הנסיכה שלי-הושלם

שינוי וחברה חדשה

כעבור חמש שעות

נ.מ אנג'ל

ישבתי בחדרי והסתכלתי על שעון המחוגים הגדול שתלוי על הקיר לצד הטלוויזיה, השעה הייתה שמונה בערב. הדלת נפתחה ואחת מהמשרתות נכנסה פנימה "המלך דיימון ביקש למסור לך שהוא לא יוכל לחזור הביתה היום, הוא וביקש לתת לך את זה" היא אמרה והכניסה לחדר מגש מלא כל טוב ומעטפה "בתאבון, גברת אנג'ל" היא חייכה אליי הניחה את המגש לצידי ויצאה, לא שוכחת לנעול אחריה. התבוננתי במגש שלצידי והיה בו סלט פירות, יוגורט תות שאני אוהבת, גרנולה ומיץ תפוחים... פתחתי את המעטפה וקראתי בליבי 'ערב טוב, דארלינג, עזבתי במפתיע לפגישת עסקים בברלין. אבל אל תדאגי, אחזור בעוד מחר ונמשיך את מה שהפסקנו' גילגלתי עיינים והתחלתי לאכול...

כעבור חצי שעה

ניגבתי מסביב לפי במפית ונכנסתי להתקלח, מילאתי את האמבטיה במים חמים ופיזרתי בהם סבון בועות סגול שאני אוהבת, ואחריי חמש דקות האמבטיה הייתה מלאה בקצף סגול, פשטתי את בגדיי ונכנסתי למים בזהירות. התענגתי על השקט שבמים, על הרוגע והרגשתי את עייני נעצמות, יצאתי במהירות מהאמבטיה כדיי לא להירדם ולבשתי פיג'מת סטן קצרה בצבע שחור. סירקתי את שיערי הרטוב וקלעתי לצמה והנחתי לה ליפול על גבי, התיישבתי על הספה שבחדרי ועיינתי בערוצים והתוכניות שרצו על מסך הטלוויזיה. שמתי את 'טיטאניק' ולפניי שהתחיל הסרט, עצרתי ודפקתי על דלת חדרי וביקשתי את אחת העוזרות והדלת נפתחה "אפשר לעזור לך, גברת אנג'ל?" העוזרת הקבועה שלי נכנסה בחיוך "אני יכולה אולי פופקורן? בבקשה?" אמרתי בפרצוף מתחנן "אני אשאל את האדון ואכין לך" היא חייכה, יצאה ונעלה את הדלת...

כעבור חצי שעה

הדלת נפתחה ואותה עוזרת נכנסה  לחדרי עם קערת פופקורן בידה הימנית ובשניה מיץ התפוחים האהוב עליי "בתאבון גברתי" היא חייכה אלי, הניחה את הדברים על השולחן הקטן שלד הספה, יצאה מהחדר והרעש המוכר של מנעול הדלת נשמע...כיביתי את האורות והתחלתי את הסרט.

כעבור שלוש וחצי שעות

סיימתי את הסרט והלכתי לישון.

למחרת
בשעה 11:00 בבוקר

קמתי והחלפתי את פיג'מת הסטן הקצרה לשמלת מלמלה בצבע סגול לילך, סירקתי את שיערי, נעלתי נעלי עקב לבנות ודפקתי על הדלת "כן גבירתי?" שאל באדישות השומר ששמר על דלת חדרי "אני יכולה לצאת לגינה?" "אני אשאל את האדון" הוא סגר את הדלת בקושי הספקתי לגלגל עיניים והדלת נפתחה בשנית, השומר עמד והטלפון מוחזק צמוד לאוזנו "הוא אומר שלא" "אני רוצה לדבר איתו" אמרתי באדישות. השומר נאנח ונתן לי את הטלפון וסגר את הדלת.
השיחה בין אנג'ל לדיימון:
א-אנג'ל
ד-דיימון

