נכדו של וולדמורט

אין מצב שזה נושא אמיתי

.................................................................נ.מ אנבת':................................................................. 

"אלים זה צורה חדשה של סבל!" אמר פרסי ודפק את הראש שלו בשולחן. נסינו לעבוד על השיעורי בית ללחשים אבל זה היה ההגדה של בילתי אפשרי. ואני נולדתי ממחשבה. 

דבר ראשון היינו צריכים לכתוב מאמר וגם אני וגם פרסי שונאים לכתוב. לא לדבר על זה ששפכנו את הדיו שלנו על המגילה כל חמש דקות.  וגם הנושא היה בגבול העינוי. "שימוש עדקני ללחשים עתיקם!? אני רק יודעת מה עדכני אומר" אמרה ארי כשהיא צונחת על הכסא בעצבים.

ואז היא חייכה. היא קפצה במקום אבל היא הייתה מאוד נמוכה (1.55 גמד אנושי) אז זה היה נראה די מצחיק. "יש לי את הפתרון לכל הבעיות שלכם" היא אמרה 

בקול חלק כמו מוכר מכוניות שרוצה לסגור עסקה ממש גרועה ומנסה לגרום לה להישמע מפתה. 

"אנחנו צריכים להשתמש בכוח הסודי של החרטוט" היא אמרה עם ידיים על המותניים. הבטנו בה מבולבלים. 

"נו באמת אבל!" היא התחילה לקשקש "אין מצב שזה נושא אמיתי וגם יש לי אלרגיה מסנת חיים ללמוד. אז נשתמש בחרטוט! נכתוב מעט מאוד חומר אבל נמתך את זה עם תיאורים מוגזמים ומילים ארוכות!" היא אמרה וקדה קידה 'היא שואפת סוכר או משהו' חשבתי לעצמי 

"אני עושה את זה מאז כיתה א" היא המשיכה בנאום אבל פרסי עצר אותה. "השתמשתי במוח שלי כבר שלוש פעמים היום ואני הגעתי למקסימום שלי, חרטוט נשמע טוב" 

וכך החבר שלי וגמדה היפראקטיבית גררו אותי לחרטט עבודה שלמה מעניין אם אלת החומכה גאה בי?

  ........................................................... .............נ.מ הארי.......................................................................

"טוב עשיתי קצת בירור על הילדה שאיתם. אמרה הרמיוני. קוראים לה ארי מידוריה והיא קטנה מאיתנו בשנה אבל עדיין עלתה לפה" ו- היא היססה לפני שהמשיכה "נו הרמיוני זה נראה חשוב תמשיכי!"קרא רון "היא מאוד מוזרה" הרמיוני אמרה. 

רון הביט בה והרמים גבה. הרמיוני מיהרה להרחיב "כאילו היא איתי בחדר. יש לה גרזן תלוי מול המיה ומשום מהסתוך המזוודה שלה יש ליטר של דם מזויף. וגם ליד בגרזן היא הניחה המון סכינים קטנים ונר שחור אחד בודד. וגם היא מציירת על הקלפים שלה ציורים מדהימים אבל ממש מוזרים. כמו איש עם 4 ידיים או פרח או עין." 

אוקיי שכחו מה שרון אמר הילדה הזאת פסיכופטית. חשבתי וכאילו הגורל שמע את המחשבות שלי ראינו אותה הולכת מעבר לפינה צוחקת לעצמה.

היא היייתה לגמרי לבד העיניים שלה פתוחות לרווחה והיא חייכה חיוך ענק. הצחוק שלה היה גבוה ומהיר כאילו היא נחקנת אבל גם סובלת ונהנת. זה היה מבעית, ואז אני נשמבע שהיא הביטה ישר עליי. אפילו שהייינו תחת הגלימה. ואז היא פשוט הלכה.

"אלוהים ישמור זה הצחוק הכי מפחיד ששמעתי" אמרה הרמיוני עם מבט המום. "את קוראת לזה צחוק?" אמר רון "זה נשמע כמו קריאת קרב. "והמבט יכול להפחיד גם את סנייפ" אמרתי. 

"אני מאוד מקווה שהיא לא תפגוש את נוויל" אמרה הרמיוני. ואפילו שזה היה קצת מצחיק לא היה לי את הכוח לצחוק.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

מהכותבת. 

דבר ראשון אני רוצה להתנצל על זה שאני מעלה יותר איטי מצב. 

וגם לבקש מכם לצבוט אותי. 500 ומשהו קוראים?  את בטוחים שלא לחצתם במקרה על הסיפור הלא נכון? תודה לכם הקוראים הנהדרים שלי שאתם איכשהו סובלים אותי.

ומקווה שהפרק הזה יצא טוב. אגב יש סיבה שארי מתנהגת ככה אבל זה כל מה שאני אגיד כי עלילה.

ולפינה האהובה :שאלה רנדומלית: באיזה בית אתם? (כנראה אמרתי את זה כבר או שאלתי את זה כבר כי יש לי זיכרון של דג) אבל אני רייבנקלו אפילו שאני טיפשה