נקמה מתוקה

1~נקמה מתוקה

״את הנקמה שלי אגיש מתוקה״ סופי אינה מסתכלת עליי, מוצצת את הקש ולוגמת מהמיץ תפוזים שלה, את המשפט הזה אומרת בת דודי האהובה כל פעם שהיא מדברת עליו.
״סופי...״ אני אומרת ובוהה בה, כמה שהיא יפה. בכל פעם שהיא מדברת על הנקמה שלה אני מצטמררת. ״אין לך מושג כמה הוא פגע בי קימי שלי״ היא אומרת ומסתכלת על בחור זר שנועץ בה מבטים מתעניינים בזמן שאני בוהה בה בהלם. סופי...
גופה הצנום, צלקות שהיא אינה מתביישת להראות לכולם אלא מתגאה בהם, התירוץ שלה היא שהם מראים כמה היא חזקה בחיים האלו. זה בגללו הצלקות האלו.
בעודי רואה את הצלקות שעל גופה אני מתמלאת שנאה כלפיו. כלפיי האיש שהרס לבת דודי את החיים. ״את הגאולה שלי״ היא חותמת את השיחה בנינו ומסתכלת אל בחור ששם עליה מבטים מתחילת השהות שלנו בחוף. היא קמה מהכיסא שיזוף שלה ונושכת את שפתייה, הבחור שבוי רק מהמבט שלה.
תמיד הערצתי אותה. היא בעצם זו שגידלה אותי.
ומי אני? כולה נערה בת תשע עשרה.

אני בוחנת את עצמי במראה של בית החוף של סופי, גופי די מלא, רוב החודש אני מידה 36 בגינסים ורק בימים לחוצים אני נכנסת למידה אחת פחות. לכו תסבירו את זה לאנשים רגילים.
הבטן שלי די שטוחה אך קיבלתי את הגנים של אמא שלי ויש לי ״שניצלים״. אני בסדר גמור עם הגוף שלי. לקח לי זמן לקבל אותו, אך אני מעריכה ותמיד אומרת שהעיקר שאני בריאה.
השפתיים שלי די מלאות, העיניים שלי חמות-דבש ושערי בצבע כהה מאד.תמיד השוותי את עצמי אל סופי. היא תמיד הייתה מושא הערצתי. הבחורה שתמיד רציתי להיות כמותה. סופי המיוחדת.
בת דודי בת שלושים ואחת, שנים-עשר שנים מבדילים בנינו אך היא החברה הכי טובה שלי. היא האחות הגדולה שלי.
היא רזונת כמו שתמיד חלמתי להיות, בלונדינית כמו שהשתוקקתי להיות, שערה חלק ודליל כמו שרק ייחלתי ששערי המלא יראה. ובעיקר העיניים שלה. שאותם תמיד חלמתי לרשת ממשפחת אימי.
העיניים האלה שלה, שכל בחור יפול בפח שלה. כל בן אנוש היה חולם לקבל עיניים כאלה שאלוהים בירך אותה.
העיניים שלה, סופי סיפרה שהוא התאהב בה וסגד לעיניים שלה.
אבל אפשר להגיד שחיצונית סופי ואני לא נראות בכלל קרובות משפחה. גם מבחינת האופי.
סופי חזקה, לא ראיתי אותה בוכה לעולם גם כשהיינו קטנות יותר. היא מלאת בטחון, עצמאית ובעיקר סוחפת אחריה אנשים.
גם לאחר המקרה הנורא שבו סופי איבדה את שפיותה. אה כן ושכחתי לציין.
סופי הייתה נערת ליווי.

~זכרון מהעבר~
״הוא השפיל אותי, הוא גרם לי לבושה מול כל הפמיליה שלו״ באותו בוקר היא חזרה עם שריטות על כל איבר שהשמלה שלה לא הצליחה לכסות. ״רצתי בסמטאות החשוכות של כל דקל*.״ היא מספרת. אני המומה ולא יודעת איך להרגיע את סופי למרות שהיא אינה בוכה, היא בסוג של בועה והיא בלחץ רציני.
״סופי מישהו פגע בך פיזית?״ אני שואלת אותה, היא מחייכת אליי חיוך ענק, ״שלושת החברים שלו אנסו אותי בזמן שהוא תקע את הזין שלו בבחורה אחרת בצד השני של המועדון״ היא אומרת ופי נפער בתדהמה.
אני נשבעת שרציתי להבריז מהמבחן שאליו התכוננתי חודש לפני, הייתי חרשנית והלימודים היו חשובים לי אך סופי שלי פגועה מהבחור שאותו אהבה כל כך.
סופי לא הסכימה לי להבריז באותו יום. ובמשך כל המבחן חשבתי עליה. ובעיקר עליו.
לפי הסיפורים שלה הוא אהב אותה מכל הלב. הוא דאג לה כל כך. הוא קנה לה מכונית, שילם את כל ההוצאות שלה. הוא ידע שהיא מגדלת את הבת דודה המסכנה שהורייה התעללו בה. הוא ידע שההורים של סופי העיפו אותה מביתה לאחר ששמעו שסופי עובדת בתור נערת לווי. הוא קיבל אותה כמו שהיא הייתה, פגומה אפשר לקרוא לזה.
אני יודעת שהוא אהב אותה, מכל הלב והנשמה שלו.