נהגתי לבית הוריו של לואי. הנסיעה עברה שקטה, הוא מביט מהחלון ונראה מלא במחשבות. הרגשתי שהוא מרוחק מאותו הערב בבית המלון, ואני בטיפשותי חשבתי שזה יהיה ערב מושלם. רציתי לשאול איך היה בעבודה, אך אני מניח שאני לא רגיל לשאול מכיוון שהוא מספר לי בדרך כלל מעצמו. נתתי בו מבט קצר לפני שהחזרתי לכביש. ״הם התגרשו ?״ שאלתי. הרגשתי את מבטו עליי והוספתי, ״ההורים שלך, אני זוכר שהם אמרו משהו לגבי זה״ ״הם מנסים לעבוד על זה״ אמר בפשטות, הנהנתי והשקט חזר. לאחר מספר דקות החניתי את המכונית מחוץ לביתו והסתכלתי על הבית, ״פה גדלת ?״ שאלתי בשקט והוא חייך והנהן, ״כן, ודן כמה רחובות מפה״ אמר ונשך את שפתיו, ומשום מה נראה עצוב אך לא הספקתי לנתח את המבט הזה מפני שיצא מהרכב. יצאתי אחריו ונראה שהוא קצת מוסח ממני, נאנחתי מולו וגלגלתי את עיניי. ״יכלת לומר לי לא לבוא״ לבסוף אמרתי וקיבלתי את תשומת לבו. ״מה ?״ הוא צמצם את עיניו, ״אני לא מגמגם לואי...״ מלמלתי והסתובבתי, מגרד בעורף ונושם עמוק. ״הארי״ לפי קולו הוא מחייך, הסתכלתי עליו כדי לוודא את זה וצדקתי. ״למה שתחשוב שאני לא רוצה אותך פה ?״ ״כי אתה מרוחק... זה בגלל מה שקרה במלון באותו ערב ?״ שאלתי. היה לו חיוך קטן והוא הניד בראשו, התקרב אליי והושיט את ידו ללטף את פניי ברכות, ״זה לא בגלל כלום, לא שמתי לב עד שלא אמרת לי... אני נשבע״ אמר בשקט, אני מביט בעיניו וחש בפעימות לבי מהדהדות בכל גופי, אני מהדק את שפתיי בכדי לא לפלוט שטות פאטתית מפי. ״לא הייתי פה הרבה זמן, אז אולי בגלל זה אני נראה קצת מרוחק״ הסביר, הוא התקרב לנשק את שפתיי ורציתי עוד מהטעם המתוק שלו ״אבל הכל בסדר, באמת.״ ״המקום הזה מלא זיכרונו רעים ?״ שאלתי, תוהה לעצמי. ״יותר מדי עבר...״ הוא גלגל את עיניו והביט סביב. ״אני רואה את דן בכל פינה פה. הבית פה ממול ? היינו זורקים עליו ביצים בערבי ליל כל הקדושים, הם לעולם לא גילו שאלה אנחנו״ הוא צחקק. הסיפורים הללו לא תואמים ללואי שאני מכיר, אני לא יכול לדמיין אותו עושה דבר כזה. לאחר בהיה רבה בו הוא גיחך, ״מה ?״ ״שום דבר״ ניערתי בראשי והסתכלתי עליו שוב. ״היית שובב ?״ ״שובב...״ הוא צחק מהמילה הזו, החל להתקדם לביתו ואני בעקבותיו. ״השטתיתי המון״ ״מה השתנה ?״ שאלתי והחיוך שלו קפא, הוא הסתכל עליי בלי לומר דבר ומשך קלות בכתפו. ״כלום, שניכנס ?״ שאל, פתח את דלת הבית בלי התראה מוקדמת. ניסיתי לא להיראות לחוץ מזה שאני פוגש את הוריו בפעם הראשונה. זאת אומרת, פגשתי את אמא שלו והיא מדהימה, האבא הוא תמיד האדם שיותר מלחיץ לפגוש. ״לואי !״ אמא שלו קראה מבפנים. הסתכלתי לתוך הבית והסלון שלהם נראה משפחתי, יש ספה וכורסא שעליו יושב אביו שדומה לו בצורה שלא ציפיתי לה. הטלוויזיה דולקת ומשדרים כדורגל, אביו הבחין בנוכחותנו אך לא הקדיש תשומת לב. אמא של לואי חיבקה אותו וחייכה, ״איך הייתה הנסיעה ? אתם בטח מותשים״ ״טוב לראות אותך לואי״ אביו אמר מהסלון, קיוויתי שהוא לא אדם קשוח. ״כמו שאתה אוהב אבא, מרחוק״ לואי עקץ אותו, ואמו מלמלה באי נוחות לאווירה המתוחה שהייתה באוויר. ״אני גווע, מה הכנת ?