𝚃𝚑𝚎 𝚐𝚞𝚊𝚛𝚍𝚒𝚊𝚗 𝚊𝚗𝚐𝚎𝚕

הלידה / פרק 9

שמעתי את האמא מתחילה לבכות לבעלה "מה קורה פה? למה לקחו אותה? איפה התינוקת שלי?" ואז המכונה שאליה היא הייתה מחוברת התחילה לצפצף שאלתי את טוד "מה קורה פה? למה זה מצפצף?" טוד מסתכל עליי ואומר "זמנה תם, היא תעלה לגן עדן. עכשיו מהר, היא לא העסק שלך. אתה חייב לעקוב אחרי בת האנוש שלך." זה לא הרגיש לי נכון פשוט להשאיר אותה שם לבד "פיטר עכשיו!" טוד צעק עליי. הוא משך אותי והתחלנו לרוץ לחדר הניתוח. התינוקת הייתה מחוברת למכשירים ומסביבה היו הרבה רופאים אחד מהם אמר "אנחנו מאבדים אותה דוקטור" זה הדבר היחיד ששמעתי הכול צלצל, התחלתי להזיע האוזניים שלי נסתמו לא יכולתי לשמוע כלום. הרגשתי יד עליי זה היה טוד "אתה יכול להציל אותה,תשתמש ביכולות הריפוי שלך." החזרתי לו "חשבתי שאני לא אמור להתערב בחיים של בני אדם" הוא אמר לי "אתה הנבחר כאן, תיגע בה ותראה מה העתיד שלה, היא תחיה או תמות?" התקרבתי לתינוקות ונגעתי ביד שלה, היה לי חיזיון. ראיתי את הילדה לבושה בשמלת כלה ואבא שלה מוביל אותה לחופה,החיזיון נגמר. אמרתי לטוד "היא תחיה" טוד אמר לי "מעולה, אין לנו זמן. תרפא אותה" הייתי כל כך לחוץ "מה אני עושה?" שאלתי בזמן שכולי רועד "תדמיין אותה בוכה, תתחבר לכאב שלה ותדמיין את הלב שלה פועם כרגיל." החזקתי את היד של הילדה ודמיינתי אותה בוכה, הרגשתי את הכאב שלה ודמיינתי את הלב שלה פועם ואז שמעתי רעשים, שמעתי פעימות לב ומיד אחר כך בכי. עשיתי את זה! אני לא מאמין באמת עשיתי את זה. הצלתי חיים של בן אדם.
לקחו את התינוקת בחזרה לחדר לידה איפה שאמא שלה אבל כל מה שהם ראו שם זה את אבא שלה בוכה, יכולתי להרגיש את העצב שלו. התחלתי לבכות "למה אתה בוכה?" טוד שאל אותי "סתם הכוח המטופש הזה של אמפתיה" עניתי לו בדמעות. הרופא שאל את אחת האחיות איפה האמא של הילדה "נפטרה לפני כמה דקות" האחות ענתה בצער. הרופא הנהן בהבנה "אני רוצה לקבל בבקשה את תעודת הפטירה שלה". האחות הנהנה בהסכמה "מיד" אמרה ויצאה מהחדר. יצאתי גם אני מהחדר לא יכולתי להתמודד עם סערת הרגשות שם. טוד יצא מיד אחריי "מה קרה?" הוא שאל "יכולתי לעזור לה, יכולתי להציל את אמא שלה .היא עכשיו יתומה". אמרתי בדמעות "חצי יתומה" טוד תיקן אותי "זה משנה?" התפרצתי עליו "עדיין כשהיא תתבגר ותצטרך אמא לא תהיה לה אחת. יכולתי להציל אותה". טוד ניחם אותי או לפחות ניסה ואמר "לא יכולת לעשות כלום, זה היה הגורל שלה למות. אתה לא יכול לשנות את זה. אם היית נוגע בה ורואה את העתיד שלה היית רואה שהוא מוות." טוב הניחום הזה קצת עזר. "עכשיו בוא נחזור אתה אמור לשבת ליד בת האנוש שלך 24 שעות ביממה. אתה אפילו לא יודע איך קוראים לה" ניגבתי את הדמעות ושאלתי אותו "מה איתך?" הוא צחק ואמר "מקומי לא איתך, אני רק הדרכתי אותך ואני חושב שאתה מוכן לשמור על התינוקת החמודה הזאת. אני צריך לחזור לגן עדן ולהדריך עוד מלאכים שומרים כמוך. תכנס מהר, אני הולך." התחבקנו "אל תבכה, אתה תמיד יכול לבקר אותי למעלה, רק תשתדל בדרך חזרה לא ליפול לידיו של שבט קניבלים" צחקתי. "להתראות" אמרתי לו "להתראות" הוא אמר ואז הוא נעלם.
נכנסתי לבית החולים והלכתי לאזור ששמים בו את כל התינוקות. וראיתי את התינוקת שלי. לידה הייתה תגית שם "איימי ווקר" זה אותו שם שהיה לאמא שלה אבא שלה קרא לה על שם אשתו? האיש הזה לא כל כך מקורי. אבל הוא בטח ממש עצוב על אשתו.
מה זה? ראיתי מן ענן שחור ליד הילדה. אני בטוח שדמיינתי.