לבחור נכון כדי לאהוב

האיש מהעבר.

פרק חמש
עליתי לדירה של קמרון והתחלתי לאסוף את חפציי לאט, לאט, ובפנים אני מתפוצצת לא הייתי צריכה להתגרות בטום ולהשתמש בקמרון בשביל זה. הנחתי שהם עדיין במועדון, אז הלכתי להתקלח לפני שאצא מהבית של קמרון. כמה דקות אחרי שמעתי שהם נכנסו לבית ומיהרתי להתלבש, קמרון נכנס בדיוק כששמתי את הלבשה התחתונה שלי. "ואוו." הוא נעמד ובהה בגופי במשך כמה דקות קמרון התקדם אלי ודחף אותי לקיר. "אל תלכי, אל תעזבי אותי בבקשה." קמרון התחנן ואני החלטתי לעזוב בגלל שלא מתאים לי יותר המריבות הבלתי פוסקות שלהם. "קמרון אני חייבת ללכת בבקשה תשחרר." אמרתי, קמרון נכנע ונתן לי לעבור אך לא רציתי להשאיר לו תחושה רעה בלב. "קמרון." קראתי לו, והוא הסתובב אלי נישקתי אותו והלכתי, אך הוא החזיק לי את היד ומשך אותי אליו. "תכתבי לי כשתגיעי לאבא שלך בסדר?" אמר לי והשבתי לו בחיוב לקחתי את המזוודה שלי ונפרדתי מכריס וטום שחיכו לי בסלון.

ירדתי למטה וחיכיתי למונית. כמה דקות אחרי הגיחה לידי מכונית קבריולט, היא נעצרה ממש מולי ומתוכה יצא איש מסוקס עם חליפה. "תכנסי לרכב!" ציווה ואני לא הבנתי מה הוא רוצה מחיי. "לורן תכנסי לרכב." האיש אמר בקול רגוע יותר. "לא! מי אתה בכלל?" התעצבנתי וגם הוא. במשך מספר דקות הוא ניסה לשכנע אותי לבוא איתו עד שפשוט הלכתי משם. הוא הלך אחרי ומשך את ידי. "בואי איתי עכשיו!" התעצבן ומשך אותי אל חזהו. "למה נראה לך!" השתחררתי מאחיזתו והתחלתי לרוץ יחד עם המזוודות שלי. הבחור רץ אחרי ואני רצתי אך לבסוף התעייפתי ועצרתי לנשום בזמן הזה הוא השיג אותי. "סוף סוף עצרת." אמר והתנשם.

"איך קוראים לך ומי אתה?" שאלתי בעצבים. "ליאם ליר." אמר והושיט את ידו. "תתרחק ממני." הזזתי את ידו ממני והלכתי. "למה את חושבת שאת יכולה פשוט ללכת?" ליאם הכניס אותי בכוח, למכונית ונעל את הדלתות. "אנחנו נוסעים עכשיו לשדה התעופה." קבע והתחיל לנסוע, ואני נשארתי המומה ממה שקרה עכשיו, הוא נסע במהירות לשדה התעופה. ירדתי מהאוטו והתחלתי לרוץ לכיוון אזור המוניות שהיה שם אך שני אנשים רצו לעברי ותפסו אותי. "מה לעשות איתה בוס?" שאלו אותו ליאם צחק וביקש שיורידו אותי. "לא הייתי צריך לספר לך עכשיו אהובה שלי אבל..." איך שליאם בא לספר לי הוא קיבל שיחת טלפון. ליאם לקח את זרועי ועלה איתי למטוסו הפרטי. "מה קורה פה?" אני מנסה להבין מה הולך.

"עוד מעט תדעי הכל." אמר, וחזר להסתכל בפלאפון שלו. התעצבנתי כל כך, ורציתי להעיף לו משהו לראש, נרגעתי אחרי כמה דקות ופשוט נרדמתי. אחרי הרבה שעות של טיסה, ליאם העיר אותי ונסענו למקום מוכר רגע זה ממש מוכר לי. "זאת האחוזה של אבא שלי!" צעקתי כשהגענו לשם. ליאם חייך אלי במסתוריות והלך לצידי גופי, הבעות פניו הסגירו שמשהו הולך פה וזה לא טוב בכלל. נכנסנו לבית, ומרתה קיבלה את פנינו, כל כך שמחתי לראות אותה אחרי הרבה זמן שלא התראנו. "לורן, יפה שלי כמה גדלת!" אני ומרתה לא התראנו מאז שהייתי בת שש עשרה, כל כך התגעגענו אחת לשנייה ."בואו תשבו, אני אקרא לאבא שלך ואז אגיש לכם צוהריים." היא אמרה והלכה לקרוא לאבי.
"את מאוד יפה לורן." ליאם החמיא ושם את ידו על ידי. "תודה גם לך לא חסר, אתה כל כך.. כל כך סקסי." אוי מה אמרתי? "אני שמח לדעת את זה." מבטו נהפך לסקסי כשהוא אמר את זה פתאום ממש באלי עליו למרות מה שהיה בהתחלה איתו.