הנסיכה שלי-הושלם

ביקור במרתף

נ.מ אנג'ל

התעוררתי לציוץ ציפורים, לבד...
קמתי מהמיטה ונכנסתי להתקלח, יצאתי מהמקלחת, לבשתי שמלה בצבע טורקיז היא הגיעה לי עד הקרסול, נעלתי סנדליי זהב ואת שיערי הבלונדיני השארתי מפוזר על גבי. נשכבתי על המיטה,
אירועי אמש צצו בראשי, כאב החל להתפשט בין רגליי ונפלתי על הרצפה, מחזיקה את ראשי ידי השניה מפרידה בין פרצופי לרצפה... הדלת נפתחה ודיימון נכנס פנימה, הוא היה לבוש בחליפה שחורה, מכופתרת לבנה והוא מחזיק ביו קופסא צרה וארוכה בידו. מיד הבנתי מה הוא מחזיק אבל כבר היה מאוחר מדיי ודמותו של דיימון התגלתה מעליי, גובהו מתנשא עליי, מכיוון שליד דיימון אני נראת קטנטונת, הוא כרע ברך והרים את פניי ביד אחת, הוא הניח את הבדיקת הריון על השידה והרים אותי ככלה ולחש באוזני "איך ישנת, דארלינג?" הוא נישק את לחיי בעדינות והושיב אותי על המיטה... הוא התיישב קרוב אליי ודחף את הבדיקה ליידי, הוא הרים אותי ולקח אותי לחדר האמבטיה שצמוד לחדרי והניח אותי על השיש. "תעשי את הבדיקה, ותבואי למשרד שלי, יש לנו כמה דברים לדבר עליהם" הוא אמר ויצא...

כעבור רבע שעה

עשיתי את הבדיקה, עטפתי בנייר. פחדתי להסתכל, הדבר האחרון שאני צריכה עכשיו זה ילד מהמפלצת הזאת... הלכתי למשרד של אבי, שכעת שייך לדיימון, דפקתי על הדלת ואחריי ששמעתי אישור להיכנס נכנסתי. "פתחת את הבדיקה, לאב?" הוא שאל והנדתי בראשי, הוא סימן לי בידו להתקרב ונעמדתי בערך מטר ממני. הוא תפס במותניי והושיב אותי עליו, הוא קבר את פניו בצווארי והסניף את שיערי. "קדימה, לאב. תפתחי" הוא זירז אותי ופתחתי את הבדיקה...

קו אחד!

הוצאתי את האוויר שהיה כלוא בראותיי ואמרתי תודה לאלוהים בלב. סובבתי את ראשי לכיוון דיימון שנראה עצבני, אבל הוא השתלט על הכעס שלו ולחש לאוזני בשקט "לא נורא, ננסה שוב בערב" שמעתי גיחוך בקולו ופחדתי, אני לא רוצה לעבור את שוב. "אבל דיימון" אמרתי בקול מתחנן והרצתי תירוץ בראשי, הוא העביר את מבט מצווארי אליי והמשכתי "כואב לי" אמרתי "רוצה לספר לי איפה כואב לך?" הוא שאל וזדוניות בקולו והנדתי בראשי "תני לי לנסח זאת שוב, תראי לי איפה כואב לך" הוא הורה עליי ואני אמרתי בלחש "למטה" ורק אז שמתי לב שאצבעותיו משחקות בתחתוני "כאן?" הוא שאל והחדיר לי שתיי אצבעות. "דיימון, ב...בבקשה זה כואב לי" התחלתי ליבב והוא גיחך והכניס עוד אחת "תפסיקי לנסות להסתיר את הסיפוק שלך, אני יודעת שאת אוהב את זה" דמעות התחילו לרדת מהעייני והוא נישק אותן, הוא התחיל לפמפם את אצבעותי בתוכי ואני נלחמת בכאב, הוא הוציא את אצבעותיו ממני והכניס אותן לפיו, הוציא אותן ולחש לאוזני "כל כך טעימה" הוא התחיל לנשק את צווארי והמשיך "כל כך יפה" הוא נישק את כתפי ואמר "וכל כך..." הוא עצר לרגע והמשיך "שלי!" הוא לחש בתקיפות לאוזני והחל לנשוך את צווארי ולסמן אותי...

כעבור שלוש שעות

דיימון יצא לפגישת עסקים ויחזור בעוד שעתיים ואני בחדרי,
יצאתי מחדרי במהירות ומיהרתי למרתף "גבירתי, המלך דיימון לא נתן לנו אישור להכניס אותך פנימה" אחד השומרים ששמרו על דלת המרתף אמר לי "אם אתה לא רוצה לאבד את עבודתך תכניס אותי תכף ומיד!" איימתי עליו והוא הכניס אותי במהירות. עברתי על פניי כל התאים ונתקלתי בדלת ברזל, נכנסתי פנימה וג'יימס נגלה התגלה לנגד עייני. הוא היה נראה נורא, הוא ישב על הריצפה הקרה והמלוכלכת, שיערו מבולגן, שקיות שחורות מתחת לעיניו, גופו מלוכלך בדם יבש ואבק ועשרות שלשלאות חיברו אותו לקיר הבטון הקשה והאפור...
"מה את עושה פה? הוא יהרוג אותך" הוא לחש לי בדאגה "ששש תרגע ג'יימס, הוא לא פה" לחשתי אליו ונישקתי אותו, הוא היה מופתע אבל זרם איתי, "מה הבן זונה הזה עשה לך?!" הוא אמר כשראה את ההיקי על צווארי "הוא אנ...אנס אותי" בקושי הצלחתי להוציא את המשפט מפי וראיתי את ידיו מתאגרפות ומכות בשקט את הרצפה, "אל תדאגי, את תהיי בסדר. אני מבטיח לך" הוא אמר וסחף אותי לעוד נשיקה, תשוקתית ואוהבת "מתי נחזור הביתה?" שאלתי בלחש "יש לי תוכנית, אבל..." הוא אמר, משתהה לשניה והמשיך ,תצטרכי לגנוב את היומן של דיימון, אני צריך לדעת את זמן חילוופיי משמרות השומרים בארמון ומתי הפגישה הבאה שלו, כדיי שלא יהיה בבית כשנברח, חוץ מזה, מה עם משפחתך?" דמעות עלו בעייני ולחשתי "הוא גירש א... אותם מפה, גם את משפחתו וגם את משפחתי" הוא חיבק אותי ונשק למיצחי ואמר "כדיי שתעלי למעלה, לפני שישימו לב שנעלמת, אבל תביאי לי את היומן של דיימון כמה שיותר מהר" הוא חייך אליי וחייכתי חזרה ועליתי חזרה לחדרי...