הנסיכה שלי-הושלם

בריחה

נ.מ אנג'ל

שעון המחוגים הגדול הראה על השעה 17:30 ולפתע מספר יריות ואגרופים מותכים בגוף של מישהו נשמעו מאחורי דלת חדרי וכשהתקרבתי הדלת נפתחה כמה מאנשיו וג'יימס נכנסו פנימה, מכוסה בדם ורובה בידו.
הוא חייך אליי ונשק למצחי ואמר "אין לנו הרבה זמן, חייבים לזוז" הנהנתי במהירות, שמתי את התיק על כתפי ויצאנו בריצה מהחדר "איפה החברה הזאת שלך?" ג'יימס שאל תוך כדיי שנתן אגרוף לשומר שעמד בכניסה למגורי המשרתות "שם" אמרתי והצבעתי לחדר מספר 35, ג'יימס הנהן ואני רצתי להביא את אלה ואורי, פתחתי את דלת החדר ולעיניי נגלו אלה שבדיוק סיימה לנעול לאורי נעליים "מוכנים?" שאלתי ואלה הנהנה בחיוך ואורי חייך גם חיוך קטן ומתוק, חייכתי חזרה ואורי הרים את ידיו אליי במטרה שארים אותו, וכך עשיתי. הוא צחק כשדיגדגתי את ביטנו ואלה שמה את התיק ששלהם על גבה, הנחתי את אורי על הריצפה והוא הושיט לי יד. לקחתי את ידו הימנית ואלה את השמאלית ורצנו במסדרון לכיוון ג'יימס ואנשיו שהיו עסוקים בלירות בעוד חמישה-עשר שומרים ולמזלי לפני שראה משהו כיסיתי לאורי את העיניים, כשסיימו ג'יימס פנה אל אורי שחייך אליו ואורי הושיט לו יד שיקח אותה. ג'יימס הסתכל עליי מובך ואני חייכתי, הוא לקח את ידו של אורי והמשכנו לרוץ. כשהגענו לחדר הכס, שהוא החדר היחידי שממנו אפשר לצאת\להיכנס לארמון עמדו מולנו לא פחות משלוש-מאות שומרים חמושים ודיימון הופיע בניהם  כשהוא מחזיק ב... באורי! הסתכלתי על אורי המסכן, שרובה צמוד לרקתו "אל תדאגי אנג'ל... אם תבואי איתי לא יקרה דבר לאורי החמוד" דיימון אמר ומבטו היה כועס ורגוע כאחד. "היא לא באה איתך, ואתה לא תעשה שום דבר לילד הזה!" ג'יימס צעק ודיימון מיהר להחזיר לו "אתה יודע שאני מסוגל, אז אנג'ל... מה החלטת?" הוא שאל והבטתי באלה המסכנה שהביטה בדיימון במבט מלא שנאה. "בסדר" אמרתי בשקט והבטתי בג'יימס במבט מתחנן, בדיימון מחייך ובכל השומרים ההמומים ובלי שאף אחד לא שם לב קרצתי לג'יימס ששם לב לקריצה וקרץ חזרה, דיימון שיחרר את אורי ותפס בידי והצמיד את גבי לבטנו. הוא שלף אקדח וכיוון לג'יימס "באמת חשבת שאני אתן לך לברוח ממני?" הוא לחש באוזני ורגע לפניי שהכניס לג'יימס כדור דפקתי לדיימון את אגרופי בבית החזה שלו, קרוב ללב ורצתי אל ג'יימס ויחד רצנו אל היציאה. לא העזתי להביט לאחור, הפחד שלט בי... אלה החזיקה בידי בחוזקה ובידי השניה אורי החזיק ורץ כשדמעות קטנות בעיניו היפות. הגענו לשער הכניסה מהגינה וטיפסנו על החומה העבה והגבוהה שסימנה את גבולותיה של הגינה, רצנו אל הכפר ונכנסנו למכוניות שחורות וחלונות כהים, ככל הנראה חסינים מכדורים "תישארו כאן" ג'יימס אמר לי כשהניח את אורי במושב האחורי, סגר את דלת המכונית ונעל את האוטו "אנחנו בסדר" שמעתי את אלה אומרת והבטתי אל המושבים האחוריים, אורי נרדם בזרועותיה של אלה שכמעט ונרדמה גם היא, דלת הנהג נפתחה וג'יימס נכנס פנימה ואמר "תחזיקו חזק" ונסע במהירות מטורפת כשמאחורינו כל אנשיו של ג'יימס שומרים עלינו...

איךךך
אני יודעת שזה קצר, אבל פשוט אין לי זמן...
מקווה שתהנו!