אשלי הניחה את כוס הקפה על השולחן והמשיכה לעמוד מולי כך שהייתי מוכרח להסתכל על המבט המהוסס שלה. ״יש סיבה לכך שאת עדיין עומדת במשרד שלי ?״ שאלתי, היא לקחה נשימה לפני שדיברה. ״ובכן, חבר שלי קנה לנו זוג כרטיסים לכבוד יום ההולדת שלי בשבוע הבא״ סיפרה, מבטה מתחנן ״אני יודעת שזה בהתראה קצרה אבל רציתי לבקש חופש בחמישי שישי ושבת״ ״את צודקת, זה באמת בהתראה קצרה.״ אמרתי והסתכלתי על המבט שלה, הסוף שבוע יהיה עמוס, איך אסתדר בלעדיה ? יש לנו את הטיסה. ״הארי-״ ״מר סטיילס בשבילך״ קטעתי אותה ויכולתי לראות שהיא מתה לצעוק עליי בכעס, לפעמים אפילו חיכיתי לשמוע את הכעס שלה כלפיי. אבל לעזעזל, אין אדם יותר מאופק ממנה. ״אני אמצא מחליפה, אעשה את כל עבודות של סוף השבוע עד יום רביעי, אני-״ ״מספיק״ עצרתי אותה, מרים את ידי ועוצם את עיניי. ״כרגע זה לא.״ ״אבל-״ ״גמגמתי ?״ מיד הרמתי את מבטי והיא הידקה את לסתה. ״אחזיר לך תשובה סופית בקרוב, את יכולה לצאת״ הוריתי לה והיא הלכה כשכפות ידייה הדוקות בכעס, וכשסגרה את הדלת מישהו עצר ממנו להיסגר. לואי עמד שם, הסתכל החוצה אל אשלי ונראה מבולבל. ״כן ?״ שאלתי וסידרתי את הדפים על השולחן שלי, לעזעזל, למה אשלי לא לקחה אותם כשיצאה ? ״המזכירה בחוץ לא מפסיקה להסתכל עליי מוזר״ לואי פלט והתיישב בכיסא שממולי, בוחן את המשרד שלי. ״אני פחות זה שמקיים פגישות באמצע היום״ אמרתי ולקחתי נשימה ״תזכיר לי למה אתה פה ?״ ״תזכיר לי למה אתה פה ?״ לא הייתי מוכן לזה שהוא חיקה אותי בצורה מבזה ושינה את הבעת פניו בזלזול, אך מיהר להתעשת על עצמו. ״אתה אמרת לי אתמול לבוא, אינך זוכר ?״ ״בגלל שנקלעת לחובות ואתה צריך את עזרתי ?״ שאלתי את מה שזכרתי, הייתי קצת שתוי להגנתי. הוא הנהן. ״איך נקלעת לחוב הזה ?״ הוא הסתכל עליי עם זוג עיניו הכחולות, שפתיו נפרדו ולשונו החליקה עליהן בהיסוס. ״סמים ?״ שאלתי, אם כי אני לא חושב שהוא עושה סמים, אך לעולם אי אפשר לדעת. הוא הידק את שפתיו ונראה כלכך מהסס כרגע, תהיתי אם זה עניין גדול. ״זה... אישי״ אמר ונראה נבוך. נשענתי לאחור ובחנתי אותו, הוא גלגל את עיניו. ״הארי לא באתי הנה סתם, ואני בספק אם הזמנת אותי סתם״ הוא הביט בי כעוס וחסר סבלנות, אך זה לא השפיע עליי. אני חושב שזה קריטי אם בא אתמול עד לבר בשביל זה, הוא נואש, הוא יעשה הכל. הוא בא אחרי דייט לבר, איך זה שהיה לבד ולא עם הדייט שלו ? לא אצלו ? זה כבר לא נהוג לשכב בדייט ראשון ? אני כזה מיושן. ולפתע עלה לי רעיון, הוא רוצה ממני עזרה ובכך מציע את יעילותו. ״אני יכול לעזור לך״ אמרתי ותקווה מלאה את עיניו הכחולות, כמו ילד בחג המולד. ״אבל תצטרך לעבוד בשביל זה.״ ״לעבוד זה שמי השני״ אמר בחיוך נלהב והתקרב לשולחן, ״אז ?״ על כמה כסף מדובר ?״ שאלתי, קיוויתי שזה לא מתקרב למיליון דולר. ״עשר אלף דולר״ אמר. זה הסכום שאני מרוויח בעודי יושב ומדבר איתו. אני סקרן למי הוא חב את הסכום הזה, הוא לא נראה אחד שיכנס לצרות. אני מוכן לשלם לך את הסכום הזה״ אמרתי, נשענתי לאחור ולקחתי נשימה. ליקקתי את שפתיי והתבוננתי בו, בוחן אותו חסר נשימה- ״אני לא הולך למצוץ לך״ לפתע פלט ולבי החסיר פעימה. ״מה ?