𝚃𝚑𝚎 𝚐𝚞𝚊𝚛𝚍𝚒𝚊𝚗 𝚊𝚗𝚐𝚎𝚕

המאמן דילן / פרק 15

השתגרתי לבית הספר בבוקר והתיישבתי בכיתה, הנחתי את הראש על השולחן. שמעתי את הקול של דילן שעמד בפתח הדלת "קום, אנחנו מבריזים מהשיעורים" מה עכשיו? נשארתי לשבת והוא ניגש אליי "לא שמעת מה אמרתי? קום!" הסתובבתי אליו "מה גורם לך לחשוב שאני רוצה לבלות את היום עם שד?"
הוא הסתכל עליי במבט כועס ואני מנסה לא להסתכל עליו "אני הולך לאמן אותך וללמד אותך לשלוט בפירוקינזיס". הוא השתגע? מה הוא לקח? "לא תודה, אני יכול להסתדר לבד" אמרתי במבט מעוצבן אחד שאומר 'אל תדבר איתי יותר'. הוא הסתכל עליי והוא נראה כאילו הוא הולך לרצוח אותי "תקשיב לי טוב חתיכת מלאך מפונק, אני לא מוכן למות בגללך ולחזור לגיהינום! אז או שתתאפס על עצמך ותתחיל לשלוט בעצמך או שאני אהרוג אותך! ותאמין לי שאני מסוגל!" הוא אמר את זה בקול כל כך רם שהוא כמעט צעק את זה. הרגשתי כאילו כולם הסתכלו עלינו "תהיה בשקט!" כעסתי עליו "בסדר, אני אעשה את מה שביקשת" אני נכנע. "יופי, בוא נצא". הוא אמר לי בהתלהבות. מה כל כך דחוף לו ללמוד אותי? אם הוא כל כך מפחד הוא יכול להתרחק ממני וכל הדאגות שלו יפתרו.
הוא לקח אותי למחסן נטוש "תרגיש בבית" הוא אמר לי "מי קאסה טו קאסה" (לא בטוחה שככה הולך המשפט sue me)
"כאן אתה גר? מפתיע" אמרתי בציניות. הסתכלתי מסביב ראיתי מזרן ישן בפינה של החדר ולידו בקבוק מים קטן ומשהו שנראה כמו שרידים של כריך מתקופת מלחמת העולם הראשונה "בוא כבר" הוא קרא לי. הוא הוביל אותי לשדה שממוקם מאחורי המחסן "אז כאן תהרוג אותי?" אמרתי בצחוק. הוא הרים משהו מהרצפה, אלו שלשלאות "אתה יודע שאני צחקתי נכון? אתה לא באמת תהרוג אותי נכון? נכון?" אמרתי קצת מודאג. "תרגע אני לא מתכוון להרוג אותך, בינתיים" הוא אמר וצחק, משהו שאי אפשר להגיד עליי.
"טוב, אז מה אנחנו עושים כאן? מה אתה רוצה ממני?" שאלתי "פשוט, אני אקשור אותך" מה? הוא המשיך לדבר ואמר "אני הולך לפגוע בך פיזית" הוא צוחק נכון? "בוא, אני אקשור אותך. אתה לא יכול להתנגד באת עד לפה". אני מניח שאין לי ברירה. הסתובבתי עם הגב אליו והוא קשר לי את הידיים "אווץ' לא כל כך חזק" אם הייתי מכיר אותו הייתי חושב שהוא מנסה לעקור לי את הידיים מהמקום. "אני מתחיל בטוח שאתה מוכן?" הוא שאל "כן, אני מוכן". לא אני לא. הוא לקח כדור כדורסל, מאיפה הוא השיג אותו? "אתה הולך לשחק עכשיו כדורסל?" אמרתי לו בצחוק. אחרי כמה שניות הרגשתי פגיעה בפנים,הוא אשכרה זרק עליי את הכדור. "מה אתה עושה לעזאזל?" צעקתי עליו בכעס "1. הזהרתי אותך מראש שתיפגע פיזית. 2. זה חלק מהתהליך, תירגע." בטח, כאילו שזה יגרום לי להירגע, למה הוא כל כך חזק? אני בטוח שזה ישאיר סימן. "מה המטרה של כל זה? להשאיר לי סימנים כחולים?" שאלתי אותו "אתה תראה" הוא אמר בחיוך ערמומי. לעזאזל איתו.
