𝚃𝚑𝚎 𝚐𝚞𝚊𝚛𝚍𝚒𝚊𝚗 𝚊𝚗𝚐𝚎𝚕

טוד / פרק 12

השעון המעורר העיר אותי. "לעזאזל. למה הוא מצלצל כל כך חזק?" אמרתי בכעס. ואז נזכרתי במשהו. היום יום שבת.
אוף למה אני חייב לקום מוקדם ביום שבת? למה בכלל יש לי את השעון הזה?

ווילמה פתחה את הדלת של החדר שלי והציצה פנימה. "בוקר טוב פיטר. יש לך אורח." איזה אורח בשבת בבוקר?
"מי?" שאלתי אותה ישנוני. היא פתחה את הדלת לרווחה ומאחוריה עמד טוד "אני לא רוצה לראות אותו. אני חוזר לישון, לילה טוב." אמרתי וחזרתי לישון כאילו הוא בכלל לא שם. בוגד. לפי איך שאני מכיר אותו הרעיון להפוך אותי לבן אנוש היה שלו. בגללו הדברים מסתבכים וכל מה שעבדתי עליו נהרס. "קח את הזמן יש לי את כל היום ואני מניח שגם לך" הוא אמר לי. חוצפן. ווילמה כבר מזמן הלכה, חבל, היא הייתה עוזרת לי להרחיק אותו. בעצם אני יכול לעשות את זה בעצמי. "אני לא מעוניין לדבר איתך עכשיו בבקשה תצא." הוא גיחך. הוא עוד מעז לגחך. מול הפנים שלי!. "תודה שהעונש הזה הגיע לך, איך אתה יכול לשבור את היד של ילדה בזדון?" הוא לא היה שם הוא לא יודע מה קרה איך הוא מעז? "חשבתי שכל מטרת הקיום שלי היא לשמור על בן האנוש שלי לא? עכשיו אתה אומר לי לא לעשות את העבודה שלי? וואו מה לקחת היום?" הוא נהיה כועס דחפתי אותו החוצה עם כוחות הטלקינזיס סגרתי ונעלתי את הדלת. "עכשיו תן לי לישון! זה יום שבת! בבוקר!". כשהתעוררתי קודם השעה הייתה 7 בבוקר עכשיו כבר אחת בצהריים. התלבשתי וירדתי למטה לאכול ארוחת בוקר. "בוקר טוב ווילמה, בוקר טוב צ'ארלס. אה הוא עדיין פה?" טוד ישב על הספה בסלון. חסר בושה אחד. "פיטר, אנחנו צריכים לדבר". הוא אמר לי. אה, עכשיו אנחנו צריכים לדבר אבל לא הייתה לו בעיה להשאיר אותי מדמם ומיובש במדרכה ישנה מעבר לרחוב נכון? השתגרתי החוצה. אין מצב שאני מדבר עם הנוכל הזה. יש לי צמרמורת רק מלהיזכר ברגעים הראשונים שנהפכתי לבן אנוש, אני בטוח שהרעיון היה שלו.
הוא השתגר מיד אחריי. השתגרתי אל הפארק. מה הוא רוצה ממני הוא מוכן ללכת עד כדי כך רחוק? המשכתי ללכת ובדקתי שהוא לא נמצא מאחוריי. "איי, זה כואב" אמרתי בכאבים. התנגשתי במשהו וברור שהמשהו הזה זה טוד. "לא תצליח לברוח ממני לנצח. אנחנו צריכים לדבר". אווו תאמין לי שאני יכול לברוח. רציתי להתקדם אבל הוא חסם לי את הדרך. "זוז" אמרתי לו. הוא לא זז. "אני לא רוצה להכאיב לך" אמרתי לו בכנות. הוא עדיין לא זז, הוא עמד  כמו חייל. לפני שהספקתי לעשות משהו הוא אמר "זה קשור אליך, אלינו ולגן עדן". על מה הוא מדבר? "תמשיך לדבר" אמרתי לו.
