"רון! פרֵד! ג'ורג'!" היא צעקה כשרצה לכיוון הבית הגדול שבו גרו, באמצע שום מקום. המכתבים היו בידה, היא לא הייתה מקבלת מכתבים בדרך כלל, אבל הפעם היא קיבלה אחד.
היא נכנסה לבית ורצה לכיוון הסלון, שבו ישבו האחים שלה, צופים בטלוויזיה. הם היו שבעה אחים במשפחה, אבל ביל, צ'ארלי ופרסי כבר עזבו את הבית, כל אחד עם האישה או החברה שלו, או סתם לבד. היא הייתה הקטנה מכולם, הבת היחידה.
"מה זה הצעקות האלה?" אימה, מולי, נכנסה לחדר, מחזיקה בידה צלחת רטובה שמגבת ריחפה לידה ושפשפה את הצלחת.
"קיבלנו מכתב... ממשרד הקסמים..." היא התנשפה, רואה את ראשיהם הג'ינג'ים של שלושת אחיה מסתובבים אליה. פרֵד וג'ורג', זוג התאומים, גדולים ממנה בשלוש שנים, ואילו רון, גדול ממנה רק בשנה אחת.
"ג'יני, את יודעת שרק אבא מביא את הדואר." אימה אמרה וחזרה למטבח בזמן ששלושת אחיה לקחו כל אחד את המכתב שלו.
"איפה המכתב שלי?" היא שאלה כשהמכתב נעלם מידה. ג'ורג' ישב בצד עם חיוך מפליל על פניו.
"ג'ורג'!" היא צעקה ורצה לכיוונו, רק כדי שיעמד וירים את מכתבה מעליה, כך שלא תגיע אליו. היא שנאה את העובדה שהם כאלה גבוהים, היא שנאה את העובדה שהיא הבת היחידה, אבל הכי הרבה היא שנאה את היחס שלהם אליה.
"יש לך עוד כמה שנים עד שתגיעי לגובה הזה." הוא לעג לה ופרד ורון צחקו מאחוריהם.
"חבורה של מעצבנים!" היא צעקה ובעטה ברגלו, לוקחת את המכתב מידו ורצה לקומה העליונה. "ככה זה כשאת גודלת עם בנים..." היא מלמלה לעצמה, שומעת את צחוקם של האחים שלה מתחזק.
"מטומטמים..." היא מלמלה כשטרקה את דלת חדרה. לפחות יש לה יתרון בזה שהיא הבת היחידה, וזה חדר משלה. היא התיישבה על המיטה ופתחה את המכתב. הרבה זמן שהיא לא קיבלה מכתב, ובטח שלא מכתב מדבר.
"הגברת ג'ינֵרבָה ג'יני וויזלי," המכתב החל בקולו, היא שנאה את שמה ולכן הכריחה את כולם לקרוא לה ג'יני במקום. "את ובני משפחתך נבחרתם בבחירה אקראית להצטרף לתוכנית שילוב של מוגלגים וקוסמים באנגליה, לפנימייה משותפת. כמו כן, יצטרפו מספר תלמידים מבית ספרנו גם כן." פנימיית מוגלגים? היא חשבה לעצמה, אף פעם לא עירבבו אותם עם בני האדם. "ההסעה תצא מרציף תשע, כמו כן, ישלחו לך מספר ספרים וחפצים בקרוב. יום טוב, משרד הקסמים." המכתב נפל לרצפה וחזר לצורתו המקורית. רציף תשע.. בדרך כלל הם היו צריכים ללכת לרציף תשע ושלושה רבעים. למה דווקא הם נבחרו? מי עוד יצטרף אליהם? השאלות התרוצצו במוחה. השעה כבר הייתה מאוחרת וג'יני החליטה להישאר בחדרה עד שכולם ירדמו, כדי לקחת את אחד המטאטאים של אחים שלה לסיבוב אחרון לפני הנסיעה מחר.
ובדיוק כך, כשהשעון הקטן על הקיר הראה את השעה שתיים בלילה, היא קמה מהמיטה, לבושה בכותונת הכחולה ונעלי הבית התואמות. הדלת חרקה בפתיחתה וכך גם גרם המדרגות הצר, בארון הקטן במטבח הונחו שלושה מטאטאים.
ג'יני הושיטה את ידה לאחד מהם ויצאה מהבית במהרה. היא עלתה על המטאטא והרגישה את רגליה מאבדות את אחיזתם בקרקע. היא החלה לעוף מסביב לבית במהרה, מרגישה את הרוח בשיערה ואת האדרנלין זורם בגופה. אף אחד לא ידע על זה, על ההתגנבויות האלה באמצע הלילה, וגם אף אחד לא ידע, עכשיו כשהיא עוזבת. כשהם עוזבים.
בשעה שתיים וחצי בדיוק, כשהיא חזרה מהטיול אל היער עם המטאטא, היא ירדה לקרקע והחזירה אותו למקום. היא עלתה שוב בגרם המדרגות הצר והחורק וחזרה למיטתה, עוצמת את עיניה וחושבת על היום הראשון בפנימיית המוגלגים, בני האדם.
---------
היי, אז הפרק הראשון יצא קצר יחסית, הפרקים הבאים יהיו ארוכים יותר
הבנים יכנסו לקראת הפרק השלישי או הרביעי, מקווה שאהבתם
:)
