היי, אז לקראת זה שעברנו את העשרה פרקים הראשונים החלטתי לגוון קצת.
הפרק הזה יהיה בעצם הסבר על הדמות החדשה שנכנסה לסיפור, כדי שתבינו עליה יותר, כי היא הולכת לקחת חלק חשוב בשאר הפרקים.
הפרק הזה מתרחש בשנה אחרת מהשנה בסיפור (כתבתי שם, אתם רק צריכים לשים לב) ויש עוד דמות משנית שנכנסת לסיפור אבל זה לא ישנה כל כך.
טוב, חפרתי מספיק, תקראו!
-----
השנה היא שנת 2039 כשהסיפור שלנו מתחיל בבית המשוגעים בטוקיו, יפן.
האחות נכנסה לחדר, שיערה החום אסוף בקוקו כשעיניה הכחולות מוסתרות מאחורי משקפי ראיה מזויפות. היא לא הייתה באמת אחות, אבל הייתה לה משימה להשלים בבית המשוגעים הזה.
"אחות!" אחד הרופאים קרא לה, היא התקדמה לכיוונו ועקבה אחריו כשהוביל אותה לאחד החדרים. "אני צריך עזרה במילוי הדוח של המטופלת בחדר 154." הוא הסביר כשהגיעו לחדר שליד החדר המיועד שלהם. הם נעמדו בחדר שבו היה הצד השני של המראה, מראה שמוצבת בכל חדר בבית המשוגעים על מנת שהרופאים יפקחו על המטופלים.
לוסי הראדה, הנערה בת השש עשרה שהתחפשה לאחות, הביטה דרך החלון, המראה החד צדדית. שם היא ראתה אותה שוכבת על מיטה לבנה בחדר לבן, כותונת המשוגעים קושרת את ידיה כדי שלא תפגע בעצמה. על המיטה שכבה החברה הכי טובה שלה מבית המשוגעים, יוקי טנאשי.
"קחי." הרופא הושיט לה את הדף הריק של הדוח, מעיר אותה ממחשבותיה על חברתה. לוסי גילתה לפני כמה ימים מכתב שיוקי קיבלה, כביכול מהוריה, שבו סיפרו לה שהיא קוסמת. כל ילד אחר היה מתעלם או זורק את המכתב, אבל לא לוסי. היא ידעה שהיא צריכה לעזור לה לברוח, מפני שהיא בעצמה הייתה קוסמת. לוסי תכננה הכל, היא התכוונה לשחרר את יוקי מבית המשוגעים שאליו לא הייתה אמורה להיכנס מלכתחילה, עם או בלי קסם. היא הכינה תוכנית שתעזור להם לחזור לעבר ולמנוע מהוריה להילכד על ידי אוליבר פארקר, אותו אדם שהיה מסופר עליו במכתב, אותו אדם שחטף את הוריה של יוקי, אותו אחד ששלח את יוקי לבית יתומים ביפן כדי שתהיה רחוקה מהוריה באנגליה, אותו אחד שבעוד חודש מהיום, יצליח סוף סוף להשתלט על העולם.
"כן," היא אמרה כשלקחה עט שהונח על שולחן החדר. "מה ידוע לך על המטופלת?" היא שאלה את הרופא, הוא הביט לעבר החלון החד צדדי, אל עבר הנערה בת השש עשרה ששכבה על המיטה בזמן שהמשיכה לשבת על קצה המיטה ולצחוק. שיערה הג'ינג'י היה כהה, על גבול האדום, עם קצוות בהירים. עיניה שהיו חומות פעם, השתקפו בנורות הפלורסנט ככתומות-אדמדמות.
"יוקי טנאשי." הוא התחיל. "לפי המידע שניתן לנו, היא הגיעה לבית היתומים הקרוב בשנת 2024 כשהייתה בת כמה חודשים. כחודש לפני שנשלחה אלינו, היא טופלה בבית החולים בעקבות עילפון שנגרם מסיבה בלתי ברורה." מיסה ידעה מה הסיבה, המכתב. לפני חודש בערך, מיסה הייתה זו ששמעה את יוקי נופלת על הרצפה, היחידה שידעה שהעילפון נגרם בגלל המכתב שקראה מהוריה.