"יש סיבה שהפכנו אותך לבן אנוש. זה היה גם בשביל להעניש אותך נכון, אבל גם בשביל המשימה שלך" איזו משימה? "כמו שיש מלאכים, יש גם שדים. השליחים של השטן. מסתובב לידך מישהו מסוכן. הוא חזק כמעט כמוך אנחנו עדיין לא יודעים מה הוא או מי הוא אבל אסור לך לבטוח באף אחד או שכולנו נהיה בסכנה". מה? "איך זה קשור לשדים?" שאלתי אותו "השדים מביאים מזל רע, אסונות ומוות. לפני אלפי שנים בין המלאכים לשדים הייתה מלחמה, מלחמה שהחליטה מי יזכה לשמור על בני האדם. המלאכים ניצחו כמובן אבל השדים לא ויתרו והם עדיין לא מוותרים. תבין, אם השדים ינצחו אותנו הכול יהיה כמו בסיפור בריאת העולם. כאוס מוחלט. הם לא אדיבים ולא נחמדים כמונו הם רודפי בצע. אתה נולדת מסומן משום מה אבל גם השדים מסמנים. רק שהם לא משתמשים בנבחר/ת למטרות טובות. הם משתמשים בו בתור נשק. נשק להשמדת מלאכים. הכוחות שלו חזקים כמעט כמו שלך, אסור לך להירדם בשמירה. זאת הסיבה שאנחנו מסמנים תינוקות. הנפש האנושית שלך הופכת אותך ליותר חזק והפכנו אותך לבן אנוש כדי שתצליח לזהות את הנבחר שלהם ולהשמיד אותו לפני שהוא מגלה מה הוא. שדים יכולים לזהות מלאכים מקילומטרים אבל כשאתה בן אנוש עם כוחות הם לא יכולים לזהות אותך." הוא סיים להסביר "איך אני אמור לזהות שד? ועוד אחד מסומן?" שאלתי אותו. הוא ענה לי "קודם כל, כל שד שאתה נתקל בו בין אם או המסומן או לא, אתה חייב לחסל אותו. יש כמה דרכים לזהות שד, הדרך הראשונה היא הריח שלהם. יש לך אף על תוכל לזהות אותו גם אם הוא יהיה בצד השני של הפארק אבל זה לא הנושא ברגע שיעבור לידך מישהו בעל ריח של ריקבון או שריפה זה אחד הסימנים שהוא שד. הדרך השנייה היא בזכות הסימנים שלהם. כל שד שיורד לכדור הארץ מחויב להיות מקועקע כדי שידעו איזה סוג של שד הוא.
לרוב הסימן הוא כמו סימן של נחש אתה תראה את זה מיד זה לרוב על הזרועות שלהם.
הדרך השלישית היא ההתנהגות שלהם. אני בטוח שאתה כבר יודע הם לא נחמדים אם מישהו תמיד רשע ומתכנן מזימות זה עוד סימן
והדרך הרביעית היא הכוח שלהם, גם להם יש כוחות אם תתקל במישהו עם כוחות על טבעיים תדע מראש שזה שד".
"טוב אני חושב שהבנתי" אמרתי לו. לא הבנתי כלום אבל נסתדר. השתגרתי הביתה והוא חזר לגן עדן כבר היה ערב.
איך לעזאזל נכנסתי לכל העסק הזה? מלאכים, שדים, נבחרים. מה הלאה מכשפות? כל מה שרציתי זה אם כבר למות אז למות בשקט, למה אני צריך את כל זה? זה יותר מדי. אני לא אמור למצוא שלווה או משהו כזה אחרי המוות? אולי אם הייתי אמור להיות בחיים הייתי בן 32 אבל אני עדיין בן 16. זה ממש הזוי כשחושבים על זה, הגופה שלי קבורה באדמה ואני מלאך שומר ששומר על מתבגרת בגיל שלי אבל אני לא סתם עוד מלאך אני ה- נבחר. מלאך בעל כל כוח שקיים ביקום הזה וצריך לסיים את המלחמה בין השדים למלאכים ובני האדם. זה נשמע הגיוני למישהו?
החיים שלי ממש הפכו לסרט דרמטי כזה לנוער.

