אור סגול כחלחל

פרק 15

אופאל ישבה על ספסל עץ וחשבה. היא ישבה באותה התנוחה כבר הרבה זמן, אך זה לא הפריע לה.

מריאן עוד לא חזרה. אופאל הבינה שמשהו מעכב אותה, ודאגה לשלומה. קצת מוזר, בהתחשב שהיא עוזרת ללורד במטרה לחסל אותה. אבל היא כבר הבינה שאם היא רוצה לשרוד, היא תהיה חייבת ללכלך קצת את הידיים.

היא קיוותה שמריאן תחזור בקרוב. היא רצתה לדחות כמה שאפשר את הרגע שבו תפגוש אותה שוב ותיאלץ לחזור להעמדות הפנים, אבל גם ידעה שככל שמריאן מבזבזת יותר זמן, ככה יותר ויותר כוח אוזל לה. אופאל קיוותה שאם קצב ההתפוגגות של מריאן יואט, עוד יהיה לה קצת זמן לספר לה על הכול. בתקווה שמריאן לא תכעס עליה.

בתקווה קלושה. כי אופאל כבר הבינה שמריאן לא מהססת לנקום באנשים. היא כבר מתה פעם אחת, ואם תגלה על המוות השני הצפוי לה, הנקמה כבר תשלוט בה.

אופאל נזכרה שוב איך הלורד גייס אותה לשורותיו. הוא הופיע מולה דרך הקריסטל הגדול שבטירתו, ואיים עליה. הוא אמר שכל מי שיעמוד בדרכו יחוסל, ושעקב אחריה ואחרי מריאן מספיק זמן כדי להבין שאופאל לא רוצה להתפוגג. הוא הבהיר את כוונותיו טוב למדי, ואופאל הבינה. אם לא תצטרף, תמות. שוב. וכמו שאמר, היא לא רוצה את זה.

בהתחלה היא חשבה שזה יהיה בסדר. אולי אפילו כיף, למרבה החלחלה. כי בסוף היא הייתה אמורה לקבל הרבה יותר ממה שהיה לה כבר. אבל ככל שהיטיבה להכיר את מריאן, היא הבינה שלעולם לא תוכל אפילו לחשוב שוב על לעזור להשמדתה. ופתאום עבודתה נראתה כגיהינום.

היא הייתה חייבת להישאר, להקשיב לתוכניותיו הנוראיות. הוא אמנם רק רמז עליהן, אך אופאל הייתה חכמה מספיק כדי להבין את הכול בשלמותו.

מחשבותיה של אופאל נקטעו, כשאור סגול כחלחל הופיע במרחק מה ממנה. האור התפוגג במהרה, וחשף את מריאן, יושבת על הרצפה ובוכה. אופאל מיהרה אליה ותמכה בה בזרועותיה.

"מה קרה לך?" שאלה אופאל בדאגה, והפעם זו לא הייתה מזויפת. היא הרימה את מריאן המתייפחת ואחזה בה בחוזקה.

"מריאן?" היא שאלה שוב, הפעם בבהלה מסוימת. "תעני לי!"

"המשפחה שלי..." מריאן מלמלה בלחש. כובד גופה גבר, ואופאל הבינה שמריאן מרפה.

"מה קרה עם המשפחה שלך?" לחצה עליה אופאל, בדאגה לא ברורה.

"המשפחה שלי... אני... אני פגשתי אותם."

* * *

אולי הלורד היה תקוע כרגע בצורה לא נוחה למדי, אבל הוא כבר ידע מה הם היתרונות. אז הוא כבר הבין שעדיף לו כך.

הוא עוד הרגיש את הכוח של מריאן מגיע לכל חלק בצורת העשן הסגלגל הזמנית שלו. הוא הרפה ונח על קירות הכדור, עד שקפץ בבהלה מרעד שעבר בכדור הבדולח.

