"האוכל המורעל?"
"מוכן."
"בור הנחשים?"
"מוכן."
"הטקסט להלוויה?"
"מוכן."
"יופי." אליס נשמה לרווחה. חתונתה מתקיימת בעוד מספר דקות בלבד, והכל צריך להיות מוכן.
"חלק מהאורחים כבר הגיעו," היא אמרה, מציצה על האנשים מהחדר הקטן שליד האולם. היא ראתה את הוריה ואחותה הקטנה, מריאן.
"כולם נראים כבו בובות שעווה נמסות," היא אמרה בגועל למראה התלבושות המגוחכות והאיפור הנורא. רק מריאן נראתה סבירה, אבל גם היא נראתה נורא. 'זה בכלל לא מתאים לגילכם,' היא כמעט אמרה להם, בתוספת הערות עוקצניות במיוחד ששמרה, אבל עצרה בעצמה. יש לה דברים חשובים יותר לעשות עכשיו. כמו להתארגן לחתונה.
היא קיוותה שתוכניתה תעבוד. מעולם לא חשבה שהנקמה תהיה מתוקה כל כך.
* * *
מריאן ניסתה להתרחק ממשפחתה כמה שאפשר, להיראות כמה שפחות קשורה אליהם. 'הורים יכולים להיות לפעמים כל כך מביכים,' היא חשבה לעצמה. 'אבל זה לא אומר שאני נראית כמו פאר היופי. יותר כמו בובת שעווה נמסה.' היא נזכרה שזה הביטוי שאליס השתמשה בו הכי הרבה בשביל לתאר משהו מכוער ומזוויע, והופתעה מהדמיון שביניהן.
האורחים התחילו להגיע. 'סוף כל סוף,' חשבה מריאן. 'למה כולם איחרו בכל כך הרבה?' ואז היא נזכרה שהיא ומשפחתה הקדימו.
'הורים מטופשים,' היא חשבה לעצמה בפעם העשרים באותו היום וניסתה להיטמע בין הקהל שסביבה. 'הורים מטופשים.'
היא נתקלה באישה בשמלה לבנה, שנראתה כבת העשרים בגילה. "אאוץ'!" צעקה האישה והרכינה את ראשה כדי לראות את הננס המעצבן שבו התנגשה הפעם. עיניה קלטו את אחותה הקטנה.
"או, מריאן! אחות קטנה!" אליס אמרה בחיוך מזויף שאפילו מריאן הצליחה לזהות. "איזה יופי שבאת לחתונה שלי! איפה אבא ואמא?"
"הם..." מריאן היססה. "הם די רחוקים מכאן." היא לא ציינה שהיא התרחקה מהם בכוונה, אבל זו עדיין הייתה חצי אמת.
"אה... חבל," ענתה אליס. "אני אלך לחפש אותם."
"אה... לא!" צעקה מריאן וגרמה לכמה זוגות עיניים מופתעות להסתכל עליה. "אני... אה... רוצה לדבר איתך! לא ראיתי אותך כבר אחת עשרה שנה, את יודעת..."
האנשים הפסיקו להביט בהן. מריאן נשמה לרווחה. "בבקשה...?"
אליס הסכימה, כמובן. אם לא רוב הסיכויים שזה יעורר חשד. וזה הדבר האחרון שאליס הייתה רוצה, מכיוון שבחתונה הזו יש הרבה במה לחשוד.
"עם מי את מתחתנת?" שאלה מריאן במהירות. "איך קוראים לו? האם הוא כמוך או שונה ממך? למה עזבת אותי ואת אבא ואמא? בת כמה את עכשיו? מה התכנון שלך לחתונה? מתי את ובעלך לעתיד התחלתם לתכנן את החתונה? למה את לא עונה על אף אחת מהשאלות שלי?"
אליס נשמה נשימה עמוקה. "בואי איתי, מריאן. יש לי משהו להראות לך."
מריאן הלכה אחרי אליס בהיסוס. היא ראתה שמשהו השתנה באליס במהלך השנים האחרונות. משהו בה הרגיש אפל יותר, רע יותר, אבל זו עדיין הייתה אותה ילדה שברירית שהכירה ושניסתה להגן עליה. אליס השתנתה רק בקושי. מריאן עדיין יכולה לבטוח בה.
אבל אז היא ראתה.
YOU ARE READING
אור סגול כחלחל
Fantasy* לשעבר 'מריאן' * מריאן היא נערה רגילה. עד כמה שאפשר לקרוא לחייה "רגילים". ביום אחד, היא גילתה שאחותה הגדולה, שברחה מהבית לפני יותר מעשור, חוגגת את חתונתה. ועוד יותר מזה, שאחותה הגדולה מתכננת רצח. הרצח של מריאן. ובאותו יום, אחותה מממשת את תוכניתה...
