״זה צעד ענקי !״ ברי קרא בהתלהבות, הנהנתי בעודי מביט בחלון ומנסה למצוא מפלס בריחה, כי האמת שקצת פחדתי. ״אני שמח שאתה סופסוף עושה משהו עם בית הקפה״
״אני פוחד שזה לא יהיה כמו שאני מדמיין״ הודיתי בגיחוך קל
״ומה אתה מדמיין ?״ שאל. הסתכלתי עליו מרוכז בנהיגה, משכתי בכתפיי.
״הצלחה, הרבה אנשים כמו פעם, קצת חופש מהמקום הזה גם״ אמרתי.
״פעם אחת טוב לך להיות שם ופעם אחת לא ?״ שאל
״ברי זה פשוט... לפעמים אני עייף, לפעמים אני דוחה דברים בשביל בית הקפה, וכשדן היה הוא לקח את העניינים לשליטה.״ אמרתי, דן ידע לעבוד מצויין.
״לא ארצה להעליב אותך אבל בניהול בית הקפה אין מה להשוות בינך לבין דן״ ברי אמר בחיוך עדין, ״זה היה החלום של דן עוד מתקופת התיכון, בית קפה משלו. הוא חלם את זה ועשה את זה ממקום אמיתי, אתה עושה את זה כי זה מה שיש לך״
הייתי אומר אחרת אך הוא צדק בכל מילה שאמר. לא חלמתי על בית קפה, לא חלמתי על עסק משל עצמי. לא דמיינתי קריירה בחיי, היה אכפת לי רק מהנאה. מי שישמע זאת מפי בזמן הזה לא יאמין, הרי אני כזה שמהסס לגבי כל צעד שאני עושה.
פעם הכל היה אחרת.
״אני חושב שהגענו.״ ברי אמר, החנה את המכונית לצד המדרכה והוריד את החגורה. יצאתי מהרכב והסתכלתי על הבניין הגבוה, אנשים לבושים בחליפות יצאו ונכנסו, ולרגע הרגשתי שהטישרט הפשוטה שלי פשוטה מדי לפגישה הזו.
נכנסתי עם ברי לבניין ובמעלית לחצנו על הקומה שתים עשרה. ברי סידר את עצמו מול המראה כשאני לא ייחסתי לזה כלכך חשיבות.
היה חשוב לו להצטרף אליי, הוא לומד עריכת דין ואהב לראות איך זה מתנהל, גם אם לא אבין משהו אז הוא יסביר לי כי אני סומך עליו יותר מעורכי דין זרים, למרות שהוא עדיין לא עורך דין. כשהמעלית נפתחה עם צליל חלש יצאנו, מולינו ישבה מזכירה עם שיער שחור ומשקפי ראיה, התעסקה במחשב הנייד ונשענה עם המרפק על השולחן.
״תסלחי לי,״ ברי התקדם אליה בביטחון, גורם לי להרגיש פחות נוכח. ״יש לנו פגישה עם סטיילס״
״תמתין״ אמרה בחיוך מזוייף והרימה את הטלפון מהשולחן, לוחצת על כפתור וממתינה. ״אנדרו הם הגיעו״ אמרה, תהיתי לעצמי מי זה אנדרו. ״בסדר״ סגרה את השפורפרת של הטלפון והצביעה על הדלת מימין. ״הוא מחכה לכם.״
״תודה״ אמרתי והלכתי לכיוון המשרד, דופק בדלת ופותח באיטיות.
בפנים עמד בחור עם חליפה אפורה, שיערו מסודר לאחור ועורו שזוף. הוא זקף את גבותיו וחייך במהירות חיוך מזוייף.
״בבקשה תיכנסו״ אמר. שנכנסנו הבחנתי בבחור ובחורה בצד לבושים במכנס שחור וחולצה לבנה, הנחתי שהם העורכי דין שהארי דיבר עליהם. ״אני מניח שאתה ג׳וש״ הבחור בחליפה, אנדרו, אמר בחיוך והושיט לי את ידו, הסתכלתי על ברי שהיה עם חיוך קטן.