"במהלך החודש הזה, מספר ילדים מבית היתומים וחלק מהצוות סיפרו לנו כי היא מדמיינת דברים. שהיא רואה מישהו שקוראים לו אוליבר ששובר דברים בבית, מציק לה, גורם לה להשתגע, אבל היא היחידה שראתה אותו." הרופא המשיך. בטח, רק עכשיו היא הבינה, אם יוקי היא קוסמת, בטח גם אוליבר הזה הוא קוסם, והוא משתמש בלחש מסויים שיגרום רק לה לראות אותו.
"הגבול נחצה כשהיא רצחה את אחת הילדות בבית היתומים והמשיכה להאשים את החבר הדמיוני שלה." הוא הסביר. כן, הילדה שנרצחה, אז יש סיכוי גדול שזה בעצם היה אוליבר הזה שהרג אותה, והאשמה נפלה על האדם הנראה היחיד בחדר. יוקי.
"אחרי המקרה הזה הכנסנו אותה לכאן, היא עדיין ממשיכה לצעוק על מישהו שקוראים לו אוליבר שכביכול נמצא בחדר. במשך שנה וחצי שהיא פה, היא ממשיכה לצחוק כל הזמן. ולא צחוק נורמלי של אנשים, אלא צחוק משוגע כזה. בכמה ימים האחרונים היא ממלמלת ש'הוא יבוא עוד חודש להרוס את הכל'. עדיין לא הבנו על מה היא מדברת." הרופא סיים, לוסי כותבת הכל במחברת. "כתבת הכל?" הרופא שאל, לוסי מהנהנת כתגובה.
"יופי, עכשיו הכיני את המטופלת לסיור היומי בחצר." הוא לקח את הדוח ויצא מהחדר. לוסי כמעט רצה החוצה מהחדר כשהרופא הלך, נכנסת לחדר ליד, החדר של יוקי.
"יוקי, באתי להוציא אותך, אנחנו צריכות ללכת למשימה." לוסי אמרה בשקט כשניגשה לחברתה. יוקי הוציאה צחקוק חלש לפני שדיברה.
"מה עכשיו? תגידו שגם את זה אני מדמיינת!" היא צחקה בקול ונשענה על הקיר. שיערה פרועה ועיניה נעצמות.
לוסי הושיבה את חברתה על כיסא הגלגלים שהיה בפינת החדר ועברה איתה דרך היציאה מבלי לעורר חשד וישירות אל תוך המכונית.
"לאן את לוקחת אותי? זה מבחן? זה בטח עוד מבחן, הם יחשמלו אותי שוב כשנחזור..." יוקי המשיכה למלמל בשקט בזמן שקיפלה את רגליה, ידיה עדיין קשורות.
"ז-זה לא מבחן, יוקי." לוסי נדהמה ממה ששמעה. "אנחנו הולכות לפגוש את ההורים שלך." היה הדבר האחרון שלוסי אמרה במהלך הנסיעה. הבנות הגיעו לגבעה ירוקה, אחת מהמגבעות הירוקות היחידות שנשארו בתקופה שלהן, הן יצאו מהרכב כשלוסי עמדה על הדשא ליד חברתה שישבה בישיבה האופיינית לה מאז שנכנסה למקום המזוויע ההוא. רגליה היו מקופלות לחזה שלה וגבה היה כפוף. לוסי האמינה שהישיבה הזאת בעצם מגוננת, כשלמען האמת זאת לא הייתה הסיבה שיוקי יושבת ככה.
לוסי הגישה ליוקי כוס קטנה עם נוזל ורדרד בזמן שהיא עצמה שתתה את הנוזל שהיה בכוס שהיא החזיקה.
"תשתי, זה לא יפגע בך." היא אמרה בשקט, יוקי הרימה את מבטה ושתתה את הנוזל, מחזיקה את הכוס בעזרת האגודל והאצבע שלה. לוסי מלמלה משהו קטן בשקט, את הלחש חזרה בזמן שהביאה איתה.
עברו שתי דקות וזוג הבנות התעלפו ונפלו על הדשא הירוק, רק כדי להתעורר כמה דקות לאחר מכן באותו מקום, לפני כעשרים שנים.
---
בתמונה: לוסי הראדה
