פרק 33

167 18 3
                                    

אני וליאם הגענו ללימודים, כמה ראשים הפנו אלינו את המבט כי זה לא כל כך מקובל לנסוע עם מורה ללימודים אבל אף אחד לא אמר כלום.

אבל בכניסה ללימודים חיכה לנו זאין, "ליאם, זאין כאן, אני צריך ללכת מכניסה אחרת או משהו, אני לא יוכל לדבר איתו, בהצלחה לך" אמרתי לו ותפחתי לו על הכתף, הוא קרא אחרי אבל העמדתי פנים שאני לא שומע אותו.

אני לא מסוגל לדבר עם זאין, הוא היה כל כך נרגש לקבל אותי ללימודים ועכשיו הוא רואה את הבן זוג שלו עם תלמיד ישר אחרי שהם רבו.
זאין ירצח אותי במקום.

נכנסתי לבית הספר דרך הכניסה האחורית, איפה שהקפיטריה נמצאת שזורקים את הזבל, יצאתי משם והלכתי לכיוון השיעור הראשון שלי, לימודי הוראה. הארי לא בשיעור הזה כי הוא רוצה להיות ביולוג או משהו כזה, אני לא אומר כלום, לפחות לא בפנים שלו אבל לפי דעתי זה טיפשי.

נכנסתי לשיעור וכמעט לא היה מקומות ריקים, היה רק מאחורה וזה ממש נורא כי אין סיכוי שאני אצליח לשמוע משהו. היה מקום ריק בשורה השלישית אבל הוא היה מוקף אנשים, אבל צריך לעשות הקרבות לפעמים, הלכתי בין כל המושבים עם התלמידים וסוף סוף הגעתי למקום הריק.

התיישבתי בו והוצאתי את ספר הלימוד ומחברת בנוסף, הרכבתי את משקפי הקריאה שלי. לפתע מישהו נשף לי לתוך האוזן וקיבלתי צמרמורת בכל עמוד השדרה. הסתכלתי הצידה וראיתי מישהו מכוסה קעקועים עם פירסינג על כל הפרצוף. "מה לעזאזל את חושב שאתה עושה?" אמרתי לו והורדתי את המשקפיים.

"אתה לוהט" הוא אמר וגיחכתי, "לוהט? בסדר, מה שתגיד, המורה אמורה להגיע כל רגע אז תפסיק להציק לי" אמרתי לו והוא המשיך לבהות בי. אין לו חיים??!

המורה הגיע, והארי היה לצד המורה. מה הוא עושה שם? אני יודע שלמורים יש קטע כזה לקחת תלמיד כדי שיעזור להם לסחוב דברים או לעזור להם לבדוק מבחנים, אבל הארי בכלל לא בשיעור הזה, איך הוא אמור לעזור?

"היי, אני מירי כמו שאתם יודעים, וזה הארי, הוא יעזור לי במהלך השנה הקרובה הזאת, אם אתם צריכים עזרה אחרי השיעור, תפנו אליו, עכשיו בואו נתחיל" מירי אמרה ופתחה את ספר הלימוד, אני כבר יודע שזאת תהיה שעה ארוכה כי האיש הזה שלידי לא מפסיק לבהות בי, ואני כבר רואה את המבט הרצחני של הארי עליו.

------

נגמר השיעור, סוף סוף. האיש הזה, שישב לידי, מסתבר שקוראים לו דניאל. היה לו עיינים כחולות ושיער שחור עם נגיעות של ירוק. אם לא היה לו את הקעקועים והפירסינג אז כנראה, אולי, הייתי יוצא איתו, אבל כרגע אני לא מעוניין, הארי אומנם יש לו גם קעקועים אבל אני רואה אותם כל כך סקסיים. ממש לא כמו דניאל.

"אוקיי, הייתי אומר, היה נחמד לפגוש אותך, אבל זה לא נכון, להתראות לך דניאל" קראתי לו ויצאתי מהכיתה. הייתי צריך לדבר עם ליאם, רואה נייל, התקרבתי לדלת של ליאם אבל היה נשמע שם צעקות.
"הוא לא הבן זוג שלי" מישהו צעק שם, "אז מה לעזאזל הוא היה איתך במכונית" שמעתי עוד צעקות. אוי לי,
זאין וליאם רבים שוב, וכרגע זה בגללי.

התרחקתי מהמשרד של ליאם מהר ורצתי משם מהר, יצאתי החוצה והתיישבתי על הספסל שנמצא מחוץ לאוניברסיטה, היה ממול בית קפה, הייתי צריך להירגע אז הלכתי לכיוון הבית קפה והזמנתי תה עם עוגיות.

שתיתי חצי כוס ולא נשארו הרבה עוגיות, שקלתי להזמין עוד אבל לפתע קיבלתי הודעה מליאם, אני מקווה שהוא לא כועס עלי או משהו.

"היי לואי, איפה אתה, אני כרגע רוצה ללכת הביתה, זאת אומרת לבית שלך ואין לי מפתח אז יש מצב אתה בא איתי, אל תדאג על השעות שתפסיד, אמרתי למורים שלך שאתה לא הרגשת טוב אז נסעת הביתה. איפה אתה?"

ליאם.... אני רק רוצה לשתות את התה שלי. כתבתי לו שאני בבית הקפה שממול האוניברסיטה ואחרי פחות מדקה הוא הגיע. הוא היה עם משקפי שמש והאף שלו אדום.

"ליאם? קרה משהו?" שאלתי אותו, אבל אני כבר יודע בערך מה קרה. "כן, אני וזאין רבנו שוב, הוא חושב שאתה "הבן זוג החדש שלי" וזה בהחלט שטויות כי אני פאקינג מורה שלך. בקיצור, אפשר ללכת הביתה?" הוא שאל.

"רק עוד כמה דקות, אני רוצה לסיים את התה שלי, זה יקח ממש כמה דקות ליאם, מתנצל" אמרתי לו והוא הנהנן. "אז, זאין חושב שאני הבן זוג שלך? איך הוא הגיע למסקנה הזאת?" שאלתי אותו אבל כבר ידעתי את התשובה.

"הוא ראה אותנו היום בבוקר נוסעים ביחד, שאני הסעתי אותך היום ללימודים. הוא חושב שאנחנו שוכבים" הוא אמר וגיחך. לא ראיתי את ליאם אף פעם עד כדי כך נורא.

"ליאם, אתה חושב שאם זאין לא ירצה אותי כאן, יחשוב שאתה בוגד בו איתי, הוא יכול לסלק אותי מכאן?" שאלתי אותו והוא הפנה אלי מבט מבולבל.

"כמובן שלא לואי, הוא צריך מניע" הוא אמר וגלגלתי את עייני. "זה שהוא חושב שאתה בוגד בו זה לא מניע מספיק טוב בשבילך?" צעקתי בלחש אל ליאם.

"הוא לא יכול לעשות את זה, הוא צריך משהו לא חוקי שתעשה ואז הוא יהיה צריך לסלק אותך" ליאם אמר . "וזה שהוא חושב שאתה בוגד בו איתי, זה חוקי??" קראתי קצת יותר בקול וכמה מהאנשים שבית קפה הסתכלו עלינו במבט מוזר. "הוא צריך הוכחה, הוא צריך תמונה, או סרטון שלנו ביחד, בוגדים בו, ואז הוא יכול להעיף אותך מהאוניברסיטה, סתם ככה הוא בהחלט לא יכול.

ליאם אמר, לגמתי מהתה שלי בשלוק אחד כי הוא לא היה כל כך חם.
"קדימה ליאם, הולכים הביתה" קראתי בקול וליאם גיחך מאחורי. איזה יום מטורף...

Love from distanceWhere stories live. Discover now