יום שני הגיע. לא הצלחתי לישון יומיים. נכנסתי לבית ספר וראיתי את איימי ליד הלוקרים "היי איימי" אמרתי לה "בוקר טוב. וואו מישהו פה לא ישן יומיים יש לך יותר שקיות בעיניים מהשקיות בסופר". אמרה וצחקה. אותי זה בכלל לא הצחיק חשוב לציין.
נכנסנו לכיתה והתיישבנו במקום "וואו איימי את לא מריחה ריח נוראי?" יש פה ריח של ריקבון משהו נוראי. זה לא מגיע ממני נכון? "האמת שלא, אני לא מריחה כלום" זה מוזר. המחנכת נכנסה לכיתה "בוקר טוב תלמידים. היום הגיע אלינו תלמיד חדש. תכנס בבקשה" נכנס איזשהו ילד לבוש בג'קט עור שחור וג'ינס שחור כמו הילדים המעצבנים האלה שרואים בסרטים. יכולתי לשמוע אותו חושב "מצאתי". בטח הוא סתם מוזר אחד. וואו יש לו ריח נוראי מתי הייתה הפעם האחרונה שהוא התקלח? אני מוכן אפילו לקנות לו דאודורנט מהכסף שלי. הוא התיישב ממש לידי, עכשיו אני בטוח שהוא סתם מוזר. "היום במקום שיעור מתמטיקה יהיה לכם שיעור ספורט. שיהיה לכם יום טוב". הלכנו לאולם הספורט. אני שונא ספורט. יש מישהו שאשכרה אוהב את זה? נכנסו לאולם והמורה היה שם עם כדור ביד. "טוב לפחות משחקים בכדור" אמרתי לאיימי. "כן" היא ענתה בחזרה.
המורה לספורט אמר "בוקר טוב חברים. היום תשחקו במשחקי כדור לבחירתכם. בהצלחה, ותשתדלו שאף אחד לא יגמור את היום במיון".
התחלנו לשחק מחניים. אף אחד לא טרח לזרוק עליי את הכדור אבל רציתי להיפסל ולשבת כבר בצד. הילד החדש ניסה לזרוק עליי את הכדור אבל הוא לא הצליח. חלש אחד.
רגע מה זה? יש לו קעקוע בצורת נחש בזרוע. לא לא אני סתם פרנואיד. אין מצב. לא יכול להיות.
השיעור הסתיים ואחריו היה שיעור אנגלית. גם החדש המוזר נמצא בשיעור. מה קורה עם החיים שלי?
המורה נכנס והתחיל ללמד אבל לא הצלחתי להתרכז יכולתי רק להרגיש את המוזר הזה נועץ בי מבטים.
המורה הקרין סרטון ושמעתי רעש מעליי ואני ישבתי מתחת למקרן.
המקרן רועד, את זה אני בטוח לא עושה. "המורה, אני יכול לעבור מקום?" שאלתי את המורה כי יש לי תחושת בטן לא טובה. "בטח פיטר" הוא ענה לי. מה זה הרעש הזה? קמתי מהכיסא והיה רעש של נפילה. המקרן התרסק על השולחן שלי, זה היה מזל. אני לא יודע למה אבל ישר הסתכלתי לכיוון החדש והוא לא נראה מופתע בכלל. זה מסביר הכול, ריח הריקבון, הסימן על הזרוע שלו והעובדה שהוא ניסה עכשיו להפיל עליי מקרן עם טלקינזיס. הוא שד.

הסימן על הזרוע של החדש. (התמונה מPinterest)