כבול למציאות⁦⛓️⁩

פרק 10

נ.מ טאהיונג

אני עומד ומתבונן בדמות שמולי , תווי הפנים , התנועות , הקול ואפילו המחשבות זהים לשלי בצורה מדוייקת , אבל לא , לא עומד מולי אף אחד רק אני עומד מול המראה שוקע בהירהורים על הרגשות שלי.

 כל העניין הזה עם גונגקוק מאוד מוזר לי , מה שאני מרגיש , והתגובות שלי לכל דבר קטן שהוא עושה , זה דבר לא נורמלי , לא רגיל , אני לא יודע מה זה אומר , אני באמת אוהב אותו? או שזה משהו אחר? מעולם לא היה לי חבר לפני כן , או בעצם חברה אז אני לא יודע איך זה להיות מאוהב ועוד מאוהב בבחור!!

נשימותיי הכבדות נשמעו בחלל חדר האמבטיה יוצאות כל פעם מחדש עם מעט אדים הנפלטים מפי כתוצאה מהלחות שהייתה בחדר. ככה אני , לא מפסיק לחשוב גם ברגעים שצריך להירגע , תמיד אמרו לי שזה יכול לפגוע בי ואני מודה שאפילו עכשיו אני חש בכאבי ראש קלים , אבל לא משנה כמה ניסיתי תמיד איכשהו אני מוצא את עצמי במחשבות ובדאגות מיותרות (רוב הפעמים).

"טאהיונג הכל בסדר?" אוי שיט , אני בתוך המקלחת כבר יותר מעשרים דקות!! "כן ,כן , אני יוצא עכשיו" לקחתי מגבת אקראית שהייתה במגירה והנחתי אותה על צווארי נותן לטיפות שנטפו מראשי להיספג בה.

נ.מ גונגקוק

טאהיונג יצא כשהוא לבוש בבגדים שנתתי לו שהיו גדולים עליו בכמה מידות ויכולתי להישבע עכשיו שאין אדם יותר יפהייפה ממנו , הוא היה נראה כל כך טוב ככה  , אך על פניו היה אפשר לראות שמשהו לא בסדר , "היי , הכל טוב?" אמרתי לו , תופס במרפקו "כן בטח" אמר בזמן שניגב את שערו עם מגבת קטנה שנחה על כתפיו הצרות "אני רק עייף" אני לא מכיר אותו הרבה אבל אפשר להבין שמשהו קורה , אני לא מטומטם "טוב , אתה יכול ללכת לישון אל תחכה לי" אמרתי ונכנסתי להתקלח , משחרר ממנו. (במובן הפיזי כמובן)

לא עברו חמש דקות וכבר יצאתי , לבוש בבגדים שהוצאתי לעצמי קודם לכן. נגשתי אל המיטה , סוקר במבטי את טאה ששכב עליה , מכורבל בשמיכת פוך גדולה ורכה. 'מתוק' זו המילה הראשונה שקפצה לראשי כשראיתי אותו כזה רגוע , ושליו. עקפתי את המיטה מגיע לצידה השני וכבר מוצא את עצמי מתרווח עליה  כמה שיכולתי כי בדיוק עכשיו טאהיונג החליט שהוא רוצה לפתוח את הרגליים שלו לשני הכיוונים ולשכב באלכסון , גיחכתי לעצמי ועצמתי את עיניי , טובע בתוך עולם משלי...

נ.מ ???? 

5:00 לפנות בוקר.

'אז...היום זה היום אה?'. רגלי החלה לרעוד לפתע , אך לא משום הפחד שתקף אותי אלא משום שהטלפון שבכיסי החל לרטוט. 'זה הוא!' חשבתי לעצמי עונה באיטיות לשיחה ומקרב את הטלפון לאוזני , "הלו?" לחשתי בשקט. "אני מקווה שאתה מוכן , הטיסה לצרפת יוצאת בשעה 7:30 שלא תעז לאחר , שמעת?" שמעתי , איך אפשר שלא לשמוע? את הקול השקט והמאיים הזה אי אפשר לפספס. "אני מוכן לצאת" עניתי  , מנסה להישמע כמה שפחות מהוסס. "מצויין , תגיע לשדה התעופה ותעלה לטיסה 1549 לכיוון צרפת , בשעה 7:30 ממריא המטוס , ולפני שתעלה עליו תפגוש אדם הלובש מסכה וקפוצ'ון , הוא יעביר לך את המטען. זה היה מספיק ברור?" "כן בוס" אמרתי בזמן שרשמתי לעצמי במהירות אל כל הפרטים "תיזהר , טעות  אחת ו... , אני לא צריך לומר לך". ניתקתי את השיחה תופס חזק בידית של המזוודה הגדולה שארזתי לי בדקה התישעים ויצאתי מהבית.  משהו בחוץ הרגיש לי מוזר כאילו משהו חסר  , אבל לא זה מה שתפס את תשומת ליבי באותם רגעים.

ג'יפ שחור ויוקרתי חיכה לי מחוץ לבית , כשהבחנתי בנהג מסמן לי בראשו התחלתי להתקדם לעברו מכחכך בגרוני , פתחתי את דלת המושב האחורי , נכנסתי , והתיישבתי בשקט. כמו לא לבזבז שניות מיותרות הנהג לבוש השחורים החל בנסיעה לכיוון שדה התעופה.

השענתי את ראשי על כיסאי נותן הפוגה למחשבותיי , 'ומתחילים'.

היי אהובות שלי💖💖💖

רק רציתי להדגיש שהספר הזה לגמרי המצאה שלי אז אם יש משהו לא כל כך הגיוני תבינו את זה אבל האמת שאני עוד יותר ישמח שתגידו לי!!⁦♥️⁩

טוב אז מקווה שנהנתם ולכו להצביע לפרק אם אהבתם אותו וכמובן להגיב עליו זה מאוד נותן מוטיבצייה ועידוד להמשיך לכתוב , ותודה רבה לכל מי שכבר עושה את זה אני ממש מעריכההה 😘😘😘😘

אין עליכם בעולם אוהבת המון המון🤗😍🤗😍🤗😍