𝚃𝚑𝚎 𝚐𝚞𝚊𝚛𝚍𝚒𝚊𝚗 𝚊𝚗𝚐𝚎𝚕

בן אנוש? / פרק 10

ראיתי את טוד "טוד" צעקתי "טוד, מה אני עושה כאן? איך אני לבוש בבגדים שמתתי בהם? מה קורה כאן?" הוא ענה לי "תירגע אתה בסדר אתה בבית חולים עכשיו, מה שקרה לך הוא העונש שלך על כך שסיכנת את עצמך ואותנו כשעזרת לבת האנוש שלך. מה ילדות בנות 16 אמורות לחשוב כשמשהו בלתי נראה מעקם להן את הידיים וזורק אותן על קירות?!" הייתי קצת בהלם "ר- ראיתם את זה?" הוא ענה לי "בטח שראינו, עכשיו תראה אתה תהיה בן אנוש למשך חודש עם כל עבירה שתעשה אתה תאריך את העונש בחודש. כדאי לך מאוד להיות זהיר ושלא יזהו אותך" הייתי מבולבל ממש "עדיין יש לי את הכוחות שלי?" שאלתי "כן, לצערי הכוחות שלך חזקים מדי ואנחנו לא יכולים לקחת לך אותם." הוא ענה "איפה אני אמור לגור?" שאלתי בדאגה, אני ממש לא מתכוון לחלוק ארוחת בוקר עם הומלס. "אתה תישן אצל משפחה של נופלים" מה? "משפחה של מה?" הוא ענה לי בחוסר סבלנות "אתה לא הקשבת לי כשנפגשנו? נופלים- המלאכים הנופלים אלה שנטשו את לוציפר השטן. אז אתה תישן אצלם הם גרים לא רחוק מפה אתה תלך לאותו בית ספר עם בת האנוש שלך, הרי כל מהות מותך היא לשמור עליה, להתראות פיטר אתה עומד עכשיו להתעורר בהצלחה".
קמתי בבית חולים. "טוד,טוד" צעקתי אבל הוא לא בא. אוף מה אני עושה? איך הם יכולים להפוך אותי בחזרה לבן אנוש? כל כך מתסכל. אחות אחת נכנסה לחדר שלי "בוקר טוב פיטר" היא אמרה עם חיוך "בוקר טוב" אמרתי עם חיוך מאולץ "כמה זמן הייתי מעולף?" שאלתי "3 ימים, התייבשת והתעלפת" ברור שהתייבשתי לא שתיתי כבר 16 שנים.רגע, 3 ימים? איך הם יכלו לעשות לי את זה? הבריוניות האלה יכלו לעשות משהו לאיימי. אני לא מאמין. אם קרה לה משהו זה על מצפונם. "יש לך אורחים" האחות אמרה לי. איזה מן אורחים עכשיו אני מטופל פצוע במיטה וגם כל מי שאני מכיר על כדור הארץ עבר את גיל ה30 ובטוח שאני מת. זוג נכנס לחדר שלי האחות יצאה מהחדר והאישה אמרה "שלום פיטר, אנחנו הנופלים, אני בטוחה שטוד סיפר לך עלינו." הנהנתי להסכמה. "יופי, תתלבש בעוד חצי שעה נצא." באמת? אני באמת הולך לצאת עכשיו? "כן" הם ענו לי, הם יכולים לקרוא מחשבות? הם ענו לי עוד פעם "אנחנו אולי חיים בין בני האדם אבל יש לנו כוחות של מלאכים."
הם יצאו מהחדר, התלבשתי ויצאתי אליהם. הזוג חתמו על מסמכים ויצאנו מבית החולים. האישה הציגה את עצמה בתור ווילמה והגבר הציג את עצמו בתור צ'ארלס. נכנסנו לאוטו שלהם והתחלנו לנסוע. אחרי נסיעה של חצי שעה הגענו לבית שנראה די רעוע אבל יציב מספיק כדי לא להתמוטט עלינו. נכנסנו ומול הכניסה היה הסלון מצד ימין היה המטבח ומצד שמאל מדרגות. ווילמה אמרה לי "החדר שלך נמצא למעלה." עניתי לה "תודה" ועליתי לחדר. הוא היה די נחמד ממוצע וריק היה שם רק מיטה וארון, כל מה שאני צריך. צ'ארלס ניגש לחדר שלי ואמר "קנינו לך בגדים לבית ספר ומחר תתחיל ללמוד, מחר אחרי הלימודים ניתן לך כסף ותלך לקנות בגדים בעצמך, בסדר?" הנהנתי בראשי הוא המשיך ואמר "תנוח היום,מצפה לך יום ארוך מחר. הוא אמר וסגר את הדלת. האמת שאני בכלל לא עייף אני מרגיש כל כך ער. אני חייב לבדוק אם הכוחות שלי עדיין עובדים, ניסיתי לפתוח את הארון בכוח המחשבה וזה עבד. יש! הם עדיין אצלי. עכשיו אני יכול לישון בשקט.