אז אני יודעת שעבר חודש מאז הפרק האחרון. טכנית, כל הסיפור מתחיל בפרקים הבאים, הפרק הזה והפרק של יוקי שיהיה אחריו.
חשבתי לכתוב את הפרקים הבאים מנקודת מבט של דמות ולא כללית, די נמאס לי לכתוב היא והוא כל הזמן.
תכתבו לי בתגובות אם אתם חושבים שיהיה בסדר לשנות את זה או שאולי יותר נוח לקרוא את זה ככה כי אפשר לדעת מה כל הדמויות חושבות.
בכל מקרה, חפרתי מספיק לפרק אחד...
דראקו ישב על הכיסא בחדרה של ג'יני, יותר מידי רגשות הציפו אותו ברגע הזה. הוא כעס על פוטר האידיוט שבכלל העז להרים שרביט ליד המוגלגים. הוא היה שמח שהוויזלים סובלים. הוא היה יותר ממאושר שמישהו סוף סוף העמיד את פוטר במקומו, אפילו שזה היה פרד וויזלי. אבל יותר מכל אלה, הוא היה מודאג. מודאג שג'יני לא תחזור, מודאג שמשהו יקרה לה. עברו כמה שעות והיא עדיין לא חזרה.
השמש כבר שקעה אבל הוא נשאר שם. הוא שיחק עם השרביט של ג'יני, שלקח מהארי לפני שיצא מהחדר של הוויזלים.
"וינגארדיום לביוסה." הוא אמר בשקט, גורם לעיפרון שהיה מונח על השולחן להתחיל לרחף.
"חתיכת אידיוט, פוטר." טריקת דלת חזקה גרמה למאלפוי לצאת מהריכוז שהיה בו והעיפרון נפל בחזרה לשולחן. הוא הסתובב עם הכיסא כדי לראות את ג'יני נכנסת לחדר, פניה מפוחמות ובגדיה מלוכלכים.
"ג'יני!" הוא קם במהירות, מפיל את הכיסא. "הממ.. וויזלי." הוא תיקן את עצמו. "מה קרה לך?"
"ילד מטומטם..." היא מלמלה כשהוציאה חתיכות פחם משיערה הפרוע וזרקה אותם בכוח על הרצפה.
"ג'ינ-"
"מה?!" היא הסתובבה בכעס. עיניה היו אדומות ונפוחות והיא משכה באפה מידי פעם. היא בכתה, למה?
"איפה היית? שמעתי שפוטר שלח אותך לאנשהו." הוא סידר את הכיסא והסתובב אליה שוב. "לאן הגעת?"
"הגעתי לחדר מטומטם מתחת לגרם מדרגות מטומטם במשפחה מטומטמת של פוטר המטומטם!" היא צעקה בכעס, הולכת לכיוון הארון ושולפת חולצה שחורה ומכנסי בד סגולים.
"הוא שלח אותך לדודים שלו? זה המקום הראשון שהוא חשב עליו באותו רגע?" דראקו השתדל שלא לצחוק.
"מה אתה עושה פה בכלל?" היא גלגלה את עיניה, כל מה שעבר עליה במהלך היום הזה היה יותר מידי בשביל שתוכל לעמוד מול מאלפוי עכשיו.
"הוויזלים מחפשים אותך, ביקשו ממני להישאר פה למקרה שתחזרי. החבר האידיוט שלך מחכה בחדר שלהם והם מסתובבים בבית ספר." הוא הסביר בקצרה כשידו נשלחה לעורפו.
"הוא לא החבר שלי, אתה יכול ללכת." היא אמרה וסגרה את דלתות הארון. "וזה," היא הצביעה על השרביט שלה שהיה בידו. "נשאר פה."
