לבחור נכון כדי לאהוב

לורן זה הזמן לברוח.

פרק 12
התחלתי לתכנן איך אני בורחת מליאם זה לא יהיה קל כי הוא יודע איפה המקומות הרגילים שאני בורחת אליהם, אני לא מתכוונת להיות טיפשה הפעם ולתת לו להגיע אלי בכזאת מהירות אני אהיה חכמה יותר. "מרתה, אני צריכה את עזרתך." התקשרתי אליה וביקשתי את עזרתה ידעתי שהיא הבן אדם היחיד שלא יבגוד בי. "מה את צריכה לורני?" מרתה שאלה אותי בקול אימהי. "אני רק צריכה שתגידי לליאם שחזרתי הביתה." אמרתי לה בקול מוטרד. "אני לא יכולה לעשות את זה לורה." הופתעתי, ליאם כנראה משחק בכולם ואיכשהו הוא הצליח להגיע גם אל מרתה הרגשתי חסרת אונים.

אין לי שום דבר מול ליאם לא חברים, לא משפחה, זה רק אני בעצם. אבל החלטתי לא לוותר יותר מידי מהר. התעשתי על עצמי לקחתי כמה חבילות של שטרות ורצתי מהר לכיוון תחנת המוניות שהייתה שם. "מהר! אני צריכה מונית לרחוב אדיסון 131 בדחיפות." צעקתי לבחור שעובד שם. "אוקיי בלי לחץ גברתי-" הבחור בהה בי במשך כמה דקות ואני הסתכלתי בחלון לראות שהאנשים שלו לא מחפשים אותי.

"בבקשה אני ממש חייבת ללכת." התחננתי, פחדתי שהם יתפסו אותי ושלא יהיה לי יותר הזדמנות לברוח. הבחור נעמד חייך ותפס בזרועי. "בואי נצא מהדלת האחורית." מיהר להגיד ומשך אותי אתו לעבר היציאה. רצנו לעבר מכונית שחורה קצת חשדתי אבל הכל עדיף מאשר לחזור לליאם. נכנסנו לרכב, קצת התנשפנו ואז הוא התחיל להסביר לי הכל. "קוראים לי מייקל, אבל את יכולה לקרוא לי מייק." אמר. "אני ראש המאפייה האחרת שנאבקת בליאם." עייני נפערות וניסיתי לצאת מהרכב ידעתי שזה לא רעיון טוב להיכנס לשם אני והשטויות שלי. "אל תפחדי, אני לא אפגע בך. למען האמת ראיתי אותך אתו כבר מספר פעמים, ראיתי שאת לא מאושרת אתו ורציתי להציע לך לברוח ממנו אבל ידעתי שזה סתם יגרום להצתה מיותרת של היריבות שלנו."

מייקל הרגיע אותי וביקש מנהגו לנסוע לביתו בקצה האחר של העיר. "אין לי כלום חוץ מזה." הראיתי לו את הכמות בגדים שלקחתי ואת כמות השטרות שיש לי. "את תישארי אצלי בינתיים, אבל זה לא אומר שאין לי חוקים." מייקל הקשיח את דיברו לפתע. "מה החוקים?" התעניינתי. "זה לא ממש חוקים זה יותר תנאים." הוא הרגיע את דיברו. "אוקיי, מה הם?"

"אני צריך רק דבר אחד וזה, שתבואי איתי לכל אירוע שמזמינים אותי רק תהיה נוכחת לידי." הוא ביקש עיניו נראו כאלו משהו מחץ אותו בדיוק כמה דקות לפני שבאתי. "מה קרה?" שאלתי לפתע. "הא?" הוא שאל בחזרה. "רואים בעיניים שלך שמשהו עבר או עובר עלייך אתה רוצה לשתף?" שאלתי בלי פחד. "את בחורה עם אומץ נכון?" חייך חיוך שטני. "עברתי בכמה חודשים האלו, דברים כל כך קשים וגיליתי על עצמי שאני חזקה יותר מכולם." אמרתי בביטחון. "מה עברת?" התעניין בי. "גיליתי שאין לי משפחה, גיליתי שהחברים הכי קרובים שלי הם בוגדים והאדם שהייתי בטוחה שהוא הכי קרוב אלי אנס אותי הכניס אותי להריון ואחרי כמה חודשים הפלתי את התינוק שלי