״ לואי קרא ועקב אחר אמו למטבח. למרות שאבא של לואי לא נראה מזמין התקרבתי לשבת בספה שלצידו. ״משחק מעניין ?״ שאלתי על מנת לפתח שיח איתו, ״לא משהו שתאהב, זה של גברים״ אמר, גיחכתי ובחנתי אותו. מי חשב... למה תיארתי לעצמי שללואי יש הורים כאלה מושלמים ? משפחה מושלמת ? ״אני מנחש שאתה לא מחבב אותי מר טולמיסון״ נשענתי בנוחות על הספה, הוא מביט בי במבט חתום וגבה מורמת, ״טומלינסון, ולמה קיבלת את הרושם ?״ שאל, כאילו וזה לא ברור. ״כי אני מזיין את הבן שלך״ אמרתי בשקט ונראה שהוא כמעט נחנק מהמילים שיצאו מפי, שהיו לגמרי שקריות אגב. אבל הסתכלתי לעיניו באומץ, עשיתי זאת מפני שיקבל את זה ויסתום. אני לא פחדתי שישנא אותי, הרי לא איתו אני יוצא. רק שיקבל את העובדה שזה לא ישתנה ושישנה את הגישה הזו. כשהייתי עם בראן הוא נהג לגעת בי יותר כשהיינו ליד אבי, רק כדי לעצבן אותו. כי גם לאבא שלי היה קשה העובדה שאני יוצא עם בנים. ״אל תופתע, אני לא דן״ ״אתה חושב שהוא ודן לא היו עושים כלום ?״ שאל בחצי חיוך וזה ערער אותי לרגע, אך לא עניתי. ״זה מחליא.״ בלעתי רוק וסיבבתי את מבטי ללואי שהיה במטבח אך לא הפסיק להסתכל הנה מודאג, חייכתי כדי לסמן שהכל בסדר וחזרתי להביט באביו. ״היה נחמד לשוחח איתך מר טלמינסון-״ ״טומלינסון״ קטע אותי ״שיהיה״ גלגלתי את עיניי וקמתי, לא רציתי להתנהג בחוצפה מפני שאני אורח, אך לא נראה שהפריע לו שהתחלנו ברגל שמאל, אז לעזעזל עם זה. הלכתי למטבח, לואי מעביר את אצבעותיו בשיערו ומביט בי בציפייה לשמוע משהו, גם אמו מסתכלת עליי בסקרנות. ״בחור נחמד, איפה מצאת מציאה כזאת ?״ שאלתי בחיוך את אמו, היא צחקקה וערבבה את התבשיל, ״מהתיכון, היית מאמין ?״ שאלה, ולמען האמת לא האמנתי. ״אני מקווה שהוא לא אמר משהו לא במקום...״ ״מה פתאום״ חייכתי, לואי אחז בזרוע שלי והביט בי בחיוך, בהערצה מסויימת שגרמה לי לאבד את שיווי המשקל, ולהיסחף לתחושה שפילחה את איבריי. ״הארי יודע להסתדר עם כולם, אל תדאגי״ לואי אמר, בלי שום מושג לגבי מה באמת הייתה השיחה שלי ושל אביו. הגענו לשולחן ושהתיישבנו היה שקט מחריש, אמו הביאה את האוכל לשולחן והתיישבה איתנו. ״ההזכרה של דן הייתה בשבוע שעבר, לא ?״ אמו שאלה ולואי הנהן עם אוכל בפיו. ״התזכורת לכך שאתה אלמן ?״ אביו שאל וזה צבט בלבי מבלי שזה היה מופנה כלפיי, זו הייתה מכה מתחת לחגורה אך נראה שלא הזיז ללואי. ״מת על הסטטוס הזה אבא״ לואי חייך והסתכל עליו, ״תוכל להעביר לי את המלח בבקשה ?״ אביו העביר לו את המלח והארוחה עברה בשיחות חולין מביכות, אני לא יודע מה לגבי לואי אבל רציתי להסתלק מפה. כשהארוחה נגמרה אביו היה הראשון לקום מהשולחן, ״לואי, למה שלא תישארו לישון פה ?״ אמא שלו שאלה בנחמדות, קיוויתי שיסרב. ״זה רעיון מצויין, גם מאוחר ובטח אתה עייף מכדי לנהוג לא ?״ לואי שאל אותי, הנהנתי בחוסר ברירה, ״כן, בטח זה רעיון נפלא.״ חייכתי. כשקמנו לואי אחז בידי בשביל ללוות אותי לחדרו הישן, כשנכנסנו לא יכולתי להתעלם מתמונה מטופשת שלו על השידה עם משקפי ראיה שחורות ושיער קצת ארוך. ״תראה אותך !