נקמה מתוקה

13~ מסיבת תחפושות

26 ביולי, יום חמישי, נקודת המבט של קים:

״ואו!ואו!ואו! ועוד פעם ואו!״ דיויד אומר לי, מקרזל מעט את שערי. אחרי השבוע הקשוח שבו תאו ואני עבדנו קשות מחדש על ליין הקרבות אני יכולה לנשום ברוגע כי אני יודעת שהכל מוכן לערב המטורף של המילאנו. מיום ראשון עד רביעי המילאנו היה סגור. שיפצנו כל מתחמים בתוכו. היום המילאנו נפתח. קרב מותח יתחיל את הערב והדובדבן שבקצפת הוא המסיבת תחפושות. אני מסתכלת על המראה, באוברול עור מנוחש, צבעי חום בהיר, טורקיז ושחור מתבלטים על עורי, נחש כרוך סביב מותני, בחלק העליון של האוברול יש מחשוף עמוק. התחפשתי לנחש, מה שגרר בדיחות רבות מצד סופיה ודיויד על האופי שלי. הם טוענים שאני טובת לב ואין שום קוי דימיון ביני לבין נחש. דיויד זרק הערה לסופיה שהיא הייתה צריכה להתחפש לנחש. שלושתנו צחקנו במרירות, דיויד איפר אותי באיילינר חד ואודם בורדו, את שערי הוא עיצב בסילסול. ״את נראת מדהים קימי שלי״ הוא אומר לי. ״את המהממת הפרטית שלי״ אומרת מאחור סופיה, ״הגברים במועדון יעופו עלייך״ היא מוסיפה, אני מחייכת חיוך שיקרי. במשך השבוע תאו וסופיה נפגשו במפגשים קטנים, תאו חילץ מסופיה מידע בחלקיקים קטנים. הוא שכנע אותה להגיע הערב והיא התייצבה בתחפושת של ברבי. מה שמתאים שאינו מתאים לאופי שלה. סופיה היא ברבי שבורה. אך כרגע היא נראת מהממת מתמיד. חצאית ורודה עוטפת את רגליה הדקות, גופית סטן לבנה עם הסמל של ברבי צמודה לחזנ המרשים שלה. שערה חלק ויפה כל כך וגם פניה המאופרות בעדינות רבה. היא נראת תמימה ומתוקה כל כך. דיויד מחופש לסופרמן, התחפושת צמודה לגופו ומבליטה את שריריו. אנחנו יושבים בבית של סופיה. בית שאיני מתגעגעת אליו, השקט במלון מתאים לי. ״ממש בעייתי לי להשתין עם התחפושת הזו״ דיויד אומר וסופיה ואני  מצחקקות. ״אממ קים״ אומרת לפתע סופיה, ״אני צריכה לדבר איתך על משהו קטן.״
״זה האות שלי ללכת להכין את הרכב של סופיה״ דיויד אומר בחיוך, לוקח את המפתח ומנשק את הלחי שלי. אני מתיישבת על הספה ומסתכלת על סופיה שעומדת מולי, היא מהממת מתמיד, החן חזר לפנים הכובשות שלה. ״קים כמו שאמרתי לך הרגשות שהיו לי כלפי תאו חזרו״ היא אומרת, אני מרגישה את הגרון שלי מתייבש לנוכח ההתוודאות שלה. ״זה משמח אותי כל כך״ אני אומרת בכוח ומאמצת את פניי לחיוך. ״כן?״ היא שואלת ואני מהנהנת, היא מתיישבת קרוב אליי ומלטפת את הכתף שלי. ״אני צריכה לדעת ששחררת מתאו, ורק אז אולי אצליח לתת לקשר שלנו הזדמנות מחדש״ היא חוקרת את עיניי, אני מתאמצת להסוות את הרגשות שחולפים בתוכי עכשיו. ״תאו עניין אותי בעבר, אני מבטיחה לך שכרגע שחררתי ממנו״ אני משקרת לה, זה כואב לי אבל זו חובה שאני חייבת לעשות עבורה. היא סבלה כל כך ולראות אותה זורחת מלשמוע את שמו משמח אותי כל כך. ״כרגע גקי מעניין אותי כל כך״ אני מוסיפה, גם זה שקר. ״אני כל כך שמחה שיש לי אותך!״ היא קופצת עליי בחיבוק.
סופיה ואני יוצאות מהבית, היא נועלת אותו בזמן שאני מתקדמת אל עבר הרכב. אני מרגישה את הכאב בלב שלי כשאני מדמיינת את תאו וסופיה זוג שוב.