״למען האמת לא...״ הסתכלתי סביב, בודק אם הארי פה. אנדרו נראה מבולבל, אז התחלתי להסביר ״הארי קבע איתי פגישה״
״מ-מה ?״ הוא גמגם והתקדם לדלת ״סטפני, מה לעזעזל נסגר עם ג׳וש ?״
״סליחה אנדרו שכחתי לעדכן, הארי ביטל אותו, הפגישה תהיה עם לואי״ המזכירה ששמה סטפני צעקה. אנדרו נאנח בתסכול והסתכל עלינו, שולף את הטלפון ומתנצל בשקט לפני שהלך הצידה וחייג למישהו.
״איך לעזעזל מקום כזה מצליח לא מסודר ? הוא אפילו לא ידע שאתה בא״ ברי ביקר אותם בשקט. הסתכלתי מסביב די נבוך, משלב את ידיי אחת בשנייה ובוחן את המשרד הגדול והמרווח שלו. היה לו פרח יחיד בעדנית שקופה על השולחן, כמה מסמכים ומחשב. מאחוריו חלון ענקי שהשקיף על כל הנוף של העיר.
לפתע הארי נכנס למשרד וכיפתר את החולצה הפתוחה שלו, שיערו קצת מבולגן וחיוך שובב על שפתיו.
״מצטער על האיחור חברים...״ הארי פלט, אנדרו הסתכל עליו בכעס וגלגל את עיניו.
״לעזעזל הארי אתה...״ אנדרו עצר את עצמו והתקרב אליו, לוחש לו בכעס דברים שהארי לגמרי התעלם מהם ולאחר שסגר את כפתורי החולצה שלו כחכך בגרונו והביט בנו.
״שנשב ?״ הארי שאל וכיוון את ידו לכיסאות שלצד השולחן הכסוף.
״ותוך כדי תסביר לי לעזעזל למה ביטלת את ג׳וש ?״ אנדרו ירק לעברו של הארי והרגשתי בחוסר נעימות להיות נוכח באמצע עימות שלהם.
״שנמתין בחוץ ?״ ברי שאל.
״לא, תשבו לעזעזל״ הארי אמר בגסות, ברי הסתכל עליי והניד בראשו לפני שישב, וישבתי לצידו. ממולנו הארי ואנדרו. אנדרו ישב ישיבה זקופה והארי נשען לאחור והסתכל עלינו בחצי מבט.
העורכי דין התיישבו כל אחד בצד אחד וחיכינו שמישהו יתחיל לדבר, אבל נראה שכולם פה ציפו לפגוש איזה בחור בשם ג׳וש והגיע אליהם לואי.
״יש לו בית קפה״ הארי אמר לאנדרו הזועם בפשטות.
״עוד בית קפה ? אתה ביטלת לי מלון על הים בשביל עוד בית קפה מזויין שבמילא לא יצליח ?!״ אנדרו כעס, כאילו ואנחנו לא נמצאים ממולו. ״אתה מוכן להפסיק עם הדבר הדפוק הזה שלך הארי ?!״
״או מה ?״ הארי שאל באדישות, מתנדנד עם הכיסא מצד לצד.
״אני נשבע שלא אתן לזה להמשיך לקרות״ אנדרו קם בכעס. ״אתה מחפש משהו שלעולם לא תמצא, חתיכת פריק עלוב נמאס לי לעבוד איתך״ אנדרו אמר בכעס, נשכתי את שפתיי במבוכה והסתכלתי על ברי בחוסר נוחות.
״תוכלו לסלוח לנו לרגע ?״ הארי שאל באדישות, כאילו ולא הפריע לו הדרך שבה אנדרו דיבר אליו כרגע.
״בטח זה בסדר, תמשיכו״ אמרתי ומשום מה הארי גלגל את עיניו.
