נכדו של וולדמורט

הרוח והנער

נ.מ כללית 
דראקו מאלפוי הביט על הטבעת ושם אותה על האצבע שלו אבל לא היה ברור לו למה, הייתה לו את ההרגשה הזאת כאילו לשים את הטבעת על האצבע שלו יועיל לו רבות. הרגשה די מטופשת...
 
לאחר שהוא שם את הטבעת על האצבע שלו הוא רצה לנזוף בעצמו שהוא לוקח מתנות מרוחות, הוא ניסה להוריד את הטבעת אבל... "למה. זה. לא. יורד?!" הוא קרא וניסה למשוך את הטבעת מהאצבע שלו ככל שהוא משך יותר הטבעת לחצה לו יותר על האצבע, אני חושבת שמיותר להגיד שדראקו מאלפוי לא היה מאושר כשהטבעת נשארה לו על האצבע. 

הוא צעד בעצבים כשהוא שמע רעש של אבן נשברת תחת הרגל שלו. טוב לפחות ככה הוא חשב אבל השעון נשבר ליידו, רחוק מספיק כדיי שאם מישהו היה מביט מהצד הוא היה יכול לראות שהשעון נשבר מעצמו, אבל השעון היה קרוב מספיק כדאי שדראקו יחשוב שהוא דרך עליו ושבר אותה. 
היום של דראקו נהיה יותר ויותר גרוע "קודם הרוח ואז הטבעת ועכשיו השעון? מה עכשיו?" הוא התלונן לעצמו כל הדרך לחדר שלו. 
אולי אם דראקו היה מביט מסביב הוא היה רואה אור זהוב קלוש מסביב לטבעת ואולי אם הוא היה שקט מספיק הוא היה יכול לשמוע צחוק חלש של יצור עתיק. עתיק יותר מהטירה, צוחק כאילו הוא יצא לחופשי.


באותו יום חם החיים בהוגוורטס המשיכו כרגיל. אילו הם ידעו מה הולך לקרות להם הם היו יוצאים מהטירה בצרחות. אבל א, אחד לא צרח כי אף אחד לא ידע את גודל הצרה שאלייה הם נכנסו.

.............................................................................................................................................................

הפרק הנחמד הזה מחק את עצמו 5 פעמים! הידד 

אני מצטערת על כל ההפסקות וואטפד עושה לי את המוות