פרק 22

175 21 0
                                    

"ואז הגעתי הביתה וראיתי אותו בסלון מנשק גבר אחר" הוא סיים את הסיפור ובכה חזק. אני מודה כל כך על זה שהדלת הזאת נעולה. "אם הוא עשה את זה הוא אדיוט לגמרי, הוא פשוט הפסיד מציאה ענקית, אל תדאג, אתה נתת לו להסביר?" שאלתי אותו "לא, אני ישר עזבתי את הבית, הוא קרה אחרי אבל זה לא היה מעניין, הוא פאקינג בגד בי עם גבר אחר, אחרי שראיתי את זה אני הלכתי ל ישון אצל אמא שלי, אומנם זה יותר נסיעה לכאן, אבל זה לא מעניין אותי, אני לא יכול לגור איתו באותו בית" הוא סיים להסביר לי. חיבקתי אותו חזק יותר, היינו על הספה במשרד שלו והשעה הייתה כבר שש בערב, "ליאם תקשיב לי, אתה חייב לתת לו להסביר לך, אין מצב שאין עשה את זה בכוונה, ואן כן, אז הוא אדיוט, אתה אם אתה רוצה אתה יכול להיות איתי ועם נייל בבית, זה קרוב ללימודים וגם ככה יש לנו חדר נוסף עם מיטה שאנחנו לא משתמשים, אתה מוזמן לישון שם" אמרתי לו, אני ונייל באמת צריכים לעשות קניות כי כל מה שאנחנו אוכלים זה פיצה בערב. "תודה לואי אבל אני ממש לא רוצה להפריע לכם, אני מסתדר אצל אמא שלי" הוא אמר לי וניגב את האף. "אתה ממש לא מפריע ליאם, אתה בחיים לא תפריע, אתה תיסע לאמא שלך תארוז את התיק או מזוודה ותבוא לבית שלי, לנייל בטוח לא תהיה בעיה עם זה. אם אתה צריך עוד בגדים לך לדירה שלך עם זאין תיקח את כל הבגדים ותבוא ישר אלי אני אשאיר לך את הדלת פתוחה, אני עכשיו אלך הביתה לדבר עם נייל כדי להכין את החדר כי הוא מלא אבק, וגם אני והוא צריכים לעשות קניות כי אין לנו כלום במקרר. עכשיו קום ממני" אמרתי לו והוא התרוממם. "ובבקשה, אם תוכל, לא לספר את זה לאף אחד" הוא אמר לי והביט לרצפה. הרמתי את מבטו "אין לי למי לספר, אבל אני לא יודע מה להגיד לנייל על זה, שאתה בא לישון אצלי" אמרתי לו והוא גיחך. "תגיד לו את מה שעולה לך למוח, לא תהיה לי בעיה עם זה" הוא אמר לי והתחיל לארגן את התיק שלו. "אני מחכה לך בכניסה של בית הספר עם המכונית, תסיים להתארגן ותבוא איתי, תגיד לי איפה אמא שלך גרה, תיקח את הבגדים ונלך לבית שלי. אלוהים זה כמו זוג נשוי" אמרתי והלכתי לכיוון הדלת. "לואי" הוא קרה לי והסתובבתי "תודה" הוא אמר לי וחייך "אתה תמיד בשבילי ואני תמיד בשבילך" אמרתי לו ויצאתי מהמשרד שלו. אני לא מאמין שהייתי כאן שלוש שעות. הלכתי לכיוון היציאה ואז שמעתי מאחורי. "היי, מה אתה עושה כאן" קפאתי המקומי, ישר זיהיתי את הקול הזה, זה זאין, רק בבקשה שליאם לא יבוא בדיוק עכשיו. הסתובבתי אליו. "אני בדיוק הולך הביתה, מורה היה צריך לדבר איתי" אמרתי לו והלכתי צעדים קטנים אחורה. "במשך שלוש שעות?" הוא שאל אותי. "כן, במשך שלוש שעות, יש מצב אתה מדבר איתי מאוחר יותר אני-" "לואי, חשבתי שאתה- הו, היי זאין" יופי, פשוט נפלא. "ליאם? מה אתה עושה איתו" זאין שאל את ליאם. "אני רק הייתי צריך לדבר איתו על משהו של הלימודים" הוא אמר לזאין וראיתי אותו סוגר את הידיים שלו לאגרופים "היי ליאם, אנחנו צריכים ללכת, מתנצל זאין, נדבר מחר" אמרתי לזאין ומשכתי את ליאם איתי. הכנסתי אותו מהר למכונית ונסעתי מהאוניברסיטה. "לואי, אם המשטרה הייתה רואה את זה, היא הייתה בטוחה שיש לנו רומן" ליאם אמר וגיחך. "כן... עכשיו איפה הבית של אמא שלך, תגיד לי כתובת" אמרתי לו "אני מעדיף לנסוע קודם לבית שלי ושל זאין, יש שם יותר בגדים" הוא אמר לי "אין בעיה רק תגיד כתובת" אמרתי לו והוא נתן לי את הכתובת. אחרי בערך כמה דקות של נסיעה הגענו לבית. הוא היה ממוצא, היה לו שער מברזל וראיתי בו כל מיני צעצועים של כלבים. אני מניח שיש להם כלב. "תעשה את זה מהר, יש מצב שזאין בדיוק עכשיו בדרך לכאן" אמרתי לו וליאם יצא במהרה. המתנתי לו במכונית למשך רבע שעה עד שהוא סוף סוף יצא והיה איתו גם כלב. "אני מקווה שזה לא בעיה שבגירה יבוא איתנו, אני פשוט הבאתי לזאין את בגירה ואני לא רוצה שהוא יהיה איתו" הוא אמר לי והכניס את הכלב למכונית. "זה משנה אם אני אגיד לא?" שאלתי אותו. "לא, כי אני מביא אותו בכל, זאת" הוא אמר לי וחייך חיוך ענקי על הפנים. גלגלתי את עייני. הוא הכניס את המזוודות והכלב כבר היה במכונית, והתחלתי בנסיעה לבית שלי ושל נייל. זה הולך להיות אסון, אפילו לא שאלתי את נייל על זה. בהצלחה לואי, בהצלחה.

Love from distanceWhere stories live. Discover now