״לואי הכוונה היא שנצא״ ברי אמר ומיד פערתי את פי.
״הו, כמובן״ קראתי נבוך וקמתי עם ברי בשביל לצאת מהמשרד. כשסגרנו אחרינו את הדלת נשמעו רק צעקות ביניהם.
״זה כלכך דפוק לואי״ ברי מלמל והעביר את ידו בשיערו ״הם מתנהגים כמו טיפשים, אלה אנשי עסקים ? שמעת את הדיבור שלהם ?״
״אני גם לא כלכך מבין מה לעזעזל...״ נאנחתי, ופתאום הצעקות נפסקו. הארי יצא מהמשרד ואחריו הבחורה עם החולצה הלבנה והמכנס השחור, שיערה מסודר בקפדנות ותיקיות בידיה.
״תסלחו לי חברים״ הארי אמר באדישות ופנה למשרד השני מצד שמאל. ״כנסו בבקשה״
״תגיד לנו מעכשיו אם זה בזבוז זמן״ ברי אמר והארי הרים לעברו את מבטו הכעוס.
״אתה מוזמן ללכת״ הארי בחן את ברי בזלזול עד שהרים את מבטו אליו ״אם אני זוכר נכון לא הזמנתי אותך בכלל.״
״הוא איתי, בואו פשוט נתחיל ?״ שאלתי מיד, מנסה למנוע את המריבה הבאה.
נכנסנו למשרד שלו שהיה גדול ומרשים פי יותר משל אנדרו. ממולנו חלון ענקי שמשקף על כל הצד היפה של העיר, במשרד אין כלום חוץ משולחן במרכז, מחשב נייד וכיסאות. ארונית מלאה בקלסרים בצד ופח קטן בפינת המשרד.
״התוכניות קצת השתנו, העורכי דין לא יגיעו״ הארי אמר בפשטות וישב בשולחן, מסמן לבחורה לגשת אליו ולקח ממנה כמה מסמכים.
״אתה בטוח שאתה הולך לשתף פעולה עם מקום כזה לא מסודר ? אין להם מילה״ ברי אמר ואנחה כעוסה נשמעה מהארי.
״אתה תמיד חושב שאתה מבין טוב יותר מכולם ?״ הארי שאל אותו וצמצם את עיניו הירוקות.
״במקרה הזה כן, כי ממש הוכחת כרגע ש-״
״ברי, מספיק״ קטעתי אותו, הוא הסתכל עליי מבולבל. ״אני מצטער אבל תוכל לחכות לי בחוץ ?״
״מה ?״ ברי גיחך והתבונן בי לראות אם אני רציני, וכשהבין שכן הוא הידק את שפתיו וקם, שולח מבט אחרון להארי לפני שיצא.
״החלטה נבונה...״ הארי מלמל, גלגלתי את עיניי מעט כעוס. הוא עושה מה שבא לו בלי להסס.
״אתה לא חושב שההתנהגות שלך מרחיקה מכם לקוחות ?״ שאלתי בחוצפה, גורם לעיניו להביט בי ולעזוב את המסמכים שמונחים למולו.
״אתה נשמע בדיוק כמו אח שלי״ אמר והמשיך להתעסק במסמכים, עד שהושיט לי לקרוא.
בעצם היה כתוב כל מה שהוא אמר לי, שאם יש רווח כפול הם יקבלו אחוזים, אני לא אצא מפסיד בזה. אבל לא הבנתי למה שיתנו מעצמם ? האחוזים לא מספיק גבוהים בשביל להשקיע בבית הקפה. חוץ מזה אנדרו אמר משהו שמשך את תשומת לבי, הוא אמר עוד בית קפה שלא יצליח. עוד אחד ? הרמתי את מבטי ולבי החסיר פעימה כשהבחנתי בו בוהה בי.