א: דיימון?
ד: כן נסיכה
א: אני יכולה לצאת לגינה?
ד: לא
א: אב...
ד: אמרתי לא!
הדמעות התחילו לנזול מעייני ויבבות מפי
ד:מה יש קטנטונת?
א: אני רוצה לצאת!
ד: רצון זה דבר טוב אהובתי, אבל לא תמיד מקבלים מה שרוצים!
המשכתי לבכות ודיימון נאנח
ד: תחזירי לי את השומר
דפקתי על הדלת ונתתי לשומר שפתח את הדלת את הטלפון וסגרתי את הדלת ואחריי כמה דקות היא נפתחה שוב והשומר צץ מתוכה "הוא אומר שיש לך חצי שעה" חייכתי אליו, התוכנית מתחילה...
יצאתי לגינה ושיחקתי קצת בפרחים ובדשא הירוק, "אני יכולה ללכת לשירותים?" שאלתי את השומר והוא הנהן ופתח לי את הדלת פנימה. רצתי למשרד של דיימון בלי אף אחד שיפריע לי ונכנסתי למשרד, לקחתי את היומן שלו ואת פנקס חילופי המשמרות ודחפתי אותם לתוך השמלה. יצאתי במהירות ונכנסתי לשירותים בקומה הראשית. נאנחתי בהקלה והורדתי את המים שיחשבו שהייתי בפנים, שטפתי ידיים ויצאתי "נגמר לך הזמן, האדון מבקש שתחזרי לחדרך" השומר עמד בכניסה לשירותים וליווה אותי לחדרי. נכנסתי לחדר והשומר נעל את הדלת, הוצאתי את היומן והפנקס משמלתי הסתכלתי על השעון השעה הייתה 13:30, הייתי רעבה אז דפקתי על הדלת וביקשתי ארוחת צהריים ואחריי חמש עשרה דקות דלת חדרי נפתחה ועוזרת אחרת נכנסה לחדרי עם מגש אוכל בידה, היא הייתה נראת צעירה יותר אבל ממש בטיפה מהעוזרת הקודמת שלי, היא לבשה לגופה חולצת טריקו שחורה, חצאית קפלים קצרה שחורה, נעליי עקב שרק מלראות אותם רציתי לשים קץ לחיי, שיערה השחור היה אסוף לגולגול מבולגן ומעל בגדיה היה סינר שחור וקצר. הבטתי בה במבט מוזר והיא הניחה את המגש ואמרה "בתאבון גברת אנג'ל" היא מלמלה קצת ואז אמרתי "איך קוראים לך?" "אלה (בתמונה למעלה⬆️)" "ובת כמה את?" שאלתי בחיוך "שש עשרה" היא ענתה גם היא בחיוך מבויש "אנני רוצה לגרום לך לאי נוחות, אבל אני מנסה להבין איפה העוזרת הקבועה שלי" היא הביטה בי במבט מרחם "את לא יודעת? המלך דיימון פיטר את כל העובדות, והמשרתות והמשרתים והביא חדשים ממלכת אורדון, כאלה שהוא סומך עליהם" פערתי את פי, לא ידעתי שדיימון עד כדיי כך יסודי "את השומרים הוא לא החליף, אין באורדון שומרים מספיק טובים וחזקים" הנהנתי בהבנה וסימנתי לה להתיישב לידי "אסור לי, המלך אסר עליי לדבר עם מישהו, כל אחד" היא השפילה מבט ואמרתי "אני אטפל בזה, שבי" היא חייכה בעדינות חיוך שחשף את שנייה הלבנות, היא התיישבה לידי והתחלקנו באוכל שהיא הביאה...

