𝚃𝚑𝚎 𝚐𝚞𝚊𝚛𝚍𝚒𝚊𝚗 𝚊𝚗𝚐𝚎𝚕

המסומנת / פרק 18

"על מה אתה מדבר? הצל הזה זה שד?" שאלתי אותו בלחץ. "כן" הוא ענה בלחש "איך זה אפשרי?" שאלתי אותו "זה שד שאין לו צורת אדם. יכול להיות להיות שהוא ברח מהגינהינום ועלה לפה ויכול להיות שהוא נשלח לרגל. רק אתה ואני יכולים לראות אותו, אתה יכול לראות אותו רק בצורת צל אבל אני רואה אותו בצורת שד, כמו המפלצות שאתה רואה בסרטים" הוא ענה בלחש.
הלב שלי הפסיק לפעום לכמה שניות. שד? מה שד עושה לידה?
בלי ששמתי לב הפעמון צלצל וכולם קמו "קום,פיטר" דילן אמר לי. הגנבתי עוד מבט לעבר איימי והצל או השד הזה עדיין שם. "קום כבר, קדימה. אל תחשוב על זה"
קמתי מהמקום שלי והלכתי עם דילן "איך זה אפשרי? לפי מה שהבנתי שדים לא עוקבים אחרי בני אדם" שאלתי אותו "אני לא יודע. לא משנה כמה אני חושב על זה אין פה שום דבר הגיוני" הוא ענה לי.
גם אני לא מצליח לחשוב על שום סיבה הגיונית. למה דווקא שד?
היום נגמר ואני הלכתי הביתה.
הרגשתי מוזר, כאילו משהו הולך לקרות. יש לי תחושת בטן כאילו משהו עוקב אחריי ולא עוזב. הגעתי הביתה והתחושה הזאת לא עזבה "על מה אתה חושב כל כך הרבה?" דילן שאל אותי "אני לא חושב, יש לי תחושת בטן מעצבנת כאילו הולך לקרות משהו רע וזה לא עוזב אותי" עניתי לו.
קיבלתי הודעה בטלפון. איימי כתבה לי "בוא ניפגש בפארק היום ב18:00" למה היא רוצה להיפגש איתי פתאום? היא ממש מוזרה היום.
הסתכלתי בשעון והשעה הייתה 17:56 אני פשוט אשתגר לשם.
השתגרתי לשם וראיתי את איימי על ספסל היא הייתה עם הגב אליי אז היא לא ראתה אותי אבל הצל הזה עדיין לידה. "היי איימי" אמרתי לה. היא שתקה, היא ממש מוזרה. היא הסתובבה אליי והיא קמה מהספסל "מה זה אמור להיות?" היא שאלה והראתה לי דף מודפס "מה זה?" שאלתי. היא הסתכלה עליי בפנים כועסות ומבולבלות בו זמנית "אלה תמונות של הקורבנות בפיגוע בלונדון בשנת 2005. אתה מוכן להסביר לי איך זה שאתה שם?" שיט שיט שיט מה אני עושה? איזה תירוץ להגיד לה? להגיד את האמת? "על מה את מדברת? אני לא יכול להיות שם, אני חי, בשר ודם"  היי לפחות ניסיתי יכול להיות שהיא תשכח מזה "אז איך זה שאתה שם?  תראה פיטר, אני לא טיפשה אז אל תעשה ממני אחת כזאת, כתוב פה שחור על גבי לבן פיטר סמית ומי שבתמונה נראה בדיוק כמוך. זה לא יכול להיות גלגול נשמות כי כבר נולדת כשהוא מת אז מה אתה? אתה רוח? אתה מת? תתחיל לדבר" אני לא יודע מה להגיד לה. להמציא תירוץ? משהו? "תתחיל לדבר!" היא אמרה בקול יותר גבוה. "איימי אני א-" לפני שהספקתי להגיד משהו ראיתי את עצמי מתנתק מהאדמה לכמה שניות ונוחת על המדרכה הקשה. היא עכשיו העיפה אותי באוויר? מה זה היה?
הסתכלתי עליה והיא נלחצה וברחה מהמקום, לא מאשים אותה זה משהו שגם אני הייתי עושה.
קיבלתי חיזיון, ראיתי את איימי ליד גשר ונראה כאילו היא עומדת לקפוץ היא ממלמלת לעצמה משהו ובוכה, אחרי כמה שניות היא קופצת. החיזיון נגמר. התקשרתי לדילן "דילן אני צריך את העזרה שלך דחוף" אמרתי לו בלחץ "מה קרה?" דילן שאל. "קיבלתי חיזיון" עניתי לו בלחץ "מה היה שם? מה ראית?" הוא שואל גם הוא לחוץ "ראיתי א-את איימי ה-היא הולכת להתאבד" אמרתי לו בגמגום "מה? מתי? איפה?" הוא שואל בלחץ "א-אני לא יודע" אני יכול להרגיש את הזיעה על המצח שלי כאילו חלמתי סיוט "אני צריך למצוא אותה ואני צריך את העזרה שלך" אמרתי לו " בסדר אני בא איתך איפה אתה עכשיו?" דילן שאל. "אני בפארק ליד הבית" עניתי לו "אני בא".
הוא הגיע אחרי 5 דקות "איפה זה יקרה? מה אתה זוכר?" הוא שאל "אני ראיתי אותה על גשר" אמרתי לו "יש הרבה גשרים בעיר, היא יכולה להיות בכל מקום. תנסה להיזכר במשהו יוצא דופן משהו שיכול לעזור לנו למצוא אותה" משהו יוצא דופן...
