נכדו של וולדמורט

החדר הכחול

לפני כמה שנים ישבה ילדה בחדר כחול. ובכתה. השם שלה היה ארינה דמבלדור והיא לא ידעה איפה היא.
החדר לא היה מפחיד. או עצוב הוא היה חדר כחול וזהו. קירות כחולים. רצפה כחולה ותקרה כחולה. אבל לא היו רהיטים.
 ארינה לא ידעה איפה היא אז היא בכתה.
 היא הייתה צעירה והיא ידעה מעט מאוד. כשאתה צעיר אתה לא מבין הרבה. אתה צריך שיסבירו לך. יעזרו לך. יעשו בשבילך. אבל לארינה דמבלדור לא היה אף אחד שיסביר היה לה רק את עצמה.
היא זכרה שהאחים שלה רבו. 
היא זכרה שהיא נבהלה.
היא זכרה שהיה רועש. 
ושהיא רצתה שהרעש יספיק. שיפסיקו לריב. 
ואז אור חזק וכאב.
היא ידעה שהיא יכולה לעשות קסם. ושהיא ניסתה לגרום לשקט. 
אבל ארינה דמבלדור לא ידעה לשלוט בקסם. 
שליטה זה כמו דלי מול ברז. אתה לא יכול לכבות את הברז אבל כדיי למנוע מהמים להגיע לרצפה יש שם דלי. כדיי לתפוס את המים. 

לארינה לא היה דלי. קסם יצא ממנה בזרם בלתי מופסק והיא לא ידעה איך לעצור את זה. היא רצתה שזה יגמר אבל זה לא נגמר. 
בסוף ארינה הפסיקה לבכות היא הביטה על החדר. וכל מה שקרה מאז היה כמו כתם על דף לבן. או חלום ישן. ככל שהיא ניסתה להבין הכל היה פחות הגיוני. היא ניסתה לגעת בקיר אבל הקיר התרחק ממנה. היא ניסתה להבין מה גודל החדר והחדר השתנה. יש רק מילה אחת לתאר את איך שהיא הרגישה. חסרת אונים.
לא היה לה מה לעשות רק לבכות ולצעוק לתלוש שערות ולרעוד.  אבל זה לא עשה כלום. הפאניקה לאט לאט הפכה לאשמה. היא האשימה את אח שלה. למה. למה הוא גרם לזה. איך הוא יכל לתת לה להגיע לשם. הוא אמור להגן עלייה. לא לא לא לא. הוא לא עשה את זה. הוא לא עשה את מה שהוא היה אמור לעשות והיא סבלה.
וסבלה
וסבלה. 
בשלב מסוים היא הרגישה זעם, היא רצתה לפגוע בו. במי שפגע בה. במי שנתן לה להיפגע. 
היא הייתה ילדה קטנה. 
ילדים קטנים לא חושבים על דברים לעומק. היא רק ידעה שמה שהם עשו הוביל לסבל שלה. 
הם גרמו לה לכאב
הם.לה.
הם.לה.
זה אשמתם. אשמת כולם. אשמת השמש שזרחה בבוקר הזה. אשמת השעון שטיקטק ביום הזה. 
וזה לא בסדר. היא תנקום. 
ככה היא החליטה. היא תנקום היא תיקח את מה שיש להם. היא הייתה שמחה. הם לקחו את זה. 
היא תיקח מהם.

ארינה נשארה בחדר הכחול הרבה זמן. הרבה זמן. עם אף אחד איתה. רק היא והמוח השבור שלה וליבה הגוסס. 
משהו בארינה נרקב שם. לאט לאט כמו תפוח בשמש היא נהייתה מרה

ואז הזדמנות הופיעה. כשהיא הייתה רקובה בליבה. החדר נעלם. והיא הייתה מול רכבת היא שמעה קטעי שיחות "המנהל דמבלדור-" "שנת הלימודים"
ארינה לא הבינה מה קורה אבל היא ידעה שהרכבת הזאת תוביל אותה למקום שבו היא תוכל לפגוע באח שלה. וזה מה שהיא רצתה