״ קראתי בחיוך והחלתי לצחוק כשהרמתי את התמונה, ״אוי, זה נוראי תניח את זה״ הוא צחק מאחורי, וכשהנחתי את התמונה הבחנתי בתמונה נוספת עם דן. הידקתי את שפתיי והסתכלתי עליהם, כומר בין שתיהם ונראה שהם שיכורים מכדי לקחת החלטה כזו חשובה, או שלא ? האם באמת היה משהו ביניהם כמו שאבא שלו אמר קודם ? הסתכלתי על לואי והוא שיחרר נשימה והתיישב על המיטת יחיד שלו, מגרד בראשו. ״אני שונא את התמונה הזאת״ פלט, לא משהו שציפיתי לשמוע. ״בגלל שאתם לא לובשים חליפות בחתונה ?״ גיחכתי, אך הוא חייך וזה בטח לא מהסיבה הזאת. ״דן אהב את התמונה, אני שנאתי אותה.״ סיפר בפשטות, ״בכל אופן, מה אתה חושב על החדר ?״ הסתכלתי סביב על הארון הלבן והמיטה הקטנה, המדפים עם המדליות שלו, מה שגרם לי לחשוב שהוא היה ילד מוצלח. הייתי סקרן, אני חושב שיש מלא שאלות שלא שאלתי אותו, ״למה אבא שלך ככה ?״ ״ככה ?״ חייך והוריד את ראשו, הוא צבט את סדין המיטה ונשך את שפתו, ״כי נסעתי עם חבר לווגאס וחזרתי נשוי למישהו עם מחלה סופנית. הילד המושלם שלו וויתר על הכל״ ״לעזעזל...״ מלמלתי והתיישבתי לידו, הסתכלתי עליו והוא היה מושלם בעיניי. ״אתה מתחרט על זה ?״ ״ברור שלא״ קרא בחצי חיוך, ״אני מאושר הארי.״ הסתכלתי לעיניו ולא ידעתי אם להאמין לדבריו. הוא ויתר על הכל בשביל דן, האם זו הייתה באמת חברות תמימה ? ״לואי...״ נשמתי בכבדות והסתכלתי הצידה ״הארי״ הוא חייך, הסתכלתי עליו והוא נראה סקרן. ״מה היה בינך לבין דן ?״ שאלתי והחיוך שלו הפך לצחוק קל, ״ברצינות.״ ״אל תגיד לי שאתה מקנא״ הוא התקרב מספיק בשביל שאוכל להרגיש את נשימתו החמה על שפתיי אך התרחק ברגע שהתקרבתי לפיתוי המתוק הזה. ״מקנא באדם מת ?״ קולי יצא חלש, הוא נשך את שפתו התחתונה וחייך. ״אז השיחה בינך לבין אבא שלי לא באמת הייתה כזאת קלילה״ אמר והתבונן בי, ״ברור שלא״ אמרתי בשקט והרגשתי לא נעים להגיד את זה, אבל הוא הנהן בהבנה. ״זה הבן אדם״ ״אז דן, מה לעזעזל היה ?״ שאלתי שוב. ״דן לא אהב את היחס שקיבל מאבי אז הוא היה נכנס איתי לחדר ומתחיל ל...״ לואי קם והלך לקיר, דחף את השידה שתתנגש בקיר שוב ושוב ואז צחק בקול, ולקח לי שניות להבין את זה שזה נשמע כמו סקס. זאת אומרת, בערך. ״הוא היה אידיוט.״ ״אתה אוהב אידיוטים״ הסתכלתי לעיניו והוא חייך, ״אני אוהב שאתה מקנא״ אמר בחיוך והתקרב לנשק את שפתיי, ולא חששתי מדבר. התבוננתי בו לאחר מכן חסר נשימה, ליטפתי את פניו והוא חייך ונראה מעט נבוך. הוא קם לסגור את הדלת ונתן בי מבט קצר, אם לא הייתי מכיר אותו טוב יותר הייתי בטוח שזה מבט שמזמין לסקס. נשכתי את שפתי התחתונה והורדתי את מבטי, הרגשתי דפוק על זה שאני מנסה לא לחשוב עליו בצורה מינית, כמו להתכחש למשיכה שלי אליו. רציתי לגעת בו, להרגיש את גופו המושלם, אבל יותר מדי דברים גרמו לי לחשוב שהוא לא מעוניין בזה. הוא התיישב לידי וליטף את גבי, ״הכל בסדר ?״ שאל בשקט, הנהנתי בשקר והרגשתי נשיקה לכתפי. הסתכלתי עליו והוא לא נראה מאמין, ״מה יש הארי ?