הוא נאנח. למה לא יכל לבחור בכלי נוח יותר, כמו קובייה או תיבה? זה היה יכול להיות כמו חדר קטן בהתאמה אישית. הרבה יותר טוב מכדור זכוכית שביר ומתגלגל. מצד שני, הוא הבין שהכלי היה אמור להיראות קסום, עד כמה שזה נשמע מגוחך. בשביל שמריאן תחשוב שהוא באמת קסום, מה שהוא לא. הכול הלורד עושה, בלי לקבל שום הערכה. אז שתעריך את העבודה הקשה שלו.

הלורד פער את עיניו- במחשבתו, לפחות. הוא קלט מה ראה לפני דקות ספורות. הוא נזכר פתאום באליס, שרצה מאחורי מריאן וניסתה לקרוא לה, בזמן שמריאן רצה לתוך הרחובות. אך מריאן לא שמה לב אליה.

הלורד הבין מה זה אומר. עכשיו הוא יוכל להגיד להנרי איפה אליס, ולגרום לו לתפוס אותה סוף כל סוף. מצד שני, הוא כבר הבין שאליס משחקת ישר לידיים שלהם. הוא החליט למסור להנרי להפסיק את עבודתו לבינתיים.

הוא חייך. שום דבר כבר לא יפריע לו עוד.

* * *

הנרי החזיק את הקריסטל שבידו בחוזקה. הנרי קיבל את חתיכת הקריסטל ברגע שהבין שהוא צריך לשרוד והצטרף ללורד. הקריסטל שימש כאמצעי קישור בין הלורד להנרי, וגם כן כמזניק, שיעביר אותו היישר את טירתו הגדולה של אדונו.

לפני מספר דקות הוא קיבל הודעה מהלורד, שאמרה לו לחזור את הטירה מכיוון שעבודתו לא נחוצה יותר. למרות שהיה נאמן ללורד ככל יכולתו בלי לפגוע בעצמו, הוא היסס למלא אחר הוראותיו של אדונו. לפעמים הבקשות היו מוגזמות מדי.

הוא החזיק את גביש הקריסטל המזערי מול פניו והטביע את כף ידו על הקריסטל. הגביש סרק את טביעת כף ידו ושילח אותו אל עבר הטירה, כך שאף אחד שטביעת ידו לא רשומה על הגבישים שהלורד חילק לעוזריו, לא יוכל להגיע אל הטירה של הלורד, שהנרי עדיין לא ידע איפה בדיוק היא אמורה להתקיים בעולם.

ראייתו התערפלה ואחרי מספר שניות הוא הופיע מול הלורד, שכמובן, ישב על כיסאו מבלי תזוזה. הנרי לא היה בטוח אם הלורד פשוט בכדור הבדולח, ישן או סתם שקט, אז הוא הסתפק בקידה קצרה אך עמוקה.

הלורד לא הגיב. הנרי הניח שזה אומר שהוא בכדור כרגע, אך בדיוק שהסתובב, קול קרא, "הנרי."

הנרי סב על עקביו וראה נערה בעלת שיער ג'ינג'י גלי ופנים בהירות מלאות בנמשים. עיניה הירוקות סרקו את הנרי במבט בוחן, עד שחשש לזוז, ובגדיה השחורים הארוכים השוו לה מראה של מתגנבת מקצועית.

"מאיה?"

"כן," היא אמרה בפנים חמוצות. "כשלאחיינית שלך אין בית, סביר שהיא תחפש מקום להיות בו בזמן שדודה נטש אותה לטובת עצמו, הלא כן?"

"אני... אני מניח שאת צודקת. אבל איך הגעת לכאן?"

היא נופפה בצמיד הסגול שהיה על פרק כף ידה הימנית. "זה לא חייב להיות בצורת אבן, אתה יודע. וגם אני קיבלתי אחד, כי זה לא שאני רוצה למות."

הנרי הנהן בשקט. אחרי שגרם לה לרצוח את חברתה הטובה, הוא לא יכול להתווכח.