כעבור שעה וחצי

אני ואלה כבר מכירות אחת את השניה ממש טוב, היא סיפרה לי על עצמה הכל...
היא גרה באורדון כל חייה, הוריה מתו כשהיית בת שלוש עשרה ומאז היא עובדת בארמון בשביל מגורים, מזון ופרנסה. יש לה אח קטן בן שמונה בשם אורי והוא נמצא במגורי המשרתים למטה...
דלת החדר נפתחה והאדם האחרון שרציתי לראות נכנס פנימה, דיימון. הוא הביט בי ובאלה ואמר "משרתת, צאי" הוא סימן בידו על הדלת, אלה השפילה ראש, אספה את הכלים והמגש של האוכל ומיהרה לצאת מהחדר, חוצפן!
"התגעגעת אליי?" הוא שאל בחיוך וידיים פרוסות "גם אחריי המוות אני לא אתגעגע אלייך" מלמלתי וכנראה שהוא שמע. הוא נאנח והתיישב על ידי וליטף את שיערי "אנג'ל אני יודע שאת שונאת אותי, אבל את חייבת להבין... אני אוהב אותך ואת אותי, ככה הגורל קבע. אין לך למה להכחיש... ואם לא תודי בזה אז... אני אכריח אותך, ואת לא רוצה להגיע לזה" הוא סיים וניסה לנשק את שפתיי ומיהרתי להזיז את ראש, הוא תפס את סנטרי בידיו והחזיר את מבטי אליו "אל תתנגדי לי" הוא לחש ונישק אותי, הוא נשך את שפתי התחתונה וגרם לי לפתוח את פי בבהלה. לשונו מיהרה להיכנס ולחקור את חלל פי, נגעלתי מכל רגע ולא שיתפתי פעולה . הוא השכיב אותי על המיטה ועלה מעליי ועייני נפערו "ד...דיי!" ניסיתי לצעוק לתוך הנשיקה "אמרתי לך שנמשיך אתת מה שהפסקנו" הוא אמר בחיוך מרגיז וחזר למעשיו.

קטע קשה!  {מי שמרגישה לא בנוח, בשום פנים ואופן לא מחויבת לקרוא!}

הוא התחיל בנעליי והוריד אותן ותוך כדיי ליטף את מותניי, הוא הוריד גם את שלו ועבר לשמלה שלי ולחליפה שלו, תוך שלושים שניות הייתי ערומה מולו "הם גדלו פאקינג כל כך!" הוא אמר כשהוציא את שדיי מחזייתי בעודי ממשיכה לבכות "את לא מבינה שכשאת בוכה זה רק עושה לי את זה?!" הוא צעק עליי ונישק את מצחי, הוא קם במהירות והלך לכיוון השידה הלבנה הגדולה שניצבה מתחת לטלוויזיה בחדרי, הוא הוציא... פאק! הוא הוציא פאקינג אזיקים! לא אחד, שניים! הוא אזק את יידי לקורת הברזל המסולסלת שמעטרת את מיטתי ואז את רגליי לקורה השנייה וכאילו שזה לא מספיק! הוא גם קשר בד לפי, לא שמתי לב מה קורה והוא חדר אליי בכוח. הוא זז בתוכי בעודי מרגישה את עצמי נקרעת מבפנים, הוא פלט גניחה והרגשתי נוזל חמים יוצא מאיבר מיני, הדמעות לא הפסיקו לרדת ודיימון רק גונח בהנאה...

סוף קטע קשה

הוא שיחרר אותי ונשק לשפתיי ונשכב לידי "אין לך מושג כמה התגעגעתי אלייך, לאב. לטעם שלך, לריח שלך ולגוף שלך" וכל מה שאני הצלחתי להוציא מפי זה "אני שו...שונאת אותך" הוא השמיע גיחוך קל ואמר "לא את לא" הוא הלך לחדר הארונות שלי וחזר כשבידו שמלת כתפיות קצרה, בצבע אפרסק, סט הלבשה תחתונה חצי שקופה וגומיה. הוא הלביש אותי ואסף את שיערי לצמה יפייפיה, לא שזה עוזר למערכת היחסים שלנו... הוא הלך לשידה הימנית שלצד מיטתי והוציא בדיקת הריון, הוא דחף אותה וידיי, הרים אותי והניח אותי על השיש במקלחת, הוא סגר אחריו ועשיתי את הבדיקה, בבקשה! בבקשה! בבקשה! בבקשה לא!
עטפתי את הבדיקה ויצאתי, דיימון הוציא את עיניו מהטלפון שלו והניח אותי על יריכיו. הוא נשק לכתפי ופתחתי את הבדיקה... פאק! פאק! פאק!
שניי קווים

אני יודעת שאתן רוצות להרוג אותי, אבל מה לעשות?
פרק הבא יעלה שבוע הבא!

פורים שמח יפות שלי!🥳
למה התחפשתן? תכתבו לי🦸‍♀️🧚‍♀️🧜‍♀️🧝‍♀️🦹‍♀️🧙‍♀️
שבת שלום! שבוע טוב! והכי הכי חשוב, תהנו!!!🤩🤩🤩