״ קימטתי את גבותיי. ״אתה פשוט היית- לא משנה, תסלח לי״ הוא האדים בשנייה ״תמורת מה ?״ הסתכלתי עליו מבולבל שניות נוספות, אני לא זוכר פגישות כאלה בזויות. הבחור הזה חסר טאקט. למה שיחשוב שאציע דבר מגונה תמורת כסף ? ״סוף שבוע הבא, אני צריך עוזר שיהיה איתי״ אמרתי והסתכלתי לעיניו, מיד עלה לפניו חיוך. ״זהו ? סוף שבוע אחד ?״ גיחך ״בלונדון״ אמרתי והחיוך שלו ירד. ״א-אני פוחד מטיסות, ה-הארי אני לא בטוח, חוץ מזה אתה חרא לעובדים שלך ותעשה לי את המוות״ אמר בהיסוס מוחלט. ״פתאום למצוץ לך נראה אופציה מתקבלת על הדעת״ הסתכל לעיניי ונראה שוב נבוך ״וכמובן שאני צוחק, אלוהים אתה כלכך רציני״ ״אשלי״ קראתי, ולאחר שניות אשלי עמדה בפתח המשרד ונראה שהיא עדיין כועסת עליי לפי זה שהיא לא מסתכלת לי בעיניים. ״לואי פה רוצה לשמוע איך זה להיות עוזר אישי שלי״ ״אתה מחליף אותי ?״ שאלה מבוהלת ושפתיה פרודות. ״לסוף שבוע הבא רק, אם את מעוניינת לטוס עם החבר שלך״ ״הארי הוא הבוס הכי טוב בעולם״ לפתע אמרה בחיוך והתקרבה ללואי, חייכתי לעצמי. ״יש הרבה הפסקות והוא לא מנדנד לך כל שתי דקות, אתה בראש שקט !״ ״קשה לי להאמין לזה״ לואי הסתכל עליי ולבי החסיר פעימה. ״עשר אלף דולר לסוף שבוע ?״ ״מה ? אני לא מקבלת ככה בחודש-״ ״אשלי, החוצה״ קטעתי אותה והצבעתי לדלת. היא נשמה עמוק ויצאה, שוב נורא מאופקת. הסתכלתי על לואי ושילבתי את זרועותיי על השולחן ״יש לי כסף, זה לא סוד. העשר אלף דולרים לא יחסרו לי בארנק, אז תראה בזה עזרה ידידותית״ ״יש לי כמה תנאים לגבי הטיסה הזאת״ אמר, ולרגע שקלתי להחזיר את אשלי ולבטל לה את החופשה של היום הולדת. ״אני יושב ליד החלון״ ״אמרת שאתה פוחד מטיסות״ אמרתי מבולבל, אך נאנחתי לנוכח החיוך המטופש שעל פניו. ״זה מטוס פרטי, רק תבחר חלון ותשב לצידו״ ״מצויין״ אמר ומשום מה בהיתי בו. הוא חייך חיוך ענק וילדותי, חיוך חצוף. ומשום מה הרגשתי את הזמן קופא מלכת, ואני לא מתלונן על כך. לחייו החלו להאדים והוא השפיל את מבטו, הוא ביישן. ״ואתה לא תנסה דברים מוזרים, כל העסק הזה מרגיש קצת מסריח״ ״אני לא מכריח אותך לעשות דבר, אתה יכול להגיד לא, יש לך את האופציה הזאת״ משכתי בכתפיי קלות והוא נראה כלכך הססן כרגע. ״אזדקק לעוזר אישי, ואהיה כנה לואי זה לא קל״ ״בחייך, להכין לך קפה זה כל העבודה״ אמר בביטחון ״וזו המומחיות שלי״ ״זה לא רק להכין קפה, זה לתייק מסמכים, להיות לי לעזר, לעדכן אותי בלוח הזמנים, לענות לטלפונים. זה יותר מסתם להכין לי קפה״ אמרתי והוא גלגל את עיניו והנהן ״כן כן, קטן עליי״ אמר בקלילות וקם ממקומו, אז הנחתי שזהו. ״אדבר איתך שבוע הבא, תארוז לארבעה ימים ואל תשכח את הדרכון שלך״ ״אל תדאג״ אמר בחיוך קל, הנהנתי ושלחתי מבט לדלת. ״אתה יכול לצאת״ אמרתי והוא הסתכל עליי ולפי איך שקלטתי נראה שהוא שונא לקבל פקודות. ״אצא כשארצה לצאת״ אמר, מאשר את מחשבותיי. הוא הסתכל לעיניי, עיקמתי מעט את ראשי והתבוננתי בו. אך בין שניות הוא נראה שיצא מאיזור הנוחות שלו, הוא בהחלט שנא את הדרך שבה הסתכלתי עליו. ״אתה לא רגיל לזה״ אמרתי וליקקתי את צד פי כשבחנתי אותו, הוא הסתכל עליי בשאלה. ״שגבר מסתכל עליך ככה״ ״מ-מה ? איך ככה ?