הוא המשיך לפגוע בי עוד פעם ועוד פעם, מה קורה איתו? כל מכה נהייתה יותר חזקה אחרי כמה דקות ופגיעות כואבות במיוחד התחלתי להתעצבן. הפגיעה הבאה כוונה לפנים שלי, אווץ' האף שלי!
התחלתי לראות דם על הדשא, חום הגוף שלי עלה זה הרגיש כאילו אני בסאונה. האוזניים שלי צלצלו ואני לא מסוגל לשמוע כלום. יש פה ריח שרוף. אני שומע את הקול של דילן אבל אני לא מצליח להתרכז ולהבין מה הוא אומר "תעצור,תעצור!" יכולתי לשמוע אותו צועק אבל אני לא יכול להפסיק, זה משתלט עליי. אחרי כמה שניות הרגשתי עוד פגיעה בפנים, היא הייתה חזקה כל כך שהתחלתי לראות שחור ונפלתי על הרצפה.
"תתעורר" אני שומע קול עמום קורא, אני פותח לאט את העיניים ואני רואה את דילן. "מה זה היה עכשיו?" אני עדיין מנסה להבין מה קרה. קמתי לאט והתיישבתי הכול מסביבי היה שחור כמו פחם. אותו מחסן שהיה 'הבית שלו' היה גם הוא שחור ונשרף ממש "אתה שרפת לי את הבית!" דילן צועק עליי אחרי כמה שניות הרגשתי בעיטה באזור הבטן. "היי! בשביל מה זה היה?" אמרתי לו אחרי שבעט בי "שרפת לי את הבית! את הדברים! וכמעט שרפת אותי!" הראש שלי כואב ויש לי סחרחורת אני בקושי מצליח להקשיב לו "זה היה הרעיון שלך לאמן אותי אני התעקשתי שלא נכון? אני יודע איך הכוח הזה עובד ואי אפשר להצליח לשלוט בו, בשום דרך" הטחתי בו. הוא נפל על הרצפה והייתה לי הרגשה מוזרה שהוא הולך עכשיו לבכות מולי, הוא לא כעס יותר הוא היה מאוכזב והרגיש מטופש. אני לא אשקר, ריחמתי עליו באותו רגע. "מה אני אעשה? מה אני אעשה?" הוא ממלמל לעצמו בשקט. אני מרגיש ממש אשם "יש לי רעיון" אמרתי לו בקול שקט. הוא מיד הביט בי בעיניים מלאות תקווה. המשכתי לדבר ואמרתי לו "למה שלא תבואי לישון אצלי?" החיוך שהיה לו על הפנים מיד ירד. "זה לא רעיון כל כך גרוע, ואם אתה רוצה אתה מוזמן לחפש מחסן נטוש אחר ולריב עם חתול רחוב על חתיכת פסטרמה. Take it or leave it אני לא אציע את ההצעה הזאת פעמיים". אמרתי לו. אחרי כמה שניות שהוא חשב על ההצעה הוא קם ואמר "בסדר" לקחתי אותו אליי הביתה, ווילמה וצ'ארלס היו בבית "צהריים טובים פיטר, איך היה בבית ס- מה זה הריח הנורא הזה?" את מתכוונת לריח של השריפה או של השד? אני כבר התרגלתי. לפני שהספקנו להתגנב בשקט לחדר שלי ווילמה ראתה אותנו וצעקה "מה לעזאזל קרה לך? ומי זה?" והצביעה על דילן. "דילן, תעלה לחדר שלי יש שם כמה בגדים נקיים אתה יכול להשתמש במקלחת שלי". אמרתי לו, הוא הנהן ועלה למעלה. לווילמה היה מבט כועס על הפנים והיא אמרה בשקט אבל בטון כועס "לסלון, עכשיו!" התקדמנו לעבר הסלון וצ'ארלס הסתכל עליי "מה קרה לך ילד? שיחקת עם גפרורים?" הוא אמר וצחק. הוא המשיך לדבר "ומה זה הריח הנוראי הזה?" שניהם הסתכלו עליי והם מחכים לתשובה. "טוב... ווילמה, צ'ארלס, אני צריך טובה קטנה מכם". לצ'ארלס היה מבט רציני על הפנים "איזה סוג של טובה?" הוא אמר ויכולתי לראות וריד בולט במצח שלו מרוב כעס. "אז, יש לי חבר, וקרתה לנו תאונה קטנה. ממש קטנה!" אמרתי את זה והבטן שלי התהפכה בו זמנית "איזה סוג של תאונה?" צ'ארלס אומר ומתאפק לא לצרוח עליי. "שרפתי לו את הבית" אמרתי בשקט, מקווה שהם לא שמעו "מה אמרת?" כנראה שהוא באמת לא שמע. טוב אני חייב להגיד לו אחרת זה יהיה יותר גרוע "שרפתי לו את הבית" אמרתי בקול קצת יותר חזק. "אתה מה?" צ'ארלס אמר והסתכל עליי במבט כל כך כועס ומפחיד שכמעט השתנתי במכנסיים מרוב פחד.
