פרק 1

464 35 4
                                    

*נקודת מבט לואי*
סוף סוף סיימתי את הצבא, אני צריך להתחיל לחשוב על אוניברסיטה כדי שיהיה לי עתיד, אבל זה חרא שעכשיו התחיל הקורונה המזויינת הזאת, באמת שאין לי כוח לזה, לשים מסכה, הייתי תקוע בבסיס איזה שלושה חודשים, אבל למשפחה שלי לא אכפת, לא ציפיתי שיהיה להם אכפת, אמא שלי מתה ואבא שלי אלכוהוליסט, אחיות שלי לא אכפת להן. גם ככה אני לא צריך את הטובות שלהם. אני עכשיו באוטובוס בדרך לדירה שלי, עברתי דירה מהבית של ההורים שלי כי לא יכולתי לדאוג למשפחה שלי, לא הייתי מסוגל יותר, אני בדרך לדירה שומע מוזיקה, טו דיירקשן ממש טובים!!
הגעתי לדירה שלי ושם נייל ישב על הספה אוכל פיצה.
"נייל"!!!! צעקתי, הוא נבהל ממש והיה בשוק, אני התחלתי לצחוק בקול והוא רץ אליי, חיבק אותי וחיבקתי אותו בחזרה, הוא התחיל לבכות, " היי היי נייל אני חזרתי אחרי 3 חודשים, לא נעלמתי ל30 שנה" אמרתי לו,
"זה לא משנה, לא ראיתי אותך המון זמן, אני ישנתי עם הבגדים שלך!!" הוא אמר לי והתחלתי לצחוק.
"אני עכשיו בבית וגם אני סיימתי צבא, אני משוחרר עכשיו, אני עוד מעט מתחיל את האוניברסיטה, ואז אנחנו נגור ביחד ואני אעשה עבודות בבית בגלל הקורונה הזאת, אני אהיה כל הזמן בבית, אתה שמח?" שאלתי אותו,
"מאוד!!!" הוא ענה לי.
"טוב, נייל אני חושב שאתה צריך לשחרר, אני רעב רצח!!" אמרתי לו

Love from distanceWhere stories live. Discover now