ישבתי עם ליבי וסאם במסעדה אקראית, הארי הלך לעשות כמה סידורים והשאיר אותי איתם. הוא אמור לבוא בכל רגע. חשבתי שאלך איתו בהתחלה הרי אני העוזר האישי שלו פה, לא ? חוץ מזה זה מרגיש שהם עושים עליי בייביסיטר, יכולתי להישאר במלון ולקרוא עיתון.
״איך העברתם אתמול את היום לואי ?״ ליבי שאלה, למען האמת היא די נחמדה שמכירים אותה, אבל סאם פה רק עם מבטים מתוסכלים והוא בכלל לא ניסה להכיר אותי. אני לא נפגעתי מזה, הרי אני לא עשיתי דבר רע ואין לי איתו כלום, אני מנסה כמה שיותר להתעלם.
״מסתבר שאשלי החליפה בין המזוודות שלה ושל הארי אז הלכנו יחד לקנות בגדים״ סיפרתי בחצי חיוך, בחרתי לו את הבגדים היפים ביותר, הוא בזבז עליהם סכום שאני לא מרוויח בחודש.
״הוא לקח אותך לקנות איתו בגדים ?״ סאם שאל וזקף את גבותיו, לאחר מכן הידק את שפתיו בחצי חיוך.
״זה נשמע כיף, איך הוא לא קרא לי ?״ ליבי שאלה בתסכול, ״לא הפסקתי להגיד לו כמה אני רוצה להסתובב פה בחנויות הבגדים״
״עדיין לא מאוחר״ אמרתי בנחמדות.
״אז בית הקפה שלך לא כלכך מצליח ?״ לפתע סאם שאל, בלעתי רוק ולא ידעתי כיצד להשיב לשאלה הזו, כי אני בטוח שהוא מחפש איך לעקוץ אותי.
״למען האמת בית הקפה מצליח מאוד״ אמרתי, סאם הסתכל עליי באדישות והתיישב זקוף במושב שלו.
״אז בשביל מה החלפת את אשלי ?״ שאל בחוסר טאקט, לא מסתיר את זה בכלל שהוא לא סובל את הנוכחות שלי.
״סאם אתה מוכן להפסיק ?״ ליבי לחשה לו אך שלחתי לה חיוך של הכל בסדר.
״הייתי צריך כסף, הארי הציע לעזור לי ובכך אני עוזר לו.״ סיפרתי וסאם פלט גיחוך קל ומזלזל, בחן אותי ושנאתי את הפרצוף שלו כלכך, הוא דוחה אותי לעזעזל.
״הארי לא רוצה לעזור לך, הוא רוצה לזיין אותך״ סאם אמר ולבי נחת
״סאם !״ ליבי צעקה
״אני... אני אחכה לו פשוט בחוץ״ אמרתי נבוך והתכוונתי לקום אך ליבי עצרה אותי
״לא, תתעלם ממנו לואי״ ליבי ביקשה, אך סאם היה עם חיוך כלכך מעצבן שרציתי לזרוק עליו משהו, וכלכך היה קשה להישאר מאופק.
״בחייך ליבי, את לא זוכרת את בראן ?״ סאם שאל והיא הסתכלה עליו במבט נוזף, מי זה בראן ? ״הארי לא חבר טוב, הוא לא ינסה לעזור לך סתם, אתה פשוט תמים מדי לואי״
״אני חושב שאתה סתם מקנא״ פלטתי והוא התקרב לשולחן, הוא היה מולי והמבט שעל פניו השתנה ברגע שאמרתי שהוא מקנא. ״ואתה חבר חרא, לעזעזל, ככה אתה מדבר עליו מאחורי הגב ?״
״אני אומר את האמת״ סאם אמר בביטחון ובחיוך מטופש ״אם לא הכסף שלו אף אחד לא היה מתקרב אליו״
״לואי בוא״ ליבי קראה וקמה מהשולחן, שלחה לסאם מבט כועס. קמתי איתה ויצאנו מהמסעדה. הרחוב מלא באנשים ובאורות, אבל כלכך קר שלא יכולתי להשאיר את כפות ידיי מחוץ לכיסי המעיל שלבשתי. ״אני מצטערת לגבי סאם, אני לא יודעת מה עובר עליו״
״את לא צריכה להתנצל בשמו״ חייכתי, ״אני גם לא נפגע, זה בסדר.״
״אז, רק לסקנות, אתה יודע...״ היא גירדה את ראשה והסיטה את עיניה לרצפה ״קורה בינך לבין הארי משהו ?״
הייתי מופתע מהשאלה, לא חשבתי שהיא תחשוב כך. ״לא, בכלל לא. למה ?״ שאלתי מבולבל, היא משכה בכתפיה.
״סתם, תשכח מזה״ היא חייכה וניסתה להעביר נושא במהרה, ״היית פה בעבר ?״
״בלונדון ?״ שאלתי בחיוך ובחנתי את האיזור, מניד בראשי. ״לא, אבל הייתי בווגאס״
״ווגאס, עיר החטאים״ ליבי חייכה חיוך מקסים ״מה עשית שם ?״
״התחתנתי״ עניתי בפשטות, לקח לי כמה שניות להבין שהשבתי כך כי בדרך כלל אני לא מעלה את נושא החתונה בווגאס מול אנשים, בגלל המבט שנהיה להם, אותו מבט שיש לליבי עכשיו.
