Love from distance

פרק 26

*נקודת מבט לואי*

פרצתי בבכי. אני לא ציפיתי לזה ממנו לחיבוק הזה, אני פשוט כל כך רגיש בנושא הזה. "אתה רוצה לספר לי מה קרה?" הוא שאל אותי. אני רציתי, הנושא הזה היה סגור אצלי כל כך הרבה זמן, יהיה כואב לפתוח את הזיכרונות מחדש. "אתה לא חייב אם אתה רוצה, אני רק רוצה לעזור" הוא אמר לי בקול מרגיע. הדמעות לאט לאט הפסיקו ואני נרגעתי. הוא הפסיק את החיבוק והחזיק אותי בפנים וליטף אותי בלחי עם האגודל. "אתה לא חייב לספר" הוא אמר לי. "אני רוצה, זה בסדר" אמרתי לו וחזרנו להתיישב על הספה ביחד. "אני אספר לך מההתחלה אבל אני כבר אומר לך, יהיה הרבה בכי" הזהרתי אותו מראש והוא הנהן.

"נכון יש לי את המפגשים האלו עם ליאם ששאלת אותי עליהם" שאלתי אותו והוא הנהן. "ליאם בעיקרון עוזרר לי עם החלק הזה, נכון שמת לב שאני כל הזמן עם ארוך" שאלתי שוב והוא שוב הנהן. הורדתי את הפוטר שלי, חושף אותי בפניו, את כל החתכים שלי. הורדתי את המכנסיים שלי ונשארתי מולו רק עם בוקסר. חושף את כולי, כל חתך וחתך, כל צלקת שיש לי, אני לא רוצה לשמור את זה ממנו. "לואי.." הוא לחש וראיתי דמעות בעיניים שלו. מיהרתי ללבוש הכל בחזרה ולהתיישב לידו שוב, אך הפעם עם מרחק קטן. הוא חיבק אותי חזק. "אתה יכולת לומר לי לו" הוא עוד שניה נשבר. "רגע, הארי, לא סיימתי את הסיפור שלי, הוא הנהן אבל נשאר מחובק איתי.

"אז ככה, ליאם גילה על זה, שיהיה את השיחות האישיות באוניברסיטה, החולצה עלתה יותר מידי על היד וראו, הוא ישר נלחץ ממני והפשיל את השרבול על הסוף, הוא חשף את היד שלי ואחר כך את השניה. הוא שאל אם יש בעוד מקומות ואמרתי שכן, כמו שראית יש גם ברגליים, הוא אמר שהוא יעזור לי לטפל בזה, שאני יכול לסמוך עליו בהכל, כל פעם שיש לי את הדחף הזה אני חייב להתקשר אליו והוא ירגיע אותי. וזה באמת עובד, אני מדבר איתו כל יום באוניברסיטה, בגלל זה אני נשאר שם עוד שעות. אותו דבר נייל, אם ליאם לא זמין אז אני מדבר עם נייל.
נייל בשבילי הוא כמו אח, היינו ביחד בגן, ביסודי ובתיכון. הוא בחר לא ללכת לאוניברסיטה, הוא החליט ישר לעבוד" אמרתי לו ולא שמתי לב שהוא בוכה. "למה לא אמרת לי?" הוא שאל אותי. "אני רציתי ממש הארי, אבל בגלל התגובה הזאת אני לא עשיתי את זה, אני לא רוצה שתדאג לי" אמרתי לו והתחלתי לבכות. "אפשר לשאול משהו" הוא שאל אותי והנהנתי. "איך התחלת עם זה?" הוא שאל. זה נושא ממש רגיש, עם ליאם עוד לא הגעתי לחלק הזה. "אני אספר לך" אמרתי לו והוא היה בשקט, הקשיב לי.
-

---
*לפני שש שנים*

"היי אני דרק ומי אתה יפיוף אחד?" הוא ניגש אלי והסמקתי ממש. "א-אני ל-לואי אני ח-חדש כאן" אוי לי, מה זה היה לעזעזל, מה אתה מגמגם טמבל אחד, בטח הוא יחשוב שאתה חסר ביטחון וחלש. "היי לואי, אם אתה חדש כאן, רוצה שאני אראה לך את המקום?" הוא שאל אותי, הנהנתי והלכתי אחריו בשקט.
----
*היום*
לקחתי נשימה עמוקה, "הכל התחיל-" התחלתי לספר אבל הטלפון שלי קטע אותי, זה היה ליאם, יופי של תזמון ליאם. "דקה רגע זה ליאם, אני חייב לענות" אמרתי לו וקמתי מהספה "יופי של תזמון ליאם, מה אתה צריך" שאלתי אותו, "כמה אתה אוהב את החדר שלך?" הוא שאל אותי. "למה אתה שואל" עניתי לו בחזרה, "אם קרה משהו לחדר שלי אני נשבע ליאם שאתה מת" אמיתי עליו. "לואי?" שאלו בטלפון. "נייל, מה קרה לי לחדר ולמה אתה מדבר בשם ליאם" שאלתי אותו מבולבל. "לואי, אתה חייב להגיע לכאן, יש בלאגן בבית ואני לא מצליח להשתלט על זה" נייל אמר לי בטלפון ואיגרפתי את הידיים לאגרופים. "מה לעזאזל אתם עשיתם" שאלתי אותו בכעס. "אני לא יכול להגיד את זה בטלפון, אתה צריך להגיע לכאן, ביי לואי" הוא צעק בטלפון וניתק. הסתובבתי להארי והוא היה נראה מבולבל יותר מהרגיל. "הארי?" שאלתי אותו והוא הסתכל עליי. "למה ליאם התקשר אלייך ואמרת את השם של נייל?" הוא שאל אותי וישר נלחצתי, אוי לי, הוא לא היה אמור להקשיב.