הנסיכה שלי-הושלם

איחוד משפחתי

כעבור חודשיים

נ.מ אנג'ל

אני עכשיו בבית החולים, אחד השומרים של דיימון ירו בבטן שלי ואנני יודעת מה מצב התינוק...
"גבירתי, יש לנו חדשות רעות" הרופא נכנס וג'יימס ואני הפננו אליו את מבטנו "דבר כבר!" ג'יימס זירז אותו, ואני הבטתי לעברו... "לצערנו, התינוק לא... לא שרד" הרופא הפיל את הפצצה והמשיך "אני אשאיר אתכם לבד" הוא יצא מהחדר ושקט שרר בחלל "אני כל כך מצטער, יפה שלי" ג'יימס אמר ואני חייכתי חיוך קטן "הכל בסדר, ג'יימס. חוץ מזה עכשיו אין בתוכי את המיני דיימון" למרות שהצטערתי מעט בליבי, בכל זאת... התינוק שלי. ג'יימס שם לב לזה ואמר "תזכרי שלא משנה מה, עם תינוק שלו או בלי... אני אוהב אותך" חייכתי חיוך צדדי קטן ונישקתי אותו "חוץ מזה עכשיו אני יכול לעשות אותך, גם כמו שצריך וגם בפעם הראשונה" הוא חייך חיוך ממזרי "ג'יימס!" צעקתי עליו וזרקתי עליו כרית, הוא צחק ואני הצטרפתי ואז הוא אמר "שכחתי, יש לי הפתעה בשבילך" "הפתעה?! מה זה?!" כבר הזכרתי שאני מאוד אוהבת הפתעות? "יותר נכון מי זה" הוא אמר לי בחיוך ויצא מהחדר, משאיר אותי עם פרצוף מבולבל.

כעבור רבע שעה

נאנחתי בשקט, משעמם לי!
"התגעגעת אלינו אחות גדולה?" שמעתי קול מוכר וסובבתי את ראשי לכיוון הדלת "טוני!!!" צעקתי, קמתי מהמיטה ונפלתי עליו בחיבוק ושינינו הזלנו כמה דמעות "אנג'ללללל" שמעתי קול קטן והפנתי את ראשי לטומי החמוד שהלך לכיווני "הוא למד ללכת" לחשתי ודמעות עלו בעיניי, אני לא מאמינה שלא הייתי איתו שם... הוא רץ אליי וכמעט ונפל אבל הספקתי לתפוס אותו בזמן, הרמתי אותו אליי וחיבקתי אותו חיבוק ענק. הדמעות לא הפסיקו ואבא, דיאנה ואמילי נכנסו לחדר "אני כל כך מצטערת על מה שהוא עשה, יקירה" אמרה דיאנה בשקט כשהיא חיבקה אותי "הכל בסדר, העיקר שזה נגמר" אמרתי כשהתנתקנו ואז גיימס הופיע ואמר "אני לא בטוח" הבטנו בו ודיאנה המשיכה את דבריו "דיימון לא יוותר בקלות, הוא יסרוק כל פינה עד שימצא אותך" היא הביטה בי ברחמים ואני אמרתי "צריך להפיל אותו, לארגן מרד" כולם הנהנו, אנחנו מתחילים!

איך???
אנחנו קורבים לסיום!
אני מצטערת שזה קצר ממששש!❤💛💚💙💜