פרק 3

36 1 0
                                    

"אליס, שלא תעזי אפילו לחשוב על זה."

בור עמוק ניצב מולה. מה שהיה בתוכו גרם לה להסיט את מבטה במהירות. היא לא רוצה למות ככה.

מריאן לא הבינה הכול, אבל כעבור כמה דקות זה היה ברור עד כדי גיחוך. היא הופתעה מכך שלא עלתה על זה קודם.

"את לא זוכרת?" גיחכה אליס.

היו למריאן רק כמה שניות. היא הייתה צריכה לברוח, לתפוס את אליס ולהאשים אותה בכמעט-רצח מכוון. חבל שהיא לא עשתה זאת עד עכשיו.

"הו, אני זוכרת," ענתה מריאן במהירות ורצה.

"שלא תחשבי על זה אפילו לרגע, ננסית." אליס תפסה בה ומנעה ממנה לזוז.

מריאן צחקה צחוק יבש ופלטה את המשפט הראשון שעלה לה לראש. "גדולה ממני רק בחמש שנים וכבר קוראת לי ננסית? לא יפה מצדך."

"קטנה ממני רק בחמש שנים וכבר חושבת שיכולה להחזיר לי?" אליס החזירה לה באותו המטבע.

"היית כזו גם בגילי."

"טוב, מספיק עם הדיבורים," אליס הודיעה בתוקף ודחפה את מריאן. השנייה איבדה את שיווי משקלה ונפלה בצרחה חדה שנקטעה במהירות.

איזו דרך מטופשת ונוראה למות בה.

כל הנחשים הסתכלו עליה, רואים פולשת.

* * *

מריאן מעדה קדימה. היא השתטחה על האדמה ושמעה לחשושים כועסים מסביבה.

"הנקמה... היום ההוא... את באמת חושבת שזה היה כל כך נורא? איך את עוד זוכרת?"

"לא זכרתי," חייכה אליס חיוך זדוני. "אבל אז, מישהו הזכיר לי." היא כרכה את ידה סביב כתפו של גבר שעמד לידה.

"מי האיש ה –"

"שלא תטרחי אפילו לגמור את השאלה. אפילו אני לא יודעת."

"אבל את אמורה להתחתן עם מישהו שאת אוהבת!" מריאן דבקה באמונתה, אף שידעה שהיא לא נכונה.

הנחשים התקרבו.

"אליס, בבקשה!" מריאן זעקה. "תעזרי לי!"

אליס רק בהתה בה באימה ובפחד, אבל ברגע האחרון התעשתה וחייכה, כאילו היא מרוצה מכך שאחותה עומדת למות בדקות הקרובות.

"היא כבר החליטה," אמר הגבר. היה לו שיער חום כהה וארוך שנאסף בזנב סוס גבוה, ועיניו היו כמו תהום שמובילה לגיהינום. 'ככה אליס תמיד דמיינה את השטן,' חשבה מריאן. 'אולי היא עדיין שונאת אותו. היא אמרה שהיא לא מתחתנת איתו מאהבה. אולי נשאר בה משהו טוב אחרי הכול.'

הנחשים היו במרחק כמה מטרים ממנה. עכשיו היא שמה לב שלכל אחד מן הנחשים יש סוג שונה של ארס. 'כדי שבכל מקרה, אני אמות.' היא הרכינה את ראשה והתפללה לעזרה.

ההכשה הראשונה הגיעה.

אור סגול כחלחלWhere stories live. Discover now