״ ״כלום, באמת״ ניסיתי לגחך, ובשנייה הנושא הרגיש כבד מבלי שעלה. הסתכלתי לעיניו התכולות שמבקשות תשובות, ומיד הסטתי את מבטי בשביל שלא יצליח לקרוא אותי. ״זה בגלל שלא היה מספיק מלח בתפוח אדמה ?״ שאל בצחקוק מתוק, ״האוכל היה מושלם״ אמרתי בחיוך קל והסתכלתי עליו, נשמתי וחששתי להעלות את זה, אבל ידעתי שאני אהיה חייב. ״לואי... אתה נמשך אליי ?״ הוא הסתכל לעיניי מספר שניות ולחייו החלו להאדים, הוא לא פתוח כשמדובר בשיחות כאלה. ״כן, למה שתחשוב שלא ?״ עלו לראשי מיליון סיבות, אך כמובן שלא נתתי אחת. ״אלוהים, איך אתה יכול לחשוב שלא ?״ שאל ועמד על המיטה עם ברכיו, הושיט את אצבעותיו לצווארון החולצה שלי בשביל לסדר אותה והתקרב לתת נשיקה קלה לצווארי. קפאתי מהפעולה הזו וחשתי בשריריי נמתחים, ״אתה רציני ?״ ״ובכן, כן ?״ אני לא בטוח אם שאלתי. הוא גיחך והתיישב על ברכיי בצורה שלא כלכך מתאימה לו, נושך את שפתו התחתונה עם חיוך מתוק וקושר את זרועותיו מסביב צווארי. התבוננתי בו והחלקתי את ידיי במורד גופו המושלם, מתענג על הרגע הפשוט הזה שנוצר בינינו. ״זה בגלל מה שהיה במלון, נכון ?״ קולו שקט, ולפי מבטי הוא הבין שכן. ״נלחצתי, זה היה כלכך ספונטני״ גירד בראשו, ״חשבתי שזה מושלם״ נאנחתי והסטתי את מבטי, אך הוא אחז בסנטר שלי בכדי שאביט בו. ״זה היה מושלם, אבל נלחצתי״ אמר בפשטות. בלעתי רוק וניסיתי להבין אותו, אך ללא הצלחה. אני יכול להחליט שאני טס לטיול בעוד שעה, והוא יתכנן דבר כזה חודש מראש. ליטפתי את פניו ובין רגע הוא חייך את החיוך המתוק והנבוך הזה שגרם לי לקרוס. ״בסדר...״ פלטתי בשקט, ״מה אתה אומר על שבוע הבא ביום שלישי בשעה-״ ״הארי״ הוא גלגל את עיניו בחיוך, ליטף את שיערי והסתכל עליי. ״למה לא עכשיו ?״ ״מה ?״ כמעט נחנקתי, הסתכלתי הצידה ומיד עליו, ״עכשיו ? נראה לך ?״ ״למה לא ?״ קולו נשמע מפתה, הוא ירד עם שפתיו לנשק בעורי, מתחת לאוזן. עצרתי את נשימתי והרגשתי את איבריי קורסים במכה מענה, לעזעזל. ״י-יש לך הורים״ פלטתי, והוא צחק מאיך שאמרתי את זה ״זאת אומרת, הם פה.״ ״אז מה ?״ קולו חלש ואצבעותיו העדינות עוברות בכפתורי החולצה שלי ופותחות אותה, זה רק הדליק אותי יותר אבל לא הצלחתי להישאב לזה. לא כשידעתי שההורים ששלו בבית, לעזעזל. הסתכלתי עליו ונראה שהוא נהנה מהסיטואציה, אולי כי זאת הפעם הראשונה שהייתי קצת נבוך מולו. ״נשמע מעניין לעשות את הפעם הראשונה בחדרי הישן״ אמר והחליק את ידו העדינה בבית החזה החשוף שלי, ״לא ?״ ״לא, אנחנו נישן כמו ילדים טובים״ אמרתי מהוסס, קצת מקווה עמוק בפנים שהוא לא יקשיב לי ויתעקש על כך. הוא צחק והתכוון לקום מברכיי אך אחזתי בגופו שייאר, הסתכלתי לעיניו והתקרבתי לנשק את שפתיו, נכנע לעצמי בשנייה ולא מצליח לחשוב בהיגיון. מזל שהיה אותו בשביל לעורר אותי, ״ילדים טובים״ לחש כנגד שפתיי, הסתכלתי עליו והתרסקתי מבפנים, הידקתי את לסתי ונתתי לו לקום ממני ולשכב צמוד לקיר במיטתו. ובאמת עלינו לישון, בלי להשתובב אחד עם השני כמו שרצינו. אולי להתנשק ולהתנהג בטיפשות, לא מעבר. קצת אהבתי את דחיית הסיפוקים הזו, כי ברגע האמת זה יהיה טוב יותר עצם ההמתנה.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