״נהדר, אתם עדיין פה״ קולו הצרוד של הארי נשמע מהצד ומיד הסתכלתי עליו, הוא לבש חולצה בצבע כחול כהה, כמה כפתורים ראשונים נשארו פתוחים על מנת להשוויץ בשרירי החזה שלו שהוא עובד עליהם נורא קשה לפי מה שראיתי בבוקר, הוא מיהר לחדר הכושר במלון. הדבר היחידי שהיה חסר לו זה ריח הבושם שלו, הוא לא קנה את הבושם. ״לואי אנחנו צריכים ללכת לפגישה, אני צריך שתרשום הכל, כל דבר שנשמע חשוב, כל משפט דרמטי שנשמע כמו הצעה, פשוט תשים לב, בסדר ?״
״רגע, עכשיו ?״ שאלתי מבולבל, הוא הנהן. ״מצויין, אני מוכן״
״ליבי אני מצטער שלא היה לי זמן, אני מקווה שלאחר הפגישה נוכל לעשות משהו״ הארי אמר לה והיא הנהנה בחיוך מבין.
הלכנו למסעדה ובעל המקום מרקוס, בחור מלא וקירח, אך עם חיוך שלא יורד מהפרצוף, הוביל אותנו למשרד שלו. במשרד ארונית חומה שמציגה מספר תמונות, מדליה וכמה כתבות שתלה והתגאה בהם. גיחכתי לעצמי כשהשוויתי את בית הקפה למקום הזה. בית הקפה היה מקום אהוב על ידי הרבה אנשים, גם קיבלתי ביקורות טובות מאנשים שזה הקפה הכי טעים שטעמו. אבל לא קיבלתי מדליה ולא תליתי דבר בחדר העובדים, ועכשיו כל המחשבות על בית הקפה גורמות לי לתהות איך הולך לדילן. אני בטוח שהוא מסתדר אבל אני רוצה לשמוע.
התיישבתי לצד הארי בשולחן, וממולנו מרקוס עם מספר מסמכים שהניח בינינו.
״איך היה האוכל אתמול ?״ מרקוס שאל בנחמדות, הארי כמעט והתעלם מנוכחותו וסרק את המשרד. הוא בהחלט לא אהב את המקום.
״לא טעמתי, שנתחיל ?״ הארי שאל והביט בו, זה היה גס וקשוח. לעזעזעל. הוצאתי את הטלפון שלי מהכיס ונכנסתי לפתקים, מוכן להקליד משפטים מהשיחה הזו. ״אני יודע שהחלטת על סכום מסויים, אבל בעיניי זה בדיחה לשלם לך עבור המקום הזה את הסכום שדרשת.״
״תסלח לי ?״ מרקוס שאל מופתא, לא הסתכלתי עליו כי הרגשתי חוסר נעימות, הארי היה ישיר מדי, ישיר בצורה פוגענית אפילו.
״בוא נכיר בעובדות מרקוס, המקום שלך לא מצליח״ הארי התקרב אליו, אני רק תהיתי אם אני צריך לרשום את זה. אני צריך לרשום דברים שמרקוס אומר, לא הארי. או גם וגם ? ״אנחנו הפתרון שלך״
״תסלח לי מר סטיילס, יש המון אנשים שישלמו את הסכום הנדרש למקום הזה-״
״עברה שנה מאז שהצעת את העסק למכירה״ הארי קטע אותו, נשם עמוק והסתכל הצידה על התמונות התלויות על הקיר. ״אני יודע הכל, לא תוכל לזיין לי את השכל״
״בסדר״ מרקוס גירד במצחו ונראה מבולבל, ״אני מבין איך אתה רואה את זה, אבל אני לא אתפשר על חצי מהסכום״
רשמתי את זה, אני לא אתפשר על חצי-
״שיט״ פלטתי כשהטלפון שלי נכבה, הסתכלתי על הארי שנראה מבולבל. ״נגמרה לי הסוללה״
״אתה צוחק איתי ?״ הארי נאנח בכעס, לסתו מהודקת והוא מיד הושיט לי את הטלפון שלו, ״בגלל זה אמרתי לך לקחת יומן ולא פאקינג טלפון״
״שנמשיך ?״ מרקוס שאל, גבותיו זקופות. מיד נכנסתי לפתקים בטלפון שלו והיו שמות של מסעדות, פתחתי דף חדש והנהנתי להארי.
״אז מה ההצעה שלך ?״ הארי שאל. אצבעותיו משולבות אחת בשנייה על השולחן, מבטו סורק את מרקוס כאילו והוא בחקירה מורטת עצבים. וקו הלסת המסורטטת שלו, הוא נראה טוב. השפתיים הוורדרדות, הכתף השרירית שלו, לרגע דמיינתי אותה כרוכה מסביבי. חשבתי אולי אתעורר שהזרוע שלו עוטפת אותי בטעות, אך זה לא קרה. הוא שמר על גבולות- ״לואי אתה רושם ?!״ קפצתי מקולו המבהיל, לעזעזל איתו.
״מצטער, שקעתי לרגע״ מצמצתי והסתכלתי למסך הטלפון, מרקוס נאנח.
״מאה חמישים אלף דולר״ מרקוס אמר, רשמתי את ההצעה הזו ובדיוק קפצה הודעה מלא אחר, סאם.
