Love from distance

פרק 18

*נקודת מבט לואי*

הארי אמור להגיע כל רגע, אני התגעגעתי אליו, זה לא טוב, הוא נכנס לי ללב, זה לא טוב, לא, לא, זה לא קורה לי, אסור לי, אני לא יכול. לפתע נשמעו דפיקות בדלת, בהצלחה לואי.
פתחתי את הדלת וראיתי אותו, הוא היה יפייפיה, חולצה שחורה עם סקיני ג'ינס שחור. אני אוהב שהוא לובש שחור, הוא כל כך סקסי שהוא לובש שחור. אוי לי, מה אני חושב לעצמי, אסור לי, אני לא יכול. ישר הורדתי את החיוך "הכל טוב לואי? זה נראה כאילו ראית רוח" הוא אמר ונכנס לבית שלי. זה לא טוב שהוא כאן, אני צריך את נייל. "אני דקה עולה" אמרתי להארי ורצתי לחדר של נייל, יש לי מזל שהוא עדיין בבית. הוא מתחיל לעבוד עוד יומיים, אני התרגלתי לזה שהוא בבית ואז הוא כבר לא יהיה, הוא יהיה בעבודה, למזלי הוא חוזר בצהריים ולא בערב כמו פעם קודמת.
"נייל, אני צריך לדבר איתך, עכשיו!" צעקתי והוא פתח לי את הדלת. "לואי, מה קורה" הוא שאל אותי ומכניס אותי לחדרו. "נייל תקשיב, אתה יודע על המצב שלי, וגם ליאם. אני חושב שאני מתחיל לחבב את הארי, כאילו, אני לא יכול, בסוף כולם עוזבים, חוץ ממך, אבל אני לא רוצה לסמוך עליו, אני יותר מידי מפחד, נייל תעזור לי" אמרתי לו והרגשתי את הלחי שלי רטובה, נהדר אני מתחיל לבכות. "לואי, הכל טוב, אני יודע שקשה לך, אבל אתה צריך להתחיל להיות משוחרר, אתה צריך לזרום ולא להישאר תקוע בעצמך, אני בחיים לא אעזוב אותך, אתה יודע את זה. אבל אתה יכול להתחבר להארי, זה טוב להכיר אנשים חדשים, אולי, יצא מי זה משהו טוב" הוא אמר לי, אני חושב על מה שנייל אמר, אולי הוא צודק, לא יזיק לי עוד חברים, אבל, אני לא רוצה שהוא יעזוב, אני לא רוצה להיפגע שוב. "נייל" אמרתי לו, לא משחרר את החיבוק שלנו, "אתה לא תעזוב, נכון?" שאלתי אותו, אני מפחד שנייל יעזוב, אז לא יהיה לי עוד אף אחד, חוץ מאמה. נייל גיחך וחיזק את החיבוק שלנו, "אני בחיים לא אעזוב אותך לואי, אני איתך באש ובמים" הוא אמר לי, הרגשתי את החולצה שלי רטובה, אין מצב.. הוא בוכה??! "נייל, לא לבכות" אמרתי לו, אני לא יכול לראות אותו בוכה, נייל הוא החבר הכי טוב שיכולתי לבקש. פתאום נזכרתי. הארי למטה, אוי לי. התנתקתי מיד מהחיבוק של נייל והוא הסתכל עלי מבולבל, העיניים שלו אדומות וגם האף. "נייל, אתה החבר הכי טוב שיכולתי לבקש" אמרתי לו והוא אחז בידי "אתה מדהים לואי, אני לא יכול לראות שכואב לך, אני לא יכול לראות שאתה בוכה, אתה החבר הכי טוב שקיים, תודה" הוא אמר לי וחיבק אותי שוב. חיבקתי אותו.
אחרי כמה זמן שעבר התנתקנו מהחיבוק. "תודה נייל, שאתה תמיד כאן בשבילי" אמרתי לו, הוא מדהים, "בכיף טומו, עכשיו אתה מפריע לי לשמוע שירים, אתה יודע שמישהו מטו דיירקשן עזב את הלהקה, אני עכשיו מתכוון לחקור למה" הוא אמר לי ושם אוזניות, יצאתי מהחדר של נייל וירדתי במדרגות, ראיתי את הארי יושב על הספה עם כוס קפה. "אני מצטער על זה" אמרתי לו, אהבתי את איך שהוא נראה, עם גוף הקעקועים והמבטא הבריטי, הארי הוא יפייפיה. "לואי, למה אתה נעלמת ככה, למה העיניים שלך אדומות, אתה בכית, אני עשיתי משהו?" הוא שאל, הוא לא עשה שום דבר, הוא פשוט הכיר אותי, אני מפחד מהקשר שלי ושל הארי. אני מפחד שהוא יעזוב. "כן, סתם, נייל אמר לי משהו" שיקרתי, אני שונא לשקר. "אה, אתה רוצה לדבר על זה או משהו?" הוא שאל אותי, הוא לא יודע שהשיחה שלי ושל נייל הייתה עליו.
"אין צורך, אני בסדר עכשיו" אמרתי לו.
"אז, אתה רוצה לראות משהו?" הוא שאל אותי, לא היה לי מצב רוח אבל הסכמתי בכל זאת.
"בוא אלי" הוא אמר לי ופרס את הידיים שלו לצדדים, התקרבתי אליו, חושש ממה שיקרה בעתיד עם הארי. "אתה לא מבין כמה אני רוצה לנשק אותך עכשיו" הוא אמר לי בקול חלש. התנתקתי יש ממנו, התרחקתי ממנו "לואי, שיט, לא הייתי צריך להגיד את זה, אני מצטער" הוא אמר לי.
הייתי עם פה פתוח וישר עליתי לחדר של נייל שוב. איך שהגעתי לקומה השנייה שמעתי את הדלת למטה נסגרת. למה אני צריך להרוס כל דבר. התיישבתי על הכניסה של החדר של נייל חושב על הטעות הענקית שעשיתי הרגע.