"ייאמר להגנתי שזה היה מחסן נטוש ולא שלטתי על זה. זה לא כאילו שיחקתי בגפרורים". היד שלו התקדמה לעבר העיתון שמונח בשולחן הקטן לידו וידעתי שזה הסימן שלי לרוץ. רצתי הכי מהר שאני יכול לחדר ונעלתי את הדלת, כנראה שהוא ממש כעס כי הוא השתגר לתוך החדר. "מה זה הריח הזה?" הוא אמר. אני כזה טיפש, לא הזכרתי את העובדה שדילן הוא שד, כאילו שזה היה משפר את המצב. הוא הסתכל עליי בעיניים אדומות וצמאות לדם ומחכה לתשובות "אפשר לדבר במקום אחר?" אמרתי בשקט. ירדנו למטה לסלון שם ווילמה וצ'ארלס התיישבו על הספה "תתחיל לדבר" ווילמה אמרה בקול מפחיד. "טוב אז ככה, אתם יודעים שאני לא שולט כמו שצריך בכוח הפירוקינזיס-" הם הנהנו "אז ה'חבר' שלי הציע לאמן אותי ולעזור לי לשלוט עליו" אמרתי בשקט מוכן למתקפה שלהם. העיניים שלהם נפתחו לרווחה והם נראו כל כך כועסים אבל הם לא דיברו, הם חשבו. 'החבר שלך יודע שאתה מלאך?'. 'הוא יודע שאתה הנבחר?'. 'החבר שלך הוא בן אנוש?'. "כן, לא ולא" עניתי להם. הפיות שלהם נפערו "אז מה הוא?" צ'ארלס שאל אותי והוא רק מחכה לחנוק אותי. "הוא-" אני לא מסוגל לענות לו "הוא מה?!" הוא צעק עליי. "שד". אמרתי לו בשקט. "הוא שד" צ'ארלס אמר לעצמו עוד פעם כדי לעכל "הוא שד" הוא ממלמל לעצמו בשקט "אתה השתגעת?!!" הוא צועק עליי "איך אתה מעז להכניס שד לבית שלנו? אתה לא יודע שהיית צריך להרוג אותו בשנייה שזיהית אותו?! אתה עוד רוצה שניתן לו מחסה ואוכל?" שתקתי. מה באמת אני יכול לענות? הוא צודק בכל מה שהוא אומר. "שמע פיטר, אתה ילד טוב ואנחנו מכבדים אותך ואנחנו גם חייבים לטוד טובה, אבל אם תמשיך לעשות בעיות שיסבכו ויסכנו אותנו, ניאלץ לדווח עליך". הנהנתי אבל באותו הזמן התביישתי. אני מבקש מהם יותר מדי, זה נכון. הוא צודק בכל מה שהוא אומר. ואז ווילמה אמרה "זה מה שנעשה, ניתן לו תקופת מבחן של שבוע, אם הוא יהיה טוב ולא יעשה בעיות בשבוע הזה הוא יכול להישאר איתנו, אבל אם הוא יסתבך בצרות או יסכן אותנו אני אאלץ לגרש אותו. מסכים עם זה?" הנהנתי ועליתי לחדר שלי. דילן ישב לי על המיטה ונראה שחיכה לי "שמעת הכול?" שאלתי אותו "כן, אל תדאג אני אהיה ילד טוב" הוא אמר בחיוך קטן.