אוקי דוקי, לסיפור נכנסת דמות חדשה שאני מקווה שתלמדו לאהוב כי היא הולכת להיות דמות ראשית אם תהיה עונה שנייה...
עוד משהו, סליחה שלא העלאתי מלא זמן, להגנתי אמרתי לכם כבר שיקח לי זמן...
משהו אחרון לפני הפרק, אני צריכה עזרה, בסוף הפרק אני אכתוב ומי שירצה לעזור מוזמן לכתוב לי בהודעות (לא בצ'אט) ואני אענה :)
---
שלושה ימים.
שלושה ימים עברו מאז הסיוט של ג'יני, שממשיך לחזור על עצמו.
שלושה ימים עברו מאז שכריסטופר בריאן פארקר הגיע להופעה בבית הספר שלהם.
שלושה ימים מאז שמאלפוי דרש הסבר וג'יני מתחמקת ממנו מאז.
היא קמה כמו בכל בוקר, ניק כבר הייתה מחוץ לחדר, בטח מטיילת עם לואי שוב. ג'יני לבשה את מדי בית הספר במהירות, היא כבר לא לוקחת את השרביט איתה לכל מקום, יש לה מחבוא מיוחד בשבילו. היא לקחה את התיק עם המחברות והספרים והניחה אותו על כתפה לפני לדלת, פותחת את הדלת וכמעט טורקת אותה בפרצופו של האדם שעמד שם.
מאלפוי נשען על משקוף הדלת ובהה ישירות אל תוך עיניה הכחולות.
"טעית בדלת."היא אמרה וסגרה את הדלת, אבל רגלו עצרה אותה.
"אבל אני באתי לדלת שלך." הוא אמר כשפתחה את הדלת וגילגלה את עיניה אליו.
"מה אתה רוצה?" היא סידרה את התיק והתכוונה לצאת.
"לדבר."
"לך לפסיכולוג." היא אמרה והחלה ללכת, טורקת את הדלת מאחוריה מבלי להסתובב, רק כדי שהוא יתפוס את ידה כדי למנוע ממנה ללכת. היא נאנחה והסתובבה, מביטה בו מסדר את התיק לפני שדיבר.
"אני חושב שמגיע לי הסבר."
"על מה?"
"על הכל, ג'יני." הוא אמר, משתמש בשמה הפרטי ולא בשם המשפחה כמו בדרך כלל.
"טוב, אני לא יכולה היום במילא, אני נפגשת עם כריסטופר אחרי הלימודים." היא הסבירה והוא איגרף את ידיו.
"לבד?" הוא השפיל את מבטו לרגע.
"לא, עם רון, הארי, ניק ולואי. אבל זה לא אמור לעניין אותך, ואתה בכלל לא אמור להיות פה." היא נאנחה כשראתה את אחת המורות מתקדמת לכיוונם והיא עקפה אותו והלכה לכיתה, משאירה אותו להתמודד לבדו.
הצרחות מילאו את בית הספר כשכריסטופר פארקר נכנס לכיתה, מחפש בעיניו את הילדה הג'ינג'ית שבדיוק סיימה ללמוד.
ג'יני הייתה חברה של כריסטופר מאז שהגיע לפני שלושה ימים. היא הייתה ממש נחמדה והיחידה שלא כמעט התעלפה כשפנה אליה. הוא היה רגיל ליחס הכוכב שתמיד היה מקבל, אבל היא הייתה היחידה שלא התייחסה אליו בתור כריסטופר בריאן פארקר, הזמר בן השבע עשרה הצעיר והמפורסם, אלא בתור כריסטופר, הוא עצמו.
