אז נחשו למי יש סוף סוף פרק בשבילכם??
אני מקווה שתאהבו אותו, ואני מצטערת שלקח זמן, הייתה לי תקופה מעצבנת של מבחנים אבל עכשיו יש לנו חופש ממבחנים עד מאי.
תהנו
—-
"יוקי?" כריסטופר שאל כשחזר הביתה, סוגר את דלת הכניסה. אחרי שהראה לה את הבית, הוא היה צריך לרוץ לאולפן ההקלטות. היה כבר חשוך בחוץ ורוב הבית הגדול היה חשוך גם הוא.
"אדוני, הנערה יושבת בחצר. הודעתי למנקים על יום החופש מחר כמו שביקשת." וויליאם, המשרת המבוגר של כריסטופר, הודיע לו.
"תודה וויל, אתה יכול גם לצאת, זה סוף שבוע מחר." כריסטופר חייך. "ואמרתי לך כמה פעמים לא לקרוא לי אדוני." הוא לא אהב שהאנשים סביבו מרגישים בעמדה נחותה ממנו רק בגלל שהוא "מפורסם", לכן הוא התייחס לעובדים בביתו כחברים.
"תודה לך, אדוני." וויליאם אמר שוב, וכריסטופר נאנח בחיוך לפני שנתן לוויליאם את האישור ללכת. הוא עלה במדרגות השחורות והגדולות, הולך במסדרון הארון והחשוך. הוא עבר את דלת החדר של אוליבר, בכל פעם שאוליבר היה בא, היה לו חדר משלו, אבל החדר תמיד היה נעול. כריסטופר פשוט כיבד את העובדה שאוליבר בוודאי רצה פרטיות והתעלם. לפתע הוא נזכר במשהו שאוליבר אמר לו לפני שעזבו את המסעדה: "אני צריך שצחפש לי מידע על היוקי הזאת, בשביל העבודה."
כריסטופר מעולם לא ידע מהי העבודה של אחיו הגדול אבל הוא העדיף לא להתערב. הוא ידע שלא כדאי לו להתעניין יותר מידי.
בסיבוב קטן של הידית, הדלת נפתחה בחריקה חלשה וכריסטופר נכנס לחדרה של יוקי. הארון הלבן לא היה מלא בבגדים, מעט בדים היו בתחתית הארון וכמה זוגות של מכנסיים, חולצות וחצאיות היו תלויים על הקולבים.
מיטת הקינג סייז הגדולה והלבנה הייתה מסודרת ועליה מזוודה קטנה וריקה. כריסטופר הניח כי יוקי כבר סיימה לסדר את כל הדברים שלה במגירות ובארונות, וזאת הייתה ההזדמנות שלו.
הוא החל לחטט במגירות, דואג להחזיר כל דבר למקומו כדי שיוקי לא תחשוד. כעבור כמה דקות של חיפושים, הוא מצא מעטפה עם דף שדי עניין אותו.
"מטופלת מספר 154, יוקי טנאשי, דוח מטופל"
בית יתומים? קסם? רצח? ומה אוליבר קשור לכל זה?
וויליאם שנכנס לחדר קטע את מחשבותיו. "אדוני, הבאתי את הדואר של היום לפני שאני הולך." הוא הודיע והניח את המכתבים על השידה לפני שעזב את החדר. כריסטופר התקדם לאט לכיוון השידה, עדיין חושב על הדוח שקרא. יוקי הגיעה מבית משוגעים, אחרי שחיה בבית יתומים. אבל מה שהכי משך את תשומת ליבו היה השנה שהייתה מוטבעת בראש הדף.
שנת 2039.
זאת בטח מתיחה עלובה, כן. אין דבר כזה מסע בזמן, אין דבר כזה קסם. הוא חשב בזמן שלקח את המכתבים בידו.
חשבון
חשבון
חשבון
מכתב ליוקי טנאשי
חשבון
רגע, מכתב ליוקי טנאשי? אף אחד חוץ מהחברים שלו לא יודע שיוקי גרה איתו, וגם אם כן, הם לא ישלחו מכתב בכל כך רשמיות.
"אני צריך להביא לה את המכתב." הוא אמר, בעצם מנסה לשכנע את עצמו. "אבל מה אם יש שם משהו שאני צריך לדעת ממנו?"
הוא פתח את המכתב במהירות והחל לקרוא את תוכנו.
"יוקי, דיברתי עם ארין והיא שלחה לי את הטופס שצירפתי. אני יודעת שחסרה לך סבלנות אז בקיצור היא גילתה מי ההורים שלך והיא גילתה מידע על אוליבר של השנה הזאת."
של השנה הזאת? מה זאת אומרת?
"ארין אמרה שאוליבר עובד במשרד משלו ומעסיק מספר אנשים שיתחזו לעובדים במשרד הקסמים, כדי לרגל אחרי משפחת וויזלי ומשפחת מאלפוי. הוא רוצה להשיג משהו מסויים ממשפחת מאלפוי, משהו שאמור להחזיר לו את השמיעה ולנקום את המוות של ההורים שלו. הוא מסתיר מהאח הקטן שלו את העובדה ששניהם קוסמים או משהו כדי לא לסבך אותו."
קוסמים? אין דבר כזה, קוסמים, קסם. זה הכל מעשיות ילדים. הוא החזיק את המכתב היד אחת וביד השנייה את שאר החשבונות והדוח של יוקי כשירד לאט במדרגות ונכנס למטבח. הוא שם לעצמו כוס מים ושתה את כולה בשלוק גדול לפני שהחליט לראות מה יוקי עושה כדי שיוכל להמשיך לקרוא את המכתב בשקט.
הוא הביט דרך הדלת השקופה אל החצר ששם יוקי ישבה על ספסל הנדנדה כשידיה זזו בתנועות עדינות, גורמות למספר עלים יבשים להתעופף לאט. הוא לקח צעד אחורה בתדהמה לפני שחזר לבהות בה. האצבע שלה עשתה תנועות סיבוביות בעדינות, גורמת לעלים ליצור תנועת טורנדו. הוא התיישב על הספה, עם נקודת מבט ישירות אל יוקי כדי לשים לב מתי היא תקום, לפני שחזר אל המכתב.
"עוד משהו, ארין אמרה שהיא עדיין לא מצאה את האבא, אבל היא מצאה את האמא שלך. והיא דווקא יותר קרובה ממה שחשבת. אמא שלך היא ג'ינרבה ג'יני וויזלי."
וזה היה הרגע שכריסטופר הרים את מבטו בפתאומיות, רק כדי להיפגש עם עיניה האדומות של יוקי.
