לבחור נכון כדי לאהוב

לורן את בטוחה עכשיו.

פרק 14
לורן בקומה מעל חודש, הדאגה של כולם לא עזבה אותם לרגע. אך אז מתקפת פתע על הבית שלהם הוציאה אותם מאיזון הם ממשיכים להילחם ולהגן על לורן כי הצבא של ליאם הגיע.

"נו, נו, נו, מייקל דיוויס המועמד החדש ללוזריות של המשפחה שלך." ליאם צחק עלי והוריד לעברי אקדח לרקה. "איפה היא?" שאל בעצבים. "איפה מי?" המשכתי עם המשחק שלי. "איפה אשתי?" חייך. "איפה היא באמת?" התגרתי בו. "תסתום ותגיד לי איפה לורן, חתיכת דביל!"
הוא צרח עלי. "למה שאגיד לך איפה היא, אני לא אחד מהבוגדים שבגדו בה." ליאם צחק, לקח את ליזי החזיק בה וכיוון את האקדח שלו לרקה שלה. "יש לך עשר שניות להגיד לי איפה לורן, אם לא היא תמות!" התגרה בי לא רציתי להפר את ההבטחה שנתתי ללורן אבל החיים של אחותי תלויים בה.

"היא בחדר מצד שמאל, אבל היא לא בהכרה כבר חודש!" אבי צעק ואז ליאם שחרר את ליזי שרצה לכיוון אמא שלי. "מה קרה לה?" ליאם השתדל לא להיות עצבני מידי. "היא התמוטטה בגלל מה שעשית לה, הגוף שלה לא יכל להכיל את זה יותר." אמרתי לו והוא התעצבן והחל להרביץ לאחד האנשים שהיו בחדר. "תשמרו עליהם אני כבר בא!" צעק וטרק את הדלת.

נ.ק ליאם.
לורן ברחה ממני, אני לא האמנתי בהתחלה אך אז זה היה ברור היא מנסה לברוח ממני כבר כמה חודשים... היא לא מתייאשת הקטנה הזאת. הדבר היחיד שהיא לא יודעת עלי הוא, אני לא מוותר מהר במיוחד שזה נוגע לבחורה שאני אוהב. אני מתכוון להילחם עליה בכל יכולתי.

"לורה!." מצאתי אותה שכובה על המיטה כשהיא לא בהכרה כמו שמייקל אמר. "אני מתכוון לקחת אותך איתי ואני אדאג לך, כשתהיה אצלי בבית אני מבטיח לך. אמרתי ונישקתי את שפתיה הרכות , הן היו ממש כמו מרשמלו רכות רכות ועדינות ממש. המשכתי לנשק אותן לא יכולתי להפסיק לרגע. ידעתי שהמלחמה שלי ושל מייקל לא נגמרה ואם אני אשאר כאן יותר מידי זמן הם יהרגו אותי.

רציתי שהיא תדע שאני אוהב אותה ואני רוצה אותה לידי. ההשבעה שלי עוד כמה ימים, ואז אוכל להפעיל את כל המטה שלי ולחסל סופית את מייקל. "את תהיה הנסיכה שלי ולבסוף גם המלכה שלי." לחשתי לה ויצאתי מהחדר הרגשתי יותר רגוע אחרי שראיתי אותה ושזה הסב לי המון אושר.

"תתרחק מהחדר הזה." איש אחד בא מאחוריי והתחיל לאיים עלי. "מי אתה חושב שאתה הא?" פניתי אל האיש ובתגובה הוא ירה בידי. "פאק חתיכת בן אלף!" צרחתי מכאב, הדמות התקרבה אלי והמשיכה להרביץ לי. הייתי חסר אונים אבל לא להרבה זמן, קמתי על רגליי והמשכתי להרביץ לו כמה שיותר חזק זה היה קרב שנמשך המון זמן. אני ניסיתי לעצור את זה אבל הוא המשיך, והמשיך עד שלא היה לי כמעט אוויר.

"שלא תעז לחזור לפה, אחרת אתה תמות!" הדמות אמרה וחזרה לבית. אני נשארתי בחוץ מנסה להבין מה קרה לי הרגע. "אדוני אתה בסדר?" אחד המשרתים שלי רץ לעברי והרים אותי. "כן, אני בסדר תודה." המשכתי לרכב הורתי לכולם לחזור והסתקלנו משם הפעם הפלישה שלי לא עבדה אבל היא תעבוד בפעם הבאה.