הטיסה חזרה הביתה עברה בשקט. ליבי לא צייצה לעברי, ואותו הדבר לגבי אשלי. התבוננתי באשלי, היא הסתכלה מהחלון של המטוס. הרגשתי שאני אמור להתנצל, אבל אף פעם לא התנצלתי בפניה. היא יכלה להבין לבד שאני מתנצל בלי שאוציא את המילים הללו מפי. נאנחתי בתסכול, קמתי לשבת בכיסא לידה ומהמושבים בצד השני יכולתי להבחין בליבי מסתכלת לעברנו.
״יש סיבה שעזבת את מקומך, מר סטיילס ?״ אשלי שאלה, הסתכלה מהחלון. גלגלתי את עיניי למשמע המר סטיילס מפיה, שהיא רשמית היא כועסת.
״רציתי להודות לך על העזרה שלך ביומיים האלה״ אמרתי והיא הופתעה מזה שאני מודה לה. היא הסתכלה עליי, זוקפת את גבותיה ושפתיה פעורות. אני לא חושב שיכולתי למצוא מישהי טובה מאשלי לתפקיד הזה, היא ממש יודעת את העבודה, היא עושה כלכך הרבה פה.
״זו התנצלות ?״ שאלה בחצי חיוך והבזק תקווה בעיניה. גלגלתי את עיניי ונאנחתי. נשמתי עמוק. הסתכלתי עליה בחזרה ומשכתי בכתפיי,
״תקראי לזה איך שתרצי״
״ההתנצלות מתקבלת״ אמרה בחיוך. הידקתי את שפתיי ולא נתתי לעצמי לחייך, אני לא יודע למה הצבתי לי גבולות איתה.
״צדקת,״ הודיתי והיה חיוך על שפתיה. ״מערכות יחסים משפיעות על שיקול דעת לפעמים״
״סירבת למיכאל ?״ שאלה בדאגה.
״עדיין לא, אתקשר אליו הערב״ נשמתי. היא הניחה את ידה על כתפי, וסירבתי שוב לקבל דאגה ממנה. הסתכלתי לעיניה, הנהנתי והידקתי את שפתיי.
״חשבת אולי, במקום לוותר על ההזדמנות הזו, תציע ללואי להצטרף אליך ?״ שאלה. פלטתי גיחוך והסטתי את מבטי. ״אני רצינית.״
״זה יותר מדי לבקש״ אמרתי בפשטות.
״אני חושבת שאתה טועה״ נשמה, הסתכלה מהחלון. תהיתי לעצמי איך חבר שלה מתמודד עם טיסות העבודה, אבל לא רציתי להיכנס למקומות אישיים איתה.
לאחר כמה דקות נחתנו. ירדתי מהמטוס והתקדמתי למונית שחיכתה עבורי, מתעלם מהצעדים שמאחורי עד שהיא תפסה בכתפי בשביל לעצור אותי.
״אתה מוכן לדבר איתי ?״ ליבי הסתכלה לעיניי, נראית כעוסה.
״אין לי זמן, זה דחוף ?״ שאלתי. היא נאנחה בכעס.
״אני לא התכוונתי לפגוע אתמול, אני רוצה להתנצל״ אמרה. הסתכלתי עליה בלי לומר דבר, היא מתהפכת כמו סטייק. ״נו הארי״
״זה יגרום לך להרגיש טוב יותר אם אגיד שאני סולח ?״
״לא, יגרום לי להרגיש טוב יותר אם אדע שאתה מתכוון לזה.״ אמרה. היה לה מבט מתחנן, עיניים גדולות של ילדה קטנה.
״תקבלי את העובדה שאני יוצא עם מישהו וזה לא זמני, זה הכל״ אמרתי. היא נאנחה והסתובבה, מביטה בי מבעד לכתפה. אני לא חיפשתי את האישור שלה, אני מוכן ללכת מפה בלי לשמוע מה יש לה להגיד.
״בסדר, פשוט...״ היא עצרה וצעדה לעברי, ״זה לא שיש לי משהו נגד הלואי שלך״
״ליבי הוא לא חפץ״ הלואי שלך ? באמת ?
״ברור. פשוט אני לא אוהבת שאתה נמצא במערכת יחסים, אתה הופך ליותר... רציני אני מניחה ?״ צמצמה את העין שלה. נאנחתי והסתכלתי על המונית, לא נראה שהפריע לנהג זה שאני מתעכב כי הוא היה עסוק בטלפון שלו ונראה נינוח למדי. ״ואני תמיד משווה את זה ל... אתה יודע״
״ליבי״ נאנחתי.
״אני אלמד לקבל את זה״ אמרה. גיחכתי מזה שהיא חושבת שהדעה שלה קריטית. כעסתי. לפעמים נדמה שלא יכולתי לחיות את חיי כמו שאני רוצה בגלל שהקרובים אליי לא רואים את זה לנכון.
״לילה ליבי.״ הסתובבתי למונית, כשנכנסתי פנימה נשמתי ומשכתי את תשומת לבו של הנהג. נתתי לו את הכתובת לביתי, הצצתי בטלפון שלי כשהתחיל בנהיגה וחייכתי להודעה מלואי.
