראשו ואוזניו החלו מאדימות מה שגם לחייו אותו הדבר , כשראיתי אותו ככה זה גרם לי להרגיש שאני האדם הכי מאושר עלי אדמות , 'מה כבר עשיתי שזכיתי לפגוש אותך?' חשבתי , מרשה לעצמי לחייך בגללו בפעם המיליון להיום.
בזמן שחייכתי לקחתי ממנו את המעיל ותליתי אותו על המתלה שעמד מאחורי הדלת.
התחלנו להתקדם אל מדרגות השייש שהובילו אל החדר שלי שהיה בקומה השנייה , פתאום הרגשתי בידו של טאה שתפסה בקצה חולצתי מה שגרם לי לרעד קל ברגליים.
"אתה שומע משהוא?" הוא שאל , ניסיתי להקשיב לקול הדממה שסביבי , "לא" , "מישהו נמצא למעלה" הוא אמר ורק חיזק יותר את אחיזתו בקצה חולצתי . לפתע הגיע לאוזניי קול של פסיעות חלשות , חלשות ואיטיות , אבל עדיין פסיעות...
נ.מ טאהיונג
הוא אחז בידי. הוא באמת אחז בה , מרצונו החופשי. חולמי התגשם! אך באותו הרגע המדהים הזה עלו לראשי מחשבות מוזרות מחשבות שלא חשבתי עליהם מעולם ודי התביישתי בהם , ניתקתי את ידי מידו והשפלתי את ראשי לא רוצה לפגוש בעיניו , לא רוצה לדעת מה הייתה התגובה שלו אם היה יודע על מה אני חושב...
התחלנו לטפס במדרגות באיטיות , גונגקוק נראה הרבה יותר רגוע ממני , הוא לא פחד אבל ראו עליו שהוא דואג. גם אני דואג , יותר נכון מת מפחד , אני לא בנוי לדברים האלה. בעוד שאנחנו עולים במדרגות התחלתי להכין את עצמי נפשית למה שאנחנו הולכים לפגוש , מדמיין את זה בראשי , אולי גנב? אולי מחבל?? אולי רוצח???
"היונג , זה אתה?" קול עדין נשמע ברקע , הרמתי את ראשי מגלה להפתעתי את ג'ימין!!!!!!! הוא ולא אחר , נשמתי צנחה!!!!!!
"ג'ימין??? מה אתה עושה ער בשעה כזאת?" גונגקוק שאל אותו משתדל להנמיך את קולו , "שמעתי קולות מלמטה אז קמתי לבדוק" אמר תוך כדי ששיפשף את עינו באגרוף ידו הימנית ובשמאלית חיבק כרית גדולה ורכה שרק מלהסתכל עליה התחלתי לחלום על חלומות. "אבל היונג , למה חזרת כל כך מאוחר? ו... היי מי זה? טאה היונג? מה אתה עושה פה?" בזמן שג'ימין המטיר עלינו אין ספור שאלות בינתיים הגענו כבר לקומה השניה ועמדנו בצורה כזו שג'ימין עומד מול ג'ונגקוק ואני לידו.
גונגקוק תפס בכתפיו של ג'ימין מסובב אותו כך שראינו כעת את גבו , "גימין תחזור לישון , אתה מדבר יותר מידי וחוץ מזה עוד מעט צריך כבר לקום" ג'ימין משך באפו מספר פעמים ועשה פרצוף עצוב "מעליב" , "יאלה אפ אפ למיטה" גונגקוק קרא לעברו בזמן שזה גרר את רגליו על הרצפה באיטיות ושוב נשמע ברחבי הבית קול של פסיעות חלשות מה שלפני כמה רגעים אותו קול גרם לי להתקפת לב. הקולות נדמו כאשר ג'ימין נעלם מאחורי דלת אלמונית שכנראה שימשה ככניסה לחדרו.
מה ניש? ממצב ?
היום יצא לי הפרק טיפטיפה יותר ארוך😄😄
אז מה חושבות על הפרק משעמם , מעניין , מיותר או כל דבר אחר שאתם חושבות אשמח אם תשתפו אותי... היי ולא רק בצד שלילי אם משהיא שאהבה את הפרק או את הסיפור עצמו בכללי אשמח אם היא גם תשתף💖💖
ודרך אגב רציתי לומר תודה רבה לכל אלו שקוראים את הספר הזה או שיקראו בעתיד (גם אם יש כאלה שיקראו את הספר הזה אחרי שאסיים לכתוב אותו אז שתדעו שגם אז אשמח שתגיבו לסיפור ובעיקר תצביעו💗💗💗) אני ממש מאושרת מכל הצבעה או תגובה שלכם תודה רבה. אין כמוכם בעולםםםםםם❣️❣️
ולא לשכוח להצביע אם אהבתם אוקי? סנק יו😘😘😘😘
YOU ARE READING
כבול למציאות⛓️
Fanfictionחייו היו שלווים עד אותו היום שהכל השתנה... טאהיונג בחור בן 19 , ילד שאביו היה בשבילו אדם מיוחד עד שהמציאות התחילה להתערב. גונגקוק בן להורים אכפתיים שתמיד תמכו בו ובאחיו בכל דרך שבחרו ללכת... "למה עשית את זה?" " אני בסך הכל דואג לעתיד שלך" "כל מה שאנ...