״למה לא בית המלון שעל הים ?״ שאלתי, היה פה איזה משהו מסריח שהייתי חייב לגלות. מה אם הוא רוצה לעשות רשת שלמה של בתי קפה וזו ההתחלה ?
״המלון לא עניין אותי, יש לנו מאות בתי מלון ברחבי העולם.״ אמר בפשטות, ושוב תהיתי למה בית הקפה ? הוא הרים את מבטו לבחורה שעמדה בצד, נראה שהיא פה בלי סיבה. ״אשלי, תמתיני בחוץ בבקשה״
היא הנהנה ויצאה ואז החזיר אליי את המבט. קפאתי למאית שנייה מהירוק שבעיניו.
״אתה מרגיש סיפוק בבית הקפה, לואי ?״ שאל, קם ממקומו וצעד באיטיות לחלון. הסתכלתי על הגב הגדול שלו, נושך את שפתיי בלחץ שהורגש באוויר.
״לפעמים״ אמרתי בכנות, הוא סיבב את מבטו אליי ונראה מבולבל.
״למה פתחת את העסק הזה אם הוא לא גורם לך סיפוק ?״ שאל והסתכל עליי כאילו והתשובה שאתן היא חשובה.
״זה משנה ?״ נאנחתי, אך הוא לא שינה את הבעתו והציניות נעלמה ממנו. ״ירשתי את בית הקפה, מכיוון וזה כל מה שהיה לי השקעתי בו כמה שיכולתי״
״ירשת ?״ חצי חיוך על פניו, הוא צעד אל הכיסא ועמד מאחורי, לבי הולם בחוזקה ויכולתי להרגיש את המתח באוויר, בלעתי רוק. ״בן כמה אתה תזכיר לי ?״ הקול שלו צרוד ועמוק, נשמע מאחוריי והרגשתי משועבד לו, מבולבל בעיקר.
״איך כל זה קשור ?״ שאלתי, מנסה להתאפס על תחושותי הזרות. סיבבתי את מבטי לגבר הגבוה שמשך קלות בכתפיו.
״זה לא.״ אמר. ״אני חושב שלא יזיק להכיר את הלקוח שלי״
״אני לא חושב שאתה צריך לדעת יותר משמי.״ אמרתי והיה לו צחקוק קל כשאמרתי את זה.
״אני אמור להיעלב ?״ קולו חלש ומפתה. שנאתי את הגישה שלו, גישה של ילד מפונק שרגיל לקבל מה שהוא רוצה, שנאתי את זה כלכך. ״תחתום על המסמכים ותזדיין מפה.״
דמי קפץ ומיד הסתכלתי עליו, לא בטוח ששמעתי נכון. ״תסלח לי ?״
״הלסת שלי עקומה שלא הבנת את דבריי ?״ שאל וגלגל את עיניו. קמתי ממקומי ותפסתי את החוזה, קורע אותו מול עיניו וזורק את הדפים לרצפה.
״יש בית קפה נוסף שתי רחובות מבית הקפה שלי, אתה יותר ממוזמן לנסות להפיל את החרא שלך עליו.״ אמרתי לפני שהסתובבתי בכעס לצאת מהמשרד שלו, טורק את הדלת בחוזקה.
שלפתי את הטלפון מכיסי והייתה הודעה מברי.׳כדאי שתפסיק להתנהג אליי כאילו ואני הנהג הפרטי שלך, אל תדאג אתה תמצא את דרכך הביתה יש המון מוניות בחוץ.׳
נאנחתי בתסכול ומיהרתי למעלית. איזה יום מסריח. הכל הלך כלכך גרוע.
הייתי מוכרח להתנצל בפני ברי שצדק בנוגע לכל מה שאמר לגבי הפגישה איתם, הייתי חבר נוראי.
לפחות לא עשיתי טעות וחתמתי על החוזה הזה, עדיף להישאר כמו שאני, וזה לא פאקינג אומר שאני אדם מקובע, רק דאגן.