שיר לפרק- hold on גלגלו הצידה בשביל לשמוע את השיר.
נ.מ אנג'ל
דיימון התיישב על המיטה ואחז במותניי והושיב אותי עליו, הוא לכד את ידיי מאחוריי גבי בעזרת ידו השרירית בעוד השניה החזיקה בצד צווארי בעדינות... "אז... בואי נתחיל" הרגשתי את חיוכו על צווארי,
"חוק מספר אחד- את בחיים לא מתחצפת אליי או מרימה עליי את קולך,
חוק מספר שתיים- את לא שואלת שאלות,
חוק מספר שלוש- את לא פה בשביל להשמע, תפקידך הוא להיות אישתי ולעמוד בצד ולהיות יפה,
חוק מספר ארבע- אל תנסי לברוח, את רק תבזבזי זמן, כוח וכסף,
חוק מספר חמש- את לא תורשי להשתמש בטלפון או מכשיר כלשהו ליצירת קשר עם משפחתך או עם העולם החיצון,
חוק מספר שש- את לא יוצאת מהארמון,
חוק מספר שבע- את לא נפגשת או מזמינה הנה חברות,
חוק מספר שמונה- אם אני ארצה לגעת בך אני אגע, ואני רוצה... לא כל כך נורא, לא כך יקירה?" הוא שאל ושתל נשיקה אחרונה על צווארי. "אני רוצה לשמוע אותך, יפה שלי" הוא אמר "תניח לי" הוא גיחך ואמר לי "את יודעת שזה בחיים לא יקרה, ועכשיו לקטע המהנה" פערתי את עייני והוא חייך...
קטע קשה {מי שמרגיש\ה לא בנוח לא מחוייב בשום פנים ואופן לקרוא}
"מ...מה אתה עושה?" שאלתי בלחץ כשדיימון השכיב אותי על המיטה וגער מעליי, "אמרתי לך שהיורש היפה והיקר שלנו יהיה פה בקרוב" הוא חייך וליטף את ביטני "לא בבקש...בבקשה דיימון" דמעות התחילו לרדת במורד לחיי והוא ניגב אותן ונשק למצחי "אל תתנגדי לי אהובה, יהיה לך כיף... את יודעת את זה" הוא אמר בקול מזהיר והכניס את ידו לחזייה שלי דרך המחשוף בחזי, והוא החיל להשיל את השמלה מעליי "לא! בבקשה!" התחלתי לצרוח והדמעות יצאו בלי הרף ואז הרגשתי את לחיי הצורבת. אף אחד, בחיים שלו לא העיז להרים עליי יד! "תסתמי כבר ותני לי להנות ממך" הוא צרח עליי והמשיך במעשיו בזמן שאני מתפתלת מתחתיו ובוכה. השמלה והחזייה שלי כבר ממזמן על גופי ולפתע דיימון נעצר מלנשק את שדיי וקם, הוא יצא במהירות והרגשתי הקלה במחשבה שעזב אבל אז קול הדלת הנפתחת נשמע שוב והוא נכנס פנימה עם... אזיקונים, ו... מה לכל הרוחות!? דיימון נכנס לחדר ובידיו אזיקונים ושוט! הוא קשר אותי למיטה עם האזיקונים למרות התנגדותי והתחיל להצליף העורי עם השוט "את שלי! את מבינה את זה!?" הוא צעק וכשלא עניתי הוא תפס בסנטרי בחוזקה "אני בחיים שלי לא אוהב אותך ולא אהיה איתך! הבנת את זה!?" החזרתי לו באותו מטבע "תפסיקי לשקר לעצמך, את אוהבת אותי! תגידי את זה!" הוא החליף בין טון רך לבין טון כועס, עוד ראיה שמעידה על פיצול האישיות שיש לו... "תגידי. את. זה!" הוא אמה ואחריי כל מילה הוא נישק את פי נשיקה יבשה וכואבת "אני צריך לחכות!?" "אני... אני אוהבת או...תך" גימגמתי בכאב, זה לא נכון!!! אני אוהבת את ג'יימס! אני חייבת לברוח מכאן! "היה כל כך קשה?" הוא גיחך ואני באותו רגע חשבתי אך ורק על מילה אחת, כן! "הבטחת שתענה על השאלות שלי" גערתי בו "את צודקת, אני רוצה שתישארי פה כי... אני אוהב אותך, ואני תמיד רוצה אותך איתי, את הריח שלך על הסדינים ואת המגע של שפתייך על שפתיי ויותר מזה" הוא לחש לאוזני וליקק את התנוך, "דיימון אני מתחננת בפנייך! בבקשה תפסיק!" צעקתי כשידו התחילה לגשש ולגעת בעורי, הוא המשיך ולאט לאט הוריד את חולצו ומכנסיו. הוא התחיל להתחכך בי במטרה לגרות בי וכל מה שרצתי באותו הרגע זה לברוח ממנו, התחלתי לצרוח והוא קם ממני וחשבתי שלרגע הוא יקל עליי אבל באותו רגע קול הצלפה נשמע באוויר והשוט פגע בביטני. עוד פעם! ועד הפעם! הרגשתי את דמי נוזל על ביטני ועל רגליי ודיימון ראה זאת וניגב לי את הדם עם טישו שלא הבנתי מאיפה הוא הקריץ אותו באותו הרגע... הוא התחיל לנשק את צווארי, לנשוך, למצוץ ולנשק. הוא סיים והביט בצווארי "זה הולם אותך" הוא גיחך והבנתי שהוא סימן אותי... "בואי פשוט נגמור עם זה, אני צריך יורש" הוא גיחך ושלף את הבוקסר מגופו וממני את תחתוני התחרה... הוא התקרב אליי, עוד ועוד עד שנשכב מעליי וחדר אליי בכוח ואני צרחתי בכל כוחי. הוא במהירות נישק את פי במטרה להשתיק אותי בעוד אני מנסה להשתחרר מהנשיקה, הוא חדר עוד טיפה ואז הבנתי... איבדתי את בתוליי... "אני גומר" הוא גנח לתוך הנשיקה והרגשתי נוזל חמים יוצא מאיברי. הוא גזר את האזיקונים ונשק למיצחי ואחריי כמה דקות יצא מהחדר ונעל, משאיר אותי לבד...
YOU ARE READING
הנסיכה שלי-הושלם
Action*הקריאה על אחריותכם בלבד* מה קורה כאשר נכפה על נסיכה מכובדת להינשא לטובת שלום עם נסיך המדינה השכנה? ומה קורה כאשר היא פוגשת את בנו של מי שרצח את אמא שלה? או שאולי זה לא הוא ואלו רק מעשיות? בואו תצטרפו את אנג'ל, ג'יימס ודיימון, בסיפור אהבה טרגי ולא א...
