"מריאן," אמרה אופאל. "הזיכרונות שלי חוזרים אלי." היא חייכה.
מריאן הנהנה. "מה את זוכרת?"
"זה קרה בלילה. היום שבו מתתי." אופאל בלעה את רוקה. "בדיוק חזרתי מחברתי מאיה, שעיכבה אותי הרבה. היא זו שהכינה את ארוחת העבר באותו יום, והיא רצתה ביקורת שלא משוחדת לטובתה. חזרתי הביתה, וסיפרתי לאמא שלי על האוכל הטעים. היא הביאה לי את מה שנשאר מארוחת הערב והלכה לישון. אני, לבינתיים, התחלתי לרקום." אופאל הזיזה את ידה בתנועת רקמה, וחיוך קטן הופיע על פניה.
אופאל עצרה כדי לנשום והתיישבה על הרצפה, שלא תיפול. "כשהתעייפתי וקמתי כדי להניח את הרקמה במקומה, הרגשתי את זה. כאב חזק, שהפיל אותי לרצפה. הוא התפשט בכל גופי, מונע ממני לקום ועוצר את נשמתי. צרחתי בחוזקה, מקווה שהורי ישמעו ויבואו למטה כדי להביא אותי במהרה לבית החולים. החזקתי במחט הרקמה חזק, אך כשהכאבים התחזקו שמטתי אותה מבין אצבעותיי הרועדות. 'האוכל... של מאיה... הוא מורעל', הספקתי לומר כשראיתי את אימי ואבי יורדים בבהלה, אך כשנייה לאחר מכן איבדתי תחושה. כשהורי הגיעו אל סוף המדרגות, הם ראו את גופתי שרועה על רצפת הבית."
אופאל ייבבה והתכווצה במקומה. דמעות הרטיבו את לחייה וירדו אל הרצפה. "אף פעם לא אראה אותם שוב, מריאן. את מבינה אותי?"
* * *
הנרי נכנס לאולם הגדול. הלורד חיכה לו שם, יושב בנינוחות על כיסאו.
"הלורד?" שאל הנרי. "לא הייתי אמור לפגוש אותך. למה קראת לי?"
עיניו האדומות של הלורד הבזיקו. "היה לי קצת זמן לעזוב את כדור הבדולח. מריאן וחברתה הפסיקו את פעילותן לכמה זמן, ורציתי לנוח קצת מהטלטלות הבלתי פוסקות." הוא התנשף. "מה שלום אשתך אליס? אני מקווה שהיא לא הספיקה לקשר בין הפרטים."
הנרי היסס. "היא לא נמצאת בבית כבר כמה ימים. אני לא יודע מה-"
"מה אמרת?" שאל הלורד בקרירות. "איני בטוח אם אוזני שמעו נכון את אשר אמרת. תקן אותי אם אני טועה. אתה אמרת שאשתך ברחה ללא השגחתך?!" עכשיו הוא כבר כמעט צעק.
"כ-כן," ענה לו הנרי בבהלה. הוא לא חשב שהלורד יכעס כל כך. הרי מה אליס חשובה בעניין זה?
"צא לחפש אותה!" שאג הלורד. "עכשיו!"
* * *
בתחילת הטיול הקטן שלה, אליס לקחה מהנרי לא מעט כסף בשביל האספקה. וטוב שכך, אחרת היא לא יכלה לשלם על המלון שבו נמצאה.
היא ישבה על אחת הכורסאות בחדרה ונחה. עבר הרבה זמן מאז יכלה להירגע בשקט. כל מה שעליה לעשות לבינתיים הוא לחכות עד שתשמע צפירת מכוניות ורעשים מעורבבים ביחד עם דיבורים מבולבלים. היא לא ידעה איך מריאן חזרה, אבל כן ידעה שמריאן תצליח להסתדר שוב רק עוד המון זמן.
היא קיוותה שהנרי לא בא לחפש אותה. מי שמעסיק אותו, מי שלא יהיה, לא בצד שלה. הוא גרם לה לרצוח את מריאן, ואם הוא יתפוס אותה, הסיכויים שגם היא תמות לא היו קלושים כל כך.
היא צריכה להתחבא. לברוח כל עוד אפשר.
היא ארזה את חפציה בפעם השנייה והתכוננה לצאת לדרך.
* * *
הנרי הזיע. הוא אמנם הלך רק כמה דקות, אבל כבר הרגיש כאילו רץ ריצת מרתון. מה לעשות, אלו התוצאות בלי אימונים כבר כמה חודשים. הוא העיף את שיערו הארוך לאחור בנשיפה, וניגב את פניו המיוזעות במטלית רטובה שהביא לשם הצורך.
מכשירי איתור. למה הוא לא חשב על זה לפני שאליס ברחה? אם הוא היה יודע איפה היא עכשיו, זה בהחלט היה יכול להועיל לו. אם אליס ברחה, זה אומר שהיא גלתה לפחות חלק מהתוכנית, אם לא את כולה. והיה אסור שזה יקרה.
הנרי עצר לרגע. הוא בזבז יותר מדי זמן, אבל הוא גם חייב עצירות. הוא הוציא את בקבוק המים שלו ושתה בלא הפסקה.
אם היה לו לפחות קצת קסם, כמו שיש ללורד, זה היה יכול לעזור ולשפר את המצב בהרבה. אבל לא, הלורד יכול לראות אנשים בקריסטל אבל לא למצוא את מיקומם.
הוא חייב למצוא את אליס, עכשיו. רק הלוואי שידע איפה לחפש.
YOU ARE READING
אור סגול כחלחל
Fantasy* לשעבר 'מריאן' * מריאן היא נערה רגילה. עד כמה שאפשר לקרוא לחייה "רגילים". ביום אחד, היא גילתה שאחותה הגדולה, שברחה מהבית לפני יותר מעשור, חוגגת את חתונתה. ועוד יותר מזה, שאחותה הגדולה מתכננת רצח. הרצח של מריאן. ובאותו יום, אחותה מממשת את תוכניתה...