״ לחייו האדימו, זה מיד נתן לי סיבה לצחוק. בחנתי כל סנטימטר מושלם שהיה בו, זה לא סוד שהוא היה בדיוק הסגנון שאהבתי בגבר. הוא היה מושך, ומתחת שכבות הביישנות הזו הוא היה כלכך סקסי בעיניי. אני בטוח שהוא לא רואה את זה בעצמו, הוא גם לא רואה את זה דרך עיניו של אחר. הוא לא באמת יאמין אם מישהו יאמר לו שהוא מושך בעיניו. ״ככה בדיוק״ פלטתי והסתכלתי לעיניו הכחולות, ״אתה נראה טוב לואי, אל תסתיר את זה״ ״אני-״ הוא נראה כלכך נבוך והסיט את מבטו בחיוך ביישן, ומשום מה זה גרם ללב שלי להשתגע. ״תודה, אז נתראה שבוע הבא״ ״נתראה שבוע הבא״ הסתכלתי עליו יוצא מהמשרד, ורק שחשתי כאב קל שמתי לב שאני נושך את שפתי התחתונה, שיחררתי אותה. נשמתי עמוק ותפסתי באקראיות עט, משחק בו בין אצבעותיי כעיסוק והסחת דעת מהדמות הקטנטנה שהשאירה טעם במשרד שלי לפני שהלכה. הכוונה שלי לא הייתה כזו תמימה כלפיו, אך תמיד ריסנתי את עצמי כי זה לא במקום בכלל. זה לא כמו עם סאם, ולואי בכלל לא כמו סאם. אני יכול להרגיש את זה שאנחנו משדרים לפעמים על אותו תדר, הוא עוקץ אותי עם בדיחות ואני מפלרטט ומביך אותו, אבל השיח בינינו זורם וקליל. לפעמים, או שלא, אני לא בטוח. דלת המשרד נפתחה ואנדרו נכנס במרץ, ״המסמכים החתומים של משפחת דרסון אצלך ? הם אמורים להיות אצלך...״ הוא קשקש בלחץ בזמן שהסתכל על כל הדפים הזרוקים בשולחן שלי, ואז מצא את הדף שחיפש ופלט אנחה קלה, הסתכל לעיניי. ״למה לעזעזל זה אצלך ?״ הייתי צריך לחתום על זה, אבל קראתי את כל החוזה אנדרו ונראה שאני לא מקבל שום רווח על זה, אני צודק ?״ שאלתי והוא נאנח והסיט את מבטו. ״הארי, אתה לא מצאת אותם, זה הייתי אני״ אמר בביטחון, ולאט לאט החברה שלנו מתפלגת לשתי קבוצות, ולקבוצה שלי אין שחקנים. ידעתי שאנדרו רצה את כל החברה לעצמו, הוא נולד לתוך זה, לא כמוני. ״זה כמו שאני לא מקבל רווחים על בתי הקפה שאתה מחתים״ ״כי אתה לא רוצה בכלל״ אמרתי והידקתי את לסתי במעט כעס. ״אתה בדיוק כמו אבא...״ ״מצליח ושאפתן ?״ שאל בנימה צינית ואסף את המסמכים של משפחת דרסון. ״לא, בן זונה נצלן שמעניין אותו רק כסף״ אמרתי וזה גרם לו לעצור כל פעולה שעשה ולהסתכל עליי פעור פה. ״הארי...״ הוא פלט והניח את המסמכים. ״אם אתה כועס עליי אז אל תערב את אבא״ ״בסדר. אני לא חותם על המסמכים של משפחת דרסון וכל העסק הזה יתחרבן לך, אתה יכול עכשיו לצאת מהמשרד שלי״ ״בלי החתימה שלך זה לא יצא לפועל. באמת מעניין אותך הכמה דולרים האלה ?״ שאל, גיחכתי והנדתי בראשי, לא האמנתי כמה הוא חושב שאני אידיוט. ״הוצאת אותי מההסכם של משפחת דרסון, וככה זה מתחיל עד שאני בכלל לא אהיה חלק בחברה הזו״ אמרתי, מביט בעיניו הירוקות ומיד גלגלתי את עיניי, ״תזדיין מהמשרד שלי אנדרו...״ ״מה ?״ הוא נראה מבולבל, אבל הוא יודע שאני צודק. הוא מתחיל בצעדים קטנים, ובסוף הוא ירוץ. ״אני גמגמתי ?״
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
