נק׳ מבט לואי:
התבוננתי בדילן שחתם במסמכים האחרונים, הייתי נרגש לקראת זה.
״העסקתי את הבחור שבא לראיון בשבוע שעבר, דרך אגב...״ מלמל, מבטו על הניירות שעל השולחן.
״זה מצויין״ אמרתי, קצת הופתעתי שהוא אמר לי את זה באיחור, אבל זה משהו טוב לבית הקפה אז כרגע לא אמרתי על זה דבר.
״אתה אוהב את בית הקפה ?״ לפתע שאל אותי והסתכל לעיניי, רציתי להשיב כן אבל זה לא בדיוק היה כך. חייכתי והורדתי את מבטי
״זה לא היה החלום שלי״ משכתי קלות בכתפיי ״אבל המקום הזה הפך להיות כלכך משמעותי בחיי״
״זה רק בית קפה לואי...״ מלמל והמשיך לחתום. חייכתי וסיננתי את דבריו, לא הקשבתי להם. בית הקפה הזה הוא לא סתם בית קפה, הוא מיוחד. אני בטוח שהוא מרגיש ככה גם, בכל שנותיי כמנהל בית הקפה לא היה עובד חרוץ כמו דילן. וכל הלא חרוצים קיבלו את אותה המשכורת בדיוק, אז זה מראה שבאמת אכפת לו מהמקום. ״זה ממש כמו להתחתן איתך...״ מלמל כשחתם בסוף הדף ואז הסתכל עליי.
הייתי חייב לצחוק, כי הייתי בסיטואציה של להתחתן וזה ממש לא כך. ״אני לא בעל גרוע, אז אין לך מה לדאוג בקשר לזה״
״בעלך המנוח יכול לומר אחרת-״
״דילן״ קטעתי אותו עם מבט בעיניו והוא הרים את ידיו בכניעה ובהתנצלות. שנאתי שמדברים בשמו של דן, גם כשזה נאמר בצחוק, זה מעוות את כל מי שהוא היה. דילן חסר טאקט. ״אני חייב לציין, דן אמר לי מספר פעמים שאם היה נמשך אליי אז גם אחרי שהיה מחלים היה נשאר נשוי לי״
״אני בטוח שהוא לא נמשך אליך בגלל התספורת...״ הוא קימט את אפו וגרם לי לגחך. דן היה סטרייט, אז אני לא חושב שהתספורת שלי הייתה בעיה. ״שכבתם ?״
״מה ?״ פערתי את עיניי במבוכה, הסתכלתי סביב בחוסר נוחות בשביל להיות בטוח שאף אחד לא מקשיב לנו, ואז החזרתי את מבטי לדילן שהיה עם חיוך שובב.
״שמעת את השאלה״ אמר, הניח את העט ושילב את אצבעותיו מאחורי ראשו בזמן שהתמתח.
״לא, כמובן שלא !״ קראתי, השאלה הזו משום מה הבהילה אותי. אני יודע שקירה חשבה בעבר שהיה בינינו משהו אבל באמת שביני לבין דן לא היה דבר.
״לא היה מתח מיני-״
״דילן, בוא נסיים את השיחה״ קטעתי אותו והוא חייך חיוך רחב של ילד חצוף,
״זה מביך אותך בוס ?״ שאל ואז זקף את גבותיו והתיישב זקוף, ״זאת אומרת, שותף ?״
״שותף...״ גיחכתי לעצמי וגלגלתי את עיניי, הסתכלתי למסך הטלפון שלי שבדיוק זמזם מהודעה שקיבלתי מהארי.
׳מתי לאסוף אותך ?׳
לא הבנתי את ההודעה, לא תכננו כלום.
׳לאן ?׳
שלחתי לו, והוא השיב לאחר מספר שניות.
׳סגרתי לנו ערב רומנטי בסוויטה של מלון חמישה כוכבים.׳
פערתי את פי ומבטו הסקרן של דילן הסיח את דעתי, נאנחתי וגלגלתי אליו את עיניי
״אני מניח שזה הארי״ דילן אמר ובחן את מבטי, חייכתי והנהנתי
״כן, זה הוא״ אמרתי בשקט ונשכתי את שפתי התחתונה. לא ידעתי מה להשיב להארי על כך, זה כלכך ספונטני, יש לי למסור את המסמכים שדילן הרגע חתם עליהם.
״איך הולך לכם ?״ שאל בסקרנות
״למען האמת לאחרונה הכל מצויין״ סיפרתי, אבל לא כלכך הרגשתי ככה. ניסיתי להיות יותר מאופק עם הארי כי אני בדרך כלל לא ואז אני מתחרט על שהרסתי הכל. אני גם לא מפסיק לחשוב על זה שסאם נישק אותו, לעזעזל אני שונא אותו כלכך.
לפתע קיבלתי הודעה נוספת אך זה לא היה מהארי, זה היה מאמא.