"יש שם ציורים של סמיילים על הקירות ושמעתי רכבת, זה הולך לקרות בלילה" הוא שתק לכמה רגעים נראה כאילו הוא חשב על משהו "הגשר שליד בית הקברות! קדימה תשגר אותנו לשם" השתגרנו לשם וראינו את איימי "איימי אל תקפצי!" צעקתי אליה. כל מה שהיא עשתה היה להסתכל עליי ויכול להיות שהיא ניסתה ללחוש אבל אני שמעתי אותה אומרת "סליחה שפגעתי בך פיטר, אבל אני חייבת להרוג אותו, אני חייבת להרוג אותו לפני שהוא יהרוג אחרים. להתראות." רצתי לשם בניסיון נואש להספיק להגיע אליה לפני שהיא תקפוץ אבל לא הצלחתי, היא קפצה. "לא!" צעקתי בייאוש. לפני שהספקתי להבין מה קורה מהר מאוד מצאתי את עצמי קופץ אחריה, כמו מתוך אינסטינקט. הגשר היה ממש גבוה ורכבת עמדה לעבור, איכשהו הצלחתי לתפוס את איימי ולפני שהספקתי להבין משהו כבר היינו בחזרה על קצה הגשר "פיטר, תסתכל!" דילן צעק לי והצביע מאחוריי. הופיעו מאחוריי שתי כנפיים לבנות וגדולות שנסגרו תוך כמה שניות. "מה לעזאזל קרה עכשיו?" שאלתי. "זה לא משנה, אתה צריך למחוק לה את הזיכרון לפני שהיא מתעוררת". מחקתי לה את הזכרון מהיום אבל ראיתי עוד זכרון שלה שממש הטריד אותי, היא שרפה מכונית עם פירוקנזיס.
החזרתי אותה הביתה והשתגרתי הביתה. נכנסתי לחדר ודילן היה שם "מה זה היה לעזאזל?" הוא שאל אותי "הלוואי שהייתי יודע בעצמי" עניתי "אני חושב שאני יודע מה היה הצל הזה לידה. שמת לב שהוא נעלם אחרי שהצלת אותה?" דילן שאל "כן, שמתי לב. מה אתה חושב שהצל הזה היה?" שאלתי אותו "אני חושב שזה היה מלאך מוות" הוא ענה לי.
הפה שלי נפער. "מה זאת אומרת מלאך מוות?" שאלתי אותו בסקרנות ופחד "כשהסוף של אדם קרוב מלאך מוות עוקב אחריו במשך כמה ימים ומוודא שזה באמת יקרה, שהאדם באמת ימות. אתם המלאכים רואים אותם בצורת צל" על מה הוא מדבר? "אז מה אתה אומר לי בעצם?" שאלתי "אני אומר שאיימי הייתה אמורה למות היום, היא חשבה על הרעיון הזה במשך כמה זמן. אתה הצלחת איכשהו לשנות את הגורל שלה ומלאך המוות הזה נעלם".
מישהו דפק בדלת. השתמשתי בכוח שלי לבדוק מי זה וזה היה טוד. ירדתי למטה ופתחתי לו את הדלת "אתה צריך לבוא איתי" הוא אמר אבל הקול שלו רעד. "לאן?" שאלתי אותו בסקרנות "הרגשנו למעלה שאנחנו חייבים לך כמה הסברים" הוא אמר. השתגרנו לגן עדן ושם נכנסנו לאותו בניין גבוה שבו עשו לי את הבדיקה. נכנסנו לחדר בקומה ה30 ושם חיכו לי כמה אנשים "תכיר פיטר, אלו האנשים הבכירים במועצה" היו שם 3 אנשים שנראו די מפוארים הם לבשו בגדים יוקרתיים והם נראים מתנשאים. הם ישבו סביב שולחן והתיישבתי בכיסא מולם. "אתה בטח תוהה למה זימנו אותך נכון?" אמר אחד מהם "כן" עניתי לו. "זה לגבי בת האנוש שלך, איימי ווקר. אנחנו יודעים שקרו כל מיני תקריות איתה בזמן האחרון. כמו העובדה שהיא קיבלה כוחות על טבעיים נכון?" אישה אחרת קצת יותר מבוגרת שאלה אותי הנהנתי בראשי "יש סיבה שמיננו דווקא אותך לשמור עליה. תבין פיטר, הילדה הזאת מיוחדת" אותה אחת אמרה "מה זאת אומרת מיוחדת? מיוחדת איך?" שאלתי "יש בה כוח, כוח אפל" היא ענתה "כוח של מה?" שאלתי בסקרנות "הילדה מסומנת" ענה לי בחור אחר שנראה די צעיר "מסומנת? מה זאת אומרת?" שאלתי "הכוח האפל שהרגשת, הכוח שהצליח לדחוף אותך לפני כמה ימים, כל ההילות הכהות סביבה, הצל שראית לידה כשהיא נולדה, אותו צל פיטר, היה שד שסימן אותה. ועכשיו הכוח שבה מנסה לעשות את דרכו החוצה, אבל זה משהו שלא ראינו אף פעם, היא חזקה יותר מכל המסומנים שהיו להם, אנחנו עוד לא יודעים את הסיבה לכך. אבל מה שאנחנו כן יודעים זה שרק אתה יכול לעזור לה" הוא אמר. "למה דווקא אני?" שאלתי "כי היא עדיין לא נכנעה. ברגע שהיא תכנע לא יהיה אף אחד שיוכל לעצור אותה" אמרה האישה "איך אני יכול לעזור לה?" שאלתי כמה שיותר באדישות אבל בפנים אני מת מפחד, האישה פשוט הסתכלה עליי בפנים אטומות "אנחנו לא יודעים, אבל יש לך חודש לעזור לה להתמודד עם הצד האפל שלה, אם יעבור יותר מחודש תאלץ לחסל אותה" אמרה.