𝚃𝚑𝚎 𝚐𝚞𝚊𝚛𝚍𝚒𝚊𝚗 𝚊𝚗𝚐𝚎𝚕

הבדיקה / פרק 3

"אמא לאן אנחנו הולכים?" שאלתי "טוב חמוד אנחנו נלך לטייל קצת ברחבי לונדון הרי לא באנו לפה להישאר חנוקים במלון"
שמעתי צעקה חזקה "אלא וואכבר" היו שניות של שקט ואז היה פיצוץ. כאב לי כל הגוף, כל הגוף שלי היה מכוסה דם, אני אפילו לא בטוח שהוא שלי. ראיתי את אמא ואבא, הם לא זזו, "אמא,אבא תתעוררו, קדימה תתעוררו כבר" ראיתי את אחותי היא עמדה לעצום עיניים כל כך פחדתי ואמרתי לה "קייטי אל תרדמי תשארי איתי". נתתי לה סטירות קטנות והיא פקחה את העיניים. שמענו אמבולנסים. "תשארי איתי" ואז הרגשתי כאב חד, זה כאב כל כך. נכנעתי לכאב ועצמתי עיניים. הדבר האחרון שראיתי זה את קייטי בוכה וצועקת.
התעוררתי והייתי כולי מכוסה זיעה קרה התנשפתי כאילו רצתי מרתון באורך 3 קילומטר.
"פיטר אתה שם? פיטר!" מישהו דפק לי בדלת, זה אותו האדם מקודם.
פתחתי את הדלת "בוקר טוב" אמרתי לו "בוקר טוב, הכול בסדר? אתה נראה כאילו ראית שד." הוא ענה לי "אל תשאל היה לי סיוט נוראי" אמרתי לו "נזכרת?" הוא שאל "נזכרתי במה?" שאלתי בחזרה "באיך מתת" הוא ענה לי "אה אני חושב שכן".
"מעולה שנזכרת אבל אל תיתן לזה להסיח את דעתך אתה חייב להיות מרוכז היום" "מה יש היום?" שאלתי, אני בקושי זוכר משהו ממה שקרה אתמול עם כל ההלם.
"המבחנים, לבדוק אם הנפש שלך טהורה.." הוא ענה לי "אה נכון נכון נזכרתי".
"יופי עכשיו תתארגן אני מחכה בחוץ תהיה מוכן תוך 10 דקות אין לנו זמן." "בסדר בסדר" עניתי והוא יצא מהדלת.
התלבשתי ויצאתי "אז איך זה יעבוד? מה ישאלו אותי מה יעשו לי?" שאלתי "בתור התחלה אתה אומר מה השם שלך והם בודקים את הרקע שלך, מאיפה הגעת, עם מי הסתובבת ואיפה , מי היו החברים שלך וכל הדברים האלה." הוא ענה לי "למה הם צריכים לדעת את זה?" שאלתי "גם אני לא יודע בעצמי".
"אחר כך יחברו אותך למכונת אמת" הוא אמר "כמו פוליגרף?" שאלתי "לכם בני האנוש יש פוליגרף, כן אבל על הפוליגרף שלכם אפשר לעבוד הפוליגרף פה נוצר על ידי מלאכים אין שום דרך שתוכל לשקר הפוליגרף שלנו הוא אחד כזה שיכול לאתר אפילו אם אתה מנסה לשקר לעצמך הוא מתבונן במעמקי הנפש." הוא המשיך לדבר "ישאלו אותך מה היית עושה במצבים מסוימים נגיד את מי היית מציל אם היה טובע וכל זה. אם תעבור את המבחנים האלו ישביעו אותך להגן על האדם שעליו תשמור עד מותו." הנהנתי בראשי ושאלתי "ואיך נגיע לשם?" "בקלות" הוא ענה "תחזיק בידי" החזקתי לו את היד ולפני שהספקתי למצמץ הגענו לכניסה של בניין גבוה "וואו" צעקתי או אפילו כמעט צרחתי "איך עשית את זה?" שאלתי "יש עוד משהו ששכחתי לספר לך, ברגע שתהפוך למלאך שומר יהיו לך כוחות שתוכל להשתמש בהם רק כדי להגן ולשמור על האדם שתקבל." הוא אמר לי "אילו מן כוחות?" שאלתי אותו "הכוחות הכי נפוצים שמלאך שומר מקבל הם טלפורטציה: היכולת להגיע ממקום למקום בכוח המחשבה , קריאת מחשבות , מהירות על וכוח על אנושי." הוא אמר לי "בוא ניכנס" עניתי לו בביטחון "כן" אבל בפנים כל כך פחדתי הרי כל המטרה של מה שאנחנו