שיט, שיט, שיט, זה לא קורה לי עכשיו. למה הוא הקשיב?? "א-אני יכול ל-להסביר" יופי, אתה עכשיו מגמגם לואי, כמה אדיוט אתה יכול להיות. "קדימה" הארי לחץ עליי.
"זה לא הסיפור שלי לספר, וחוץ מזה, אני צריך שתסדר איתי את הבית שלי, אז קדימה, נוסעים אליי" אמרתי לו ותפסתי אותו ביד וגררתי אותו החוצה, זה היה יכול להיות קל יותר אם הוא היה קטן יותר, אני בקושי מצליח להזיז אותו. "תלך לבד, אתה כבד" אמרתי לו והוא גיחך, "לא, אתה פשוט קטן" הוא אמר לי ונגע לי באף. "לא, אתה פשוט ענקי, קדימה, לבית שלי" אמרתי לו והוא בנתיים הוציא את הקסדות מהמטען של האופנוע.
התחלנו בנסיעה, כבר הזכרתי שאני שונא את האופנוע שלו? עדיף לנסוע באוטובוס.
הגענו לביתי והיו שם צעקות. "מה קורה אצלך בבית, זה נשמע כמו בית משוגעים" הוא אמר וצחקתי, יותר נכון שני אדיוטים וכלב אחד. "חכה כאן, אתה כבר נכנס" אמרתי לו והוא הנהן. נכנסתי לבית וישר פערתי את פי. כל הבית היה מבולגן, היו נוצות על כל הרצפה, כמה כלים שבורים, הכלב של ליאם על הספה, ונייל וליאם רבים על הכביסה. "אני יוצא מהבית לכמה שעות וזה מה שפאקינג קרה?!" צעקתי והם ישר השתתקו. "אתם יכולים להסביר לי מה הולך כאן, למה הבית נראה כאילו הוא חטף פאקינג הוריקן??" צעקתי עליהם והם השפילו את הראש. אני עוזב את הבית, לכמה פאקינג שעות וזה מה שקורה שאני חוזר, יש לי מזל שהארי גם כאן כדי שיוכל לעזור לי לנקות. "עכשיו, הארי כאן בחוץ, ליאם, אם אתה רוצה אתה יכול להיות כאן והארי יחטוף שוק ואז יבואו השאלות, או שאתה מעדיף להיות בחדר שלך ושהכלב שלך יהרוס לך אותו ואנחנו לא יעזור, בחירה שלך" אמרתי והוא היה בשקט. "אופציה אחד" הוא לחש והנהנתי. הכנסתי את הארי הביתה ועיניו נפתחו לרווחה, ואז שראה את ליאם, הפה שלו נפתח לרווחה. "ל-ליאם, מה א-אתה עושה כאן?" הארי שאל, הפרצוף שלו היה מצחיק. "זה נושא רגיש, אבל שתדע בנתיים אני נשאר כאן" הוא אמר להארי והראש שלו היה עדיין למטה, הוא כל כך מובך מזה שזה קורע. "אוקיי, נייל, אתה הולך להביא שואב אבק, צריך להעיף את כל הנוצות המזדיינות האלו מכאן, אני אלך להביא את המטאטא והארי אני אביא לך מגב ודלי ואתה תעשה ניקיון, ליאם, קח את הכלב שלך החוצה, תסחוב אותו על הידיים כי יש כאן זכוכית על הרצפה, ותודה לכם על זה. תיזהר ואל תחזור עד שאנחנו מסיימים, זה עלול לקחת זמן אז אתה יכול ללכת לקניון או משהו" אמרתי לכולם וליאם היה נראה נורא. "לואי, אפשר לדבר איתך בחוץ בבקשה?" ליאם שאל אותי והנהנתי אליו. יצאנו החוצה עם הכלב של ליאם והוא קשר אותו לגדר. "לואי תקשיב, סליחה על כל הבלגאן שעשיתי, אתה עכשיו צריך לנקות את הכל בגללי, אני רוצה לעזור לכם, אני לא יכול פשוט לשבת בחיבוק ידיים ואתם תנקו את הבלגאן שלי, תן לי לעזור בבקשה" הוא התחנן אלי ואני הנדתי בראשי. "לואי, זה מרגיש כאלו אתה מעניש אותי, בבקשה, תן לי לעזור" הוא אמר וראיתי דמעות בעיניו. שיט, רק שלא יבכה, אני לא יודע איך לנחם אנשים. "בסדר, מה אתה רוצה לעשות" שאלתי אותו והוא הרים את מבטו אלי. "אני יכול לנקות את החדר שלך, גם שם וגם אצל נייל יש קצת בלגן" הוא אמר לי ורתחתי מזעם, לואי, תירגע, תנשום עמוק, תזכור מה שהארי אמר לך, אנשים אחרים לא אוהבים שמוציאים עליהם את הכעסים, תירגע. לקחתי נשימה עמוקה ופתחתי את עייני שוב. "אין בעיה ליאם, אבל תנקה רק את החדר של נייל, אם אתה רוצה אתה יכול לנקות גם את שלי אבל אני עוזר לך, אני לא אוהב שנוגעים לי בדברים, עכשיו, בוא ניכנס פנימה וננקה" אמרתי והוא חייך. "תודה לואי, שאתה לא כועס עלי" הוא אמר לי וגלגלתי את עייני. "ברור שאני כועס עליך, אבל אני רק לא מוציא את העצבים שלי עליך" אמרתי לו ותפחתי לו על הגב. "בכל מקרה תודה לואי, על הכל" הוא אמר לי וחיבק אותי, לא ראיתי את זה מגיע אבל חיבקתי אותו חזרה. זכיתי לחבר טוב כמוהו למרות כל הבלאגן שהוא עשה.
-------
זה היה הסיפר של היום, אני לא ממש אוהבת את הפרק הזה אבל שיהיה, אני מקווה שעה עליכם שבוע טוב. אוהבת אתכם :))
YOU ARE READING
Love from distance
Aléatoire*גמור* התקשרתי אליו, אני ממש חושש, בגלל שאני חושב שאני מאוהב בו... לא ידעתי שאני אמצא אהבה ביחוד שאני לא יודע אם הוא אוהב אותי בחזרה, אני לא מכניס אנשים ללב שלי ביחוד בגלל מה שקרה בעבר אבל אני חושב שזה מאוחר מידי הסיפור מכיל: תכנים מיניים פגיעה עצמ...