עושים עכשיו היא להגן על בן אדם, אני מפחד שאני אכשל ומישהו יאבד את החיים שלו בגללי. "אל תפחד" הוא אמר לי כמעט כאילו יכל לקרוא את המחשבות שלי, זה מפחיד. רגע, הוא יכול לקרוא את המחשבות שלי? "כן" הוא אמר "רגע מה? ואתה מספר לא רק עכשיו?" שאלתי בפחד "כן, האמת שיכלתי לשמוע אותם כל הזמן פשוט העדפתי לא לספר לך." אחרי שתיקה מביכה של כמעט 5 דקות וניסיונות כושלים שלי לא לחשוב על שום דבר כדי שהוא לא יקרא את המחשבות שלי הגענו למעלית והוא לחץ על קומה 20 כמה קומות לעזאזל יש בבניין הזה? חשבתי "67" הוא ענה "אוקיי אתה חייב להפסיק לעשות את זה" אמרתי לו בכעס "זה לא כאילו אני שולט בזה, אם אתה רוצה שאני אפסיק, תפסיק אתה לחשוב" הוא ענה לי "אני לא יכול!" צעקתי על גבול הצרחתי. ופתאום נזכרתי שאני לא יודע גם איך קוראים לו "טוד" הוא ענה לי. "נעים להכיר טוד" עניתי. הגענו לקומה 20 ושם היו 5 דלפקים עם מזכירות כמו אלה שרואים בקופת חולים. "אל תדבר בלי שאני אגיד לך ותשתדל לא לחשוב יותר מדי, יש פה אנשים מההנהלה." הוא אמר לי "מההנהלה זאת אומרת אלוקים?" שאלתי "כן" טוד ענה. אני אישית לא האמנתי בו כשהייתי בחיים אבל טוב לדעת. היה תור די ארוך, יש פה די הרבה נשמות טהורות אני רואה, חשבתי לעצמי. התקדמנו לעבר הדלפק ושם ישבה מזכירה שנראתה די מבוגרת "שם?" המזכירה שאלה "פיטר סמית" טוד ענה במקומי.
היא הדפיסה טופס כלשהו נתנה לנו אותו ואמרה לנו לשבת מול חדר 5 ולחכות שיקראו בשמי. חיכינו בערך 45 דקות ואז קראו לי "פיטר סמית" נכנסנו לחדר ושם הייתה מישהי שישבה מול שולחן והקלידה כל מיני דברים. "שלום פיטר אני ג'יין ואני אשאל אותך כמה שאלות שב בבקשה" התיישבתי בכיסא מולה וטוד ישב לידי "אתה המדריך שלו?" ג'יין שאלה את טוד "כן" טוד ענה הייתי מבולבל אבל זרמתי איתם. "אוקיי שאלה ראשונה אתה מוכן?" ג'יין שאלה "כן" עניתי תוך כדי בליעת רוק. "איפה נולדת?" היא שאלה בחיוך "בוסטון מסצ'וסטס" עניתי לה "איפה מתת?" היא שאלה, עניתי לה ברעד "תחנת הרכבת קינגס קרוס בלונדון" "מה התאריך יום הולדת שלך?" היא שאלה עוד פעם "7 ביולי 1989" עניתי לה "זה מספיק לבינתיים אני בודקת כרגע את העבר שלך" הנהנתי אבל הייתי כל כך מודאג ובפנים כל כך קיוויתי שהיא תמצא משהו רע עליי ולא יהפכו אותי למלאך שומר. היא המשיכה ואמרה "אני רואה שהעבר שלך נקי ויש לך מה שאנחנו מחפשים" לעזאזל, חשבתי "כרגע אנחנו מעבירים אותך לשלב הבא תחזור לפה בעוד יומיים ונחבר אותך למכונת האמת אם תעבור גם את מכונת האמת נעביר לך הכשרה של הגנה עצמית ולחימה." אני וטוד יצאנו מהחדר והוא שיגר אותנו בטלפורטציה חזרה לדלת הכניסה של הבית שלי. "טוב שמעת מה היא אמרה עוד יומיים אם תעבור את מכונת האמת תעבור הכשרה של הגנה עצמית ולחימה כדי ללמוד להגן על בן האנוש שלך" טוד אמר הנהנתי לו ולא היה לי פשוט משהו טוב להגיד "תנוח ביומיים האלה כי ברגע שתתחיל אין דרך חזרה, להתראות" הוא אמר "להתראות" אמרתי לו וסגרתי את הדלת. אני כל כך